בשדי יער עמוד 405-406

וְטַעֲנָתָם נְכוֹנָה. כִּי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ עַל הָאָדָם כָּזֹאת הִתְגַּבְּרוּת נוֹרָאָה שֶׁל תַּאֲווֹת וִיצָרִים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת וְחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְהָאָדָם נוֹפֵל נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, מַה בֶּאֱמֶת בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת? וְכִי הוּא יָכוֹל לַעֲצֹר אֶת כָּל זֶה בְּרֶגַע אֶחָד? לָכֵן, טַעֲנָתוֹ שֶׁטּוֹעֵן: מַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? שֶׁה' יַחֲזִיר אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה. הִיא טַעֲנָה נְכוֹנָה בְּשָׁרְשָׁהּ. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לְאָדָם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל זֶה.

לָכֵן:

כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר: אֵין לִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בִּשְׁבִיל הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי. בּוֹרֵא עוֹלָם אוֹמֵר לוֹ: אַתָּה צוֹדֵק.

וּכְשֶׁאָדָם אוֹמֵר: אֲנִי לֹא מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בִּשְׁבִיל הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי. בּוֹרֵא עוֹלָם אוֹמֵר לוֹ: אַתָּה צוֹדֵק.

וּכְשֶׁאָדָם אוֹמֵר: תִּרְאֶה אֵיפֹה נָפַלְתִּי. אֵילוּ עֲבֵרוֹת עָשִׂיתִי. כָּל כֻּלִּי מִדּוֹת רָעוֹת. כָּל כֻּלִּי יֵצֶר הָרַע. יֵצֶר הָרַע בּוֹעֵר בִּי כְּתַנּוּר. כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר נִסִּיתִי לְהַתְחִיל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. כְּלוּם לֹא הוֹלֵךְ לִי. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל. וְכוּ' וְכוּ' – עַל הַכֹּל הַבּוֹרֵא אוֹמֵר לוֹ: אַתָּה צוֹדֵק. אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בַּפֶּלֶאפוֹן עִם כָּל הָעוֹלָם, תְּדַבֵּר אִתִּי שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי שֶׁאֲנִי אַחֲזִיר אוֹתְךָ בִּתְשׁוּבָה וְאֶתֵּן לְךָ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלְּךָ.

כִּי ה' יִתְבָּרַךְ, גַּם הוּא הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לָאָדָם כֹּחַ. ה' גַּם הוּא יוֹדֵעַ אֵיפֹה אַתָּה נִמְצָא. הוּא יוֹדֵעַ אֶת הַכֹּחוֹת שֶׁלְּךָ, שֶׁאַתָּה מֻנָּח בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לָזוּז, וְאַתָּה טָבוּעַ בְּיַם הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהָעֲווֹנוֹת וְכוּ', בְּלִי שׁוּם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲווֹת הַמָּרוֹת וְכוּ'. וּבְכָל זֹאת, אָנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא כֵּן מְבַקֵּשׁ: "שׁוּבוּ אֵלַי". מַדּוּעַ? כִּי מַשֶּׁהוּ חַיָּב לְהַתְחִיל מֵהָאָדָם. אֵיזוֹ הִתְעוֹרְרוּת בְּעָלְמָא חַיֶּבֶת לָבוֹא מֵהָאָדָם. וּמַה הִיא הַהִתְעוֹרְרוּת הַזֹּאת? שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל יַגִּיד לַה': תַּחֲזִיר אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה.

ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָאָדָם: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לָשׁוּב אֵלַי בְּכֹחֲךָ, וַאֲנִי רַק מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ דָּבָר שֶׁהוּא כֵּן בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ: תְּדַבֵּר! שָׁעָה אַחַת בְּיוֹם תַּגִּיד לַה': תַּחֲזִיר אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה. לֹא מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. רַק תְּדַבֵּר. שָׁעָה שְׁלֵמָה תְּבַקֵּשׁ מֵה': תַּחֲזִיר אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה. וּבִשְׁבִיל זֶה לְמַעֲשֶׂה כָּתַבְנוּ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה: לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְדַבֵּר תָּמִיד עִם ה'. כִּי זֶה כָּל מַה שֶּׁה' רוֹצֶה מִמְּךָ – שֶׁתְּדַבֵּר.

וְזֶה מַה שֶּׁכָּתוּב: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'". וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל: אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים. רַק תְּדַבְּרוּ. כִּי בְּוַדַּאי חֲזַ"ל יָדְעוּ שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁרַק עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת אֶפְשָׁר לָשׁוּב אֶל ה', וְגַם כָּל הַצַּדִּיקִים בְּכָל הַדּוֹרוֹת יָדְעוּ זֹאת, שֶׁכָּל כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הָאָדָם הוּא רַק עַל יְדֵי דִּבּוּרִים, בִּבְחִינַת: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'". אוּלָם לַמְרוֹת שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים יָדְעוּ זֹאת, הֵם כָּלְלוּ אֶת הַשֵּׂכֶל הַזֶּה בְּיַחַד עִם שְׁאָר עֲבוֹדָתָם, וְלֹא הִדְרִיכוּ אֶת כְּלַל הָעוֹלָם בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה מִשּׁוּם שֶׁהָיָה לָהֶם הַדָּבָר בָּרוּר מִכְּדֵי לְאָמְרוֹ: וְכִי לֹא פָּשׁוּט הוּא שֶׁצְּרִיכִים לְבַקֵּשׁ עַל הַכֹּל מֵה', גַּם עַל הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה? אֲבָל רַבֵּנוּ יָדַע שֶׁעַל זֶה עִקַּר הַהַסְתָּרָה, וְלָכֵן גִּלָּה לִכְלַל הָעוֹלָם שֶׁזֶּה הָעִקָּר, וְרַק בָּזֶה תְּלוּיָה כָּל גְּאֻלַּת הָאָדָם וְהָעוֹלָם, וְדַוְקָא עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת צְרִיכִים לָשִׂים אֶת כָּל הַדָּגֵשׁ, וְלָכֵן צִוָּה בְּלָשׁוֹן מְפֹרֶשֶׁת, עַל כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל בַּת יִשְׂרָאֵל, לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם וְיוֹם.

גַּם זֶה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ

וְאִם עַד עַתָּה כְּבָר הֵאִיר רַבִּי נָתָן אֶת עֵינֵינוּ, לַשֵּׂכֶל הַנִּפְלָא שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, שֶׁעַל יָדוֹ בְּקַל יוּכַל לַחֲזֹר כָּל אָדָם בִּתְשׁוּבָה, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה. כִּי מִי הוּא זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים, אִם לֹא שֶׁהוּא אִלֵּם וְחֵרֵשׁ ר"ל? הִנֵּה עַתָּה מַמְשִׁיךְ וּמַסְבִּיר רַבִּי נָתָן וְאוֹמֵר, שֶׁגַּם אֶת אוֹתָם הַדִּבּוּרִים שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים עִם ה', הַנֶּחְשָׁבִים לָנוּ לְהִתְעוֹרְרוּת מִצִּדֵּנוּ, גַּם אוֹתָם נוֹתֵן לָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ", שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֵכִין לְבָבֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְאַחַר כָּךְ הוּא מַקְשִׁיב אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרֵינוּ כְּאִלּוּ הֵם יוֹצְאִים מֵאִתָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ.