בשדי יער עמוד 415

הֶעָרָה

יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל, שֶׁגָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צֻוָּה, זֶה יוֹתֵר גָּדוֹל מִמִּי שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵבִין אֶת מַעֲלַת הַדָּבָר, וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מֵרְצוֹנוֹ.

לָכֵן אֲפִילוּ שֶׁטּוֹב מְאֹד שֶׁהָאָדָם מִתְבּוֹדֵד, כִּי הֵבִין שֶׁזֶּה נָכוֹן וָטוֹב, אֲבָל גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר הוּא מִי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד כִּי כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא נִסְמָךְ עַל צִוּוּיוֹ וְעַל הַבְטָחָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. לָכֵן מַה טּוֹב אִם אָדָם יְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ בְּהִתְבּוֹדְדוּת.

וְזֶה הַנֻּסָּח הַמְקֻבָּל אֶצְלֵנוּ:
הֲרֵינִי מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמִי בְּהִתְבּוֹדְדוּת זוֹ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה. רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה וּבֶן פֵיְגָּא, שֶׁצִּוָּה וְתִקֵּן לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם. זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. אָמֵן.

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, כְּמוֹ שֶׁתִּקֵּן וְצִוָּה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה וּבֶן פֵיְגָּא, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם ה’ אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”

וּבְסוֹף הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל כָּל יוֹם, יֹאמַר: תּוֹדָה רַבָּה לְךָ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁזִּכִּיתָ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וּתְזַכֶּה אוֹתִי גַּם מָחָר וְכָל יְמֵי חַיַּי לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וְהִנְנִי עוֹשֶׂה הַתְחָלָה חֲדָשָׁה, וּמֵהַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לְדַבֵּק אֶת עַצְמִי לַה’ יִתְבָּרַךְ!