בשדי יער עמוד 393-394

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֶפִּיקוֹרְסוּת כָּל כָּךְ הִשְׁתַּלְּטָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם צוֹחֲקִים מִסִּפּוּרֵי נִסִּים כָּאֵלֶּה. אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁצָּרִיךְ לִצְחֹק עָלָיו, הוּא זֶה שֶׁלֹּא מַאֲמִין בַּה’! לְהַאֲמִין זֶה לֹא מַצְחִיק בִּכְלָל. אֲנִי מַאֲמִין בְּבוֹרֵא עוֹלָם, וּמְדַבֵּר אִתּוֹ עַל כָּל דָּבָר. אֲנִי בֵּן מְפֻנָּק שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה לֹא לְהִתְפַּנֵּק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לָמָּה לֹא? מַה יּוֹתֵר נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לַעֲבֹד עֶשֶׂר שָׁעוֹת בְּיוֹם, וּמְבַטֵּל תּוֹרָה כָּל אוֹתָן עֶשֶׂר שָׁעוֹת, אוֹ שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת וְלוֹמֵד תּוֹרָה עוֹד תֵּשַׁע שָׁעוֹת… זֶה בְּוַדַּאי מְאֹד נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא… מְאֹד…

בִּטּוּל תּוֹרָה אוֹ קִיּוּמָהּ?

לָכֵן כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּעָיָה, שֶׁיַּעֲשֶׂה שֵׁשׁ שָׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת. וְגַם לֹא יִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי תֵּרוּצִים שֶׁל בִּטּוּל תּוֹרָה וְחֹסֶר זְמַן. רָאִיתִי בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי, אֵיךְ אַבָּא מִתְפַּלֵּל עַל הַבֵּן שֶׁלּוֹ שֶׁיַּחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְהַיֶּלֶד חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה. בֵּן שֶׁהָיָה כְּבָר בְּסַמִּים, אָבוּד לַחֲלוּטִין. אָמַרְתִּי לָאַבָּא שֶׁיַּעֲשֶׂה שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְהוּא עָשָׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֵׁשׁ שָׁעוֹת, כְּלוֹמַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת, וְהַבֵּן חָזַר בִּתְשׁוּבָה. חַ”י שָׁעוֹת.

אִם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אֶת אוֹתָן שֵׁשׁ שָׁעוֹת, כַּמָּה בִּטּוּל תּוֹרָה הָיָה לוֹ? כַּמָּה בִּטּוּל תּוֹרָה הָיָה לַבֵּן שֶׁלּוֹ? כַּמָּה בִּטּוּל תּוֹרָה הָיָה לַצֶּאֱצָאִים שֶׁל אוֹתוֹ הַבֵּן?

וְכָךְ כָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן: הַאֵין זֶה בִּטּוּל תּוֹרָה לְהַרְבּוֹת כָּל כָּךְ בְּהִתְבּוֹדְדוּת? צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמְעוּ אָזְנָיו מַה שֶּׁפִּיו אוֹמֵר: וְכִי הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא בִּטּוּל תּוֹרָה? הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל לְקַיֵּם מַה שֶּׁלּוֹמֵד. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ”ל, שֶׁהַלּוֹמֵד שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַיֵּם, מוּטָב נִתְהַפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו. בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כֻּלָּנוּ רְחוֹקִים כָּל כָּךְ מִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, כְּמֶרְחַק מִזְרָח מִמַּעֲרָב, וּבְלִי הַרְבֵּה מְאֹד הִתְבּוֹדְדוּת וּתְפִלּוֹת וּתְשׁוּבוֹת וּוִדּוּיִים וְכוּ’ וְכוּ’, אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת שֶׁנְּקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁאָנוּ לוֹמְדִים.

עַל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁמַּקְשִׁים בְּנֵי הַתּוֹרָה עַל הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְטוֹעֲנִים שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה הַשַּׁיֶּכֶת רַק לְבַעֲלֵי מַדְרֵגָה מֵהַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, כְּגוֹן תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַקָּדוֹשׁ, וּלְטַעֲנָתָם, אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים אֵין שַׁיָּךְ לָהֶם עִנְיָן זֶה, וְהוּא רַק בִּטּוּל תּוֹרָה. ר”ל מֵהַאי דַּעְתָּא שַׁבֶּשְׁתָּא. הָיָה אוֹמֵר הָרַב לֵוִי יִצְחָק בֶּנְדֵּר זַצַּ”ל, שֶׁנָּכוֹן – תַּלְמִידֵי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיוּ מִתְבּוֹדְדִים כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַדְרֵגוֹת, וּלְהַגִּיעַ לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת וְכַד’. אֲבָל בְּדוֹרֵנוּ אָנוּ, צְרִיכִים אֶת אוֹתָן עֲבוֹדוֹת רַק עַל מְנָת לְהַחֲזִיק בַּיַּהֲדוּת. כָּל כָּךְ יֵשׁ הִתְגַּבְּרוּת וְחֹשֶׁךְ, שֶׁבְּלִי רִבּוּי הִתְבּוֹדְדוּת אִי אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט.

וְעַל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֶת הַשִּׂיחָה: מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, בְּלִי הִתְבּוֹדְדוּת. מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל דַּיְקָא. כִּי גַּם הַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת יְהוּדִים כְּשֵׁרִים בְּלִי שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וְגַם הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת כְּשֵׁרִים בְּלִי שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וּבְוַדַּאי כְּכָל שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה יוֹתֵר בְּמַדְרֵגוֹת, יוֹתֵר הוּא צָרִיךְ זְהִירוּת, וְיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְסִיּוּעַ מִשָּׁמַיִם, שֶׁלֹּא יַכְשִׁילוֹ הַיֵּצֶר הָרַע, בְּגַבְהוּת לֵב וּבְטָעֻיּוֹת חֲמוּרוֹת הַנּוֹגְעוֹת לִכְלַל יִשְׂרָאֵל.
כָּל הַתֵּרוּצִים הַלָּלוּ הֵם שֶׁקֶר, וּבָאִים לְכַסּוֹת עַל כָּךְ, שֶׁהָאָדָם לֹא מַאֲמִין בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה. כִּי מִי שֶׁמַּאֲמִין, הוּא מִתְפַּלֵּל וּפוֹעֵל יְשׁוּעוֹת. וּמִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה, פֵּרוּשׁוֹ – שֶׁהוּא לֹא מַאֲמִין בַּה’! הֲרֵי אוֹתוֹ אָב שֶׁהִתְפַּלֵּל חַ”י שָׁעוֹת עַל בְּנוֹ, אִם הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה בִּטּוּל תּוֹרָה וְלֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל בְּנוֹ, כַּמָּה בִּטּוּל תּוֹרָה וְצַעַר הָיָה נִגְרָם לוֹ? וְכַמָּה צַעַר לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה עַל אוֹתָהּ נְשָׁמָה אֲבוּדָה? וְכַמָּה מְרִיבוֹת בַּבַּיִת בֵּין הָאִישׁ לָאִשָּׁה, שֶׁזֶּה מַאֲשִׁים אֶת זוֹ וְזוֹ מַאֲשִׁימָה אֶת זֶה? וְאֵיךְ הָיָה יָכוֹל אוֹתוֹ אָב לְהִתְרַכֵּז בְּלִמּוּדוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ נִמְצָא עַכְשָׁו בְּאֵיזֶה דְּיוֹטָה אֲפֵלָה?

וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּכָל דָּבָר שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עָלָיו. עוֹד דֻּגְמָא: תַּלְמִיד שֶׁלִּי עָשָׂה שֵׁשׁ שָׁעוֹת עַל קְנִיַּת בַּיִת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהוּא שָׁמַע מִמֶּנִּי, שֶׁאֵין צֹרֶךְ בְּעוֹד שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְהַיְשׁוּעָה תָּבוֹא מִמֵּילָא, מֵאַחַר וְעָשָׂה שֵׁשׁ שָׁעוֹת. לָכֵן לֹא רָצָה לְהַשְׁקִיעַ עוֹד בִּתְפִלָּה עַל בַּיִת, אֶלָּא לְהַשְׁקִיעַ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל כָּל יוֹם כַּמָּה דַּקּוֹת עַל הָעִנְיָן וְדַי. אָכֵן, הוּא זָכָה לִקְנוֹת בַּיִת בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה הוּא הוֹדָה בְּפָנַי, שֶׁבְּמַהֲלַךְ רְכִישַׁת הַדִּירָה הָיָה לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בִּטּוּל תּוֹרָה וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, שֶׁהוּא מִתְחָרֵט עַל כָּךְ שֶׁלֹּא הִשְׁקִיעַ עוֹד כַּמָּה שְׁעוֹת תְּפִלָּה. כִּי הוּא בִּטֵּל עַשְׂרוֹת שָׁעוֹת עַל כָּל מִינֵי תַּקָּלוֹת וּמְנִיעוֹת שֶׁל הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, וְהָיָה צָרִיךְ מִיָּד לְהִתְעוֹרֵר וְלָלֶכֶת וּלְהַשְׁקִיעַ עוֹד תְּפִלּוֹת, וּבְוַדַּאי הָיָה מְבַטֵּל תּוֹרָה הַרְבֵּה פָּחוֹת, וְגַם הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד הָיְתָה עִם הַרְבֵּה יוֹתֵר יִשּׁוּב הַדַּעַת, וְגַם הָיָה חוֹסֵךְ עָגְמַת נֶפֶשׁ וְצַעַר לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ וְכוּ’ וְכוּ’.