בשדי יער עמוד 411-412

וּמֵעַתָּה יִלְמַד כָּל אֶחָד קַל וָחֹמֶר: אִם תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אַחֵר עַל הָרָשָׁע מוֹעִילָה לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה כְּלוּם בִּשְׁבִיל זֶה, וַאֲפִלּוּ לֹא הִתְעוֹרֵר קְצָת מֵעַצְמוֹ, כָּל שֶׁכֵּן אִם יִתְפַּלֵּל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ, שֶׁבָּזֶה הוּא מִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ, וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה וְהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל מַמָּשׁ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁבְּוַדַּאי הוּא יִזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. לָכֵן כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ הַרְבֵּה, וּלְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּבְוַדַּאי אִם יַעֲשֶׂה כֵּן, הוּא יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.

עוֹד צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד מֵהַגְּמָרָא הַזֹּאת, לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל וּלְקָרֵב אוֹתָם. כִּי כָּל אֲרִיכַת הַגָּלוּת, הִיא אַךְ וְרַק מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מִתְעוֹרְרִים לַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, לְקָרֵב אֶת הַחוֹטְאִים וְהַטּוֹעִים. וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מְבִינִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא מְבִינִים עַד כַּמָּה הוּא יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְחָפֵץ בִּתְשׁוּבָה. וּבִגְלַל שֶׁלֹּא מְבִינִים זֹאת, לָכֵן מַקְפִּידִים עַל הַחוֹטְאִים, וּלְמַעֲשֶׂה מְיַחֲלִים לְמוֹתָם, וְרוֹצִים שֶׁ"יֵּעָלְמוּ" כְּבָר מִן הָעוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁסָּבַר רַבִּי מֵאִיר, שֶׁ"יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ", פֵּרוּשׁוֹ "לְהַעֲלִים" אֶת כָּל הָרְשָׁעִים וּלְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם, עַד שֶׁבְּרוּרְיָה לִמְּדָה אוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

וְאֶת חֹסֶר הַהֲבָנָה הַזֹּאת רוֹאִים בְּעוֹד מַעֲשֶׂה הַמּוּבָא בַּגְּמָרָא, עַל רַבִּי זֵירָא שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁכֵנִים בִּרְיוֹנִים וּרְשָׁעִים, וְהָיָה רַבִּי זֵירָא מֵאִיר לָהֶם פָּנִים וּמְקָרֵב אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. וּמַדְגִּישָׁה הַגְּמָרָא, שֶׁהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל רַבִּי זֵירָא, לְקָרֵב אֶת הָרְשָׁעִים, לֹא הָיְתָה לְרוּחָם שֶׁל שְׁאָר חַכְמֵי הַדּוֹר! וְהָיוּ מַקְפִּידִים עַל רַבִּי זֵירָא, מַדּוּעַ הוּא מֵאִיר פָּנִים לְאוֹתָם בִּרְיוֹנִים וּמְקָרְבָם! אַךְ כְּשֶׁנָּחָה נַפְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי זֵירָא, אָמְרוּ אוֹתָם בִּרְיוֹנִים: עַד עַכְשָׁו הָיִינוּ נִצּוֹלִים מִן הַדִּין בִּזְכוּת רַבִּי זֵירָא שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים, אַךְ מֵעַתָּה שֶׁנִּפְטַר מִי יְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים? הִתְעוֹרֵר בְּלִבָּם שֶׁל אוֹתָם בִּרְיוֹנִים הִרְהוּר תְּשׁוּבָה, וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. (סַנְהֶדְרִין לז)

רוֹאִים, שֶׁבִּזְכוּת זֶה שֶׁרַבִּי זֵירָא קֵרֵב אֶת אוֹתָם בִּרְיוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה כָּל זְמַן שֶׁהָיָה חַי, עַל כָּל פָּנִים, זֶה הוֹעִיל לְכָךְ שֶׁכְּשֶׁמֵּת רַבִּי זֵירָא, הֵם הִתְעוֹרְרוּ לִתְשׁוּבָה, וּבְכָל הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהָיָה עוֹסֵק לְקָרְבָם, וְלֹא רָאָה שׁוּם תּוֹצָאוֹת, הָיוּ עָלָיו הַרְבֵּה מַחֲלוֹקוֹת וְהִתְנַגְּדֻיּוֹת, אֲפִלּוּ מִקֶּרֶב גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי רַבִּי זֵירָא הָיָה יוֹצֵא דֹּפֶן בְּהַנְהָגָתוֹ זוֹ. וּמוּבָן, שֶׁאִלּוּ הָיוּ כָּל חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת עוֹסְקִים כְּמוֹ רַבִּי זֵירָא בְּקֵרוּב רְחוֹקִים, כְּבָר הָיְתָה בָּאָה הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.

כִּי בֶּאֱמֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַתְּפִלָּה עַל הָרְשָׁעִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, הִיא מֵעַל הַכֹּל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמוֹתָם, וְאַדְרַבָּה, זֶה יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ מְאֹד יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הָרְשָׁעִים חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. לָכֵן, כָּל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא חָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּתְפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת בְּיוֹתֵר. וּמוּבָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית דַּף כג, מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא חִלְקִיָּה, שֶׁשָּׁלְחוּ אֵלָיו שְׁלִיחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים, כִּי הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת. כְּשֶׁרָאָה אַבָּא חִלְקִיָּה אֶת אוֹתָם חֲכָמִים שֶׁעוֹמְדִים לְהַגִּיעַ אֵלָיו, אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵלּוּ בָּאוּ אֵלַי לְבַקֵּשׁ עַל יְרִידַת גְּשָׁמִים. לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁיִּפְנוּ אֵלַי, נַעֲלֶה לְגַג הַבַּיִת וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, כִּי הֲרֵי אֶפְשָׁר וְיִתְרַצֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָבוֹאוּ גְּשָׁמִים, וְאֵינִי רוֹצֶה שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁבָּאוּ הַגְּשָׁמִים בְּעִקְבוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא נַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמֵנוּ. לָכֵן בּוֹאִי וְנִתְפַּלֵּל עַכְשָׁו, לִפְנֵי שֶׁיְּבַקְּשׁוּ מֵאִתָּנוּ עַל כָּךְ, וְכָךְ יַחְשְׁבוּ שֶׁהִגִּיעוּ הַגְּשָׁמִים בְּלֹא תְּפִלָּתֵנוּ.

וְכָךְ עָשׂוּ. עָלוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ לְגַג הַבַּיִת, עָמַד אַבָּא חִלְקִיָּה בְּפִנָּה אַחַת שֶׁל הַגָּג וְאִשְׁתּוֹ בְּפִנָּה אַחֶרֶת, וְהִתְפַּלְלוּ, וְאָכֵן, מִיָּד בָּאוּ עַנְנֵי גֶשֶׁם וְהֵחֵלּוּ לָרֶדֶת גְּשָׁמִים, וּמְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא, שֶׁהָעֲנָנִים בּוֹ דַּוְקָא מֵהַצַּד שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבָּא חִלְקִיָּה הָיְתָה עוֹמֶדֶת וּמִתְפַּלֶּלֶת, וְלֹא מֵהַצַּד שֶׁהָיָה עוֹמֵד הוּא.