בשדי יער עמוד 135-136

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 135-136

ו. תְּפִלּוֹת קְבוּעוֹת

יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁהֵם נִסָּיוֹן תְּמִידִי לְכָל הַחַיִּים, וְעַל הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם, בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. כִּי בְּלֹא הַתְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ בְּלֹא הָעֶזְרָה שֶׁל ה’, הוּא לֹא יוּכַל לַעֲמֹד בְּאוֹתָם נִסְיוֹנוֹת, וּבְוַדַּאי יִכָּשֵׁל בָּהֶם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: כָּל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ.
דֻּגְמָא אַחַת לִדְבָרִים אֵלּוּ הִיא שְׁמִירַת הָעֵינַיִם. אִם לְאָדָם לֹא תִּהְיֶה בְּכָל יוֹם תְּפִלָּה אֲרֻכָּה עַל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם, הוּא בְּוַדַּאי יִכָּשֵׁל בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, לַעֲבֹר עַל: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם”, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לַעֲבֹר עַל עוֹד עֲבֵרוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן: אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ; לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי; לֹא תִנְאָף; לֹא תַחְמֹד; וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע; הִתְרַחֵק מִן הַכִּעוּר; וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וְעוֹד הַרְבֵּה. בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת בֶּאֱמֶת לִשְׁמִירַת עֵינַיִם כָּרָאוּי, צָרִיךְ שֶׁבְּכָל הִתְבּוֹדְדוּת יַקְדִּישׁ זְמַן מְסֻיָּם לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם. בִּתְחִלָּה לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה כָּל יוֹם, וְאַחֲרֵי שֶׁרוֹאֶה שֶׁקָּנָה מִדָּה זוֹ וּכְבָר אֵינוֹ פּוֹגֵם בָּעֵינַיִם, יִשְׁמֹר עַל זֶה בִּתְפִלָּה קְצָרָה יוֹתֵר שֶׁל כְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת בְּכָל יוֹם, וּלְעוֹלָם לֹא יַפְסִיק לְגַמְרֵי לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה. כִּי מִיָּד יִרְאֶה יְרִידָה גְּדוֹלָה בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ. כִּי זֶה נִסָּיוֹן שֶׁל כָּל הַחַיִּים כִּפְשׁוּטוֹ.
צָרִיךְ גַּם לְהִתְפַּלֵּל יוֹם יוֹם עַל שְׁלוֹם בַּיִת, שֶׁזּוֹ הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה וְהָעִקָּרִית שֶׁל הָאָדָם, הַכּוֹלֶלֶת אֶת קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בַּסֵּפֶר “בְּגַן הַשָּׁלוֹם”. וּבְעִקָּר צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל אוֹתָן נְקֻדּוֹת שֶׁבָּהֶן הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר תָּמִיד. וְגַם כָּאן כְּמוֹ בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם, צְרִיכִים תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְאַחֲרֵי כֵן צְרִיכִים לְשַׁמֵּר אֶת הַקַּיָּם. אֲבָל אָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַפְסִיק לְגַמְרֵי לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁלוֹם בַּיִת וּלְהָסִיחַ אֶת הַדַּעַת מֵעֲבוֹדָה קְדוֹשָׁה זוֹ. כִּי תֵּכֶף יַרְגִּישׁ יְרִידָה גְּדוֹלָה בִּשְׁלוֹם הַבַּיִת וְהַיֵּצֶר הָרַע יִכָּנֵס לְקַלְקֵל אֶת שְׁלוֹם הַבַּיִת.

ז. עֲבוֹדָה אִישִׁית

בִּשְׁבִיל לְהִתְקַדֵּם בֶּאֱמֶת בְּפֹעַל בַּעֲבוֹדַת ה’ וּבְתִקּוּן הַמִּדּוֹת וְלָצֵאת מִתַּאֲווֹת וְכוּ’, חַיָּב הָאָדָם לָקַחַת מִדָּה אוֹ תַּאֲוָה מְסֻיֶּמֶת וּלְהִתְפַּלֵּל לְבַטְּלָהּ, עַד שֶׁיְּבַטֵּל אוֹתָהּ לְגַמְרֵי, וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לְהַלָּן וְיִתְפַּלֵּל עַל מִדָּה אוֹ תַּאֲוָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיְּבַטֵּל גַּם אוֹתָהּ, וְכָךְ יֵלֵךְ לְהַלָּן מִתַּאֲוָה לְתַאֲוָה וּמִמִּדָּה רָעָה לְמִדָּה רָעָה עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַכֹּל, וְאָז יִתְפַּלֵּל לְבַטֵּל אֶת הַגַּאֲוָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בּוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבִטּוּל גָּמוּר, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן , בְּתוֹרָה נ”ב. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁלּוֹקֵחַ אֶת אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה וּמִתְבּוֹדֵד עָלֶיהָ כָּל יוֹם לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה בְּכָל יוֹם, וְיוֹתֵר טוֹב – שָׁעָה שְׁלֵמָה – בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁמְּבַטֵּל אוֹתָהּ לְגַמְרֵי. לָכֵן צָרִיךְ לְהַקְדִּישׁ זְמַן הִתְבּוֹדְדוּת בִּמְיֻחָד לַעֲבוֹדָה זוֹ.
עֵצָה טוֹבָה לָדַעַת מֵאֵיזוֹ מִדָּה לְהַתְחִיל, הִיא לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מִדָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיוֹתֵר וּמְאַמְלֶלֶת אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, כְּגוֹן הַכַּעַס, צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוֹדָה מְרֻכֶּזֶת עַל עִנְיָן זֶה עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִדָּה רָעָה זוֹ. וְכֵן יֶשְׁנָן בְּעָיוֹת שֶׁצָּצוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת טִפּוּל שֹׁרֶשׁ, כְּגוֹן בְּעָיַת הַחוֹבוֹת, בְּעָיוֹת עִם אֶחָד מֵהַיְלָדִים, בְּעָיוֹת קָשׁוֹת בִּשְׁלוֹם בַּיִת, בְּעָיוֹת בְּרִיאוּתִיּוֹת קָשׁוֹת ל”ע. כָּל דָּבָר כְּגוֹן זֶה, הוּא לְמַעֲשֶׁה רֶמֶז מִשָּׁמַיִם לְהַשְׁקִיעַ עֲבוֹדָה מְרֻכֶּזֶת עַל אוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא.
אוֹ שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּקַּח תּוֹרָה אוֹ מַאֲמָר שֶׁל צַדִּיק הָאֱמֶת, וְיִלְמַד אוֹתוֹ הֵיטֵב וְיִתְפַּלֵּל לְקַיְּמוֹ, וְגַם עַל זֶה צְרִיכִים לְהַשְׁקִיעַ זְמַן נִכָּר מֵהַהִתְבּוֹדְדוּת.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, מִלְּבַד הַהִתְבּוֹדְדוּת הַיּוֹמְיוֹמִית שֶׁל תּוֹדָה וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, צָרִיךְ שֶׁלְּכָל אָדָם תִּהְיֶה אֵיזוֹ עֲבוֹדָה אִישִׁית שֶׁעוֹשֶׂה לִקְנוֹת מִדָּה מְסֻיֶּמֶת, לִפְתֹּר אֵיזוֹ בְּעָיָה מְסֻיֶּמֶת, לְהַשִּׂיג אֵיזוֹ הַשָּׂגָה מְסֻיֶּמֶת. אָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹד הַרְבֵּה עַל הַשִּׂמְחָה, עַל הָאֱמוּנָה, לְהַצְלִיחַ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, לָצֵאת מֵהַתַּאֲווֹת וְכַד’, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שַׁיָּכִים לָעֲבוֹדָה הָאִישִׁית, שֶׁהִיא חוּץ מִמַּה שֶּׁעוֹשֶׂה אֶת הַהוֹדָאָה וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ וְהַתְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת.