בגן חכמה 53-54

הָלַךְ וְרָאָה מְשָׁרְתִים שֶׁל גִוֶעלְבִּין (חֲנֻיּוֹת הַלְבָּשָׁה), שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּשּׁוּק – וְהָיוּ הוֹלְכִים כְּדַרְכָּם, עִם מִינֵי חֵן שֶׁלָּהֶם בְּכוֹבְעֵיהֶם וּבְמִנְעֲלֵיהֶם עִם הַקְּצָווֹת בּוֹלְטוֹת וּשְׁאָר מִינֵי חֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּהִלּוּכֵיהֶם וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶם – וְהוּא הָיָה בַּר-הֲבָנָה וְחָרִיף, וְיָשָׁר בְּעֵינָיו מְאֹד מֵחֲמַת שֶׁהוּא עִנְיָן נָאֶה…

עַכְשָׁו רוֹאִים בְּצוּרָה בְּרוּרָה, אֵיךְ הַחִיצוֹנִיּוּת הִיא שֶׁמַּכְתִּיבָה לֶחָכָם אֶת דַּרְכּוֹ. כִּי מִיָּד כְּשֶׁרָאָה אֶת אוֹתָם מְשָׁרְתִים שֶׁל חֲנֻיּוֹת הַלְבָּשָׁה, שֶׁלְּבוּשִׁים כְּמוֹ דֻּגְמָנִים, עִם כָּל הַגִּינוּנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם וְהַלְּבוּשׁ הָאָפְנָתִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, זֶה מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיָשָׁר בְּעֵינָיו… וּמָה עִם הַשֵּׁם? מַדּוּעַ לֹא חָשַׁב: הַאִם זֶה יָשָׁר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם?

עוֹד נָשִׁים לֵב לְכָךְ, שֶׁהָרַבִּי כָּתַב עַל הֶחָכָם, שֶׁהוּא הָיָה “בַּר הֲבָנָה וְחָרִיף…”. כַּמּוּבָן שֶׁבְּזֶה הוּא עָשָׂה צְחוֹק מֵהֶחָכָם. כִּי בֶּאֱמֶת אֵיזֶה חֲרִיפוֹת וַהֲבָנָה יֵשׁ, בְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר מַרְאֵה עֵינָיו, וּמִתְפַּתֶּה לַיֹּפִי הַחִיצוֹנִי שֶׁל אוֹתָם דֻּגְמָנִים? הַמְּשִׁיכָה אַחַר הַיֹּפִי אֵינָהּ מַרְאָה עַל חָכְמָה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי… וְאִם כָּל מַה שֶּׁעִנְיֵן אֶת הֶחָכָם, זֶה לָלֶכֶת בִּלְבוּשׁ כָּזֶה אוֹ אַחֵר, אָז לְמַעֲשֶׂה הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁלּוֹ מִסְתַּכְּמוֹת בִּלְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה שֶׁל בֻּבַּת רַאֲוָה מְהַלֶּכֶת…

וְגַם הַדָּבָר בְּבֵיתוֹ בִּמְקוֹמוֹ…

אָמְנָם הַשִּׁקּוּל שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם הָעֲבוֹדָה בְּבֵיתוֹ וּבִמְקוֹמוֹ הוּא חָשׁוּב, כִּי יָדוּעַ שֶׁהַנְּדוּדִים קָשִׁים, וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְיֻשָּׁב בִּמְקוֹמוֹ, אֲבָל זֶה לֹא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִקְבֹּעַ לָאָדָם אֶת הַתַּכְלִית. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים צְרִיכִים דַּוְקָא לִנְסֹעַ לְמֶרְחַקִּים וְלִנְדֹּד, וְזוֹ הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁהָיָה נוֹדֵד מֵעִיר לְעִיר לְחַזֵּק אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ – בֵּיתוֹ עִמּוֹ (ברכות י), וְכֵן עוֹד הַרְבֵּה אֲנָשִׁים צְרִיכִים דַּוְקָא לִנְסֹעַ הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל תִּקּוּנָם. הַכְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹבִיל אֶת הָאָדָם הוּא רַק: מַהוּ רְצוֹן הַשֵּׁם? וְלֹא מַה נֹּחַ לוֹ אוֹ קַל לוֹ. לָכֵן שִׁקּוּל הַדַּעַת שֶׁלּוֹ צָרִיךְ תָּמִיד לִהְיוֹת: מַה מַּטְרָתִי בַּחַיִּים? מָה הָאֱמֶת? מָה הַתַּכְלִית? מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנִּי?

כָּאָמוּר, אִם לָאָדָם יֶשְׁנָהּ בְּחִירָה אִם לִהְיוֹת מְטֻלְטָל אוֹ לֹא, בְּוַדַּאי עָדִיף שֶׁיִּבְחַר לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹ, לָכֵן הַשִּׁקּוּל הַזֶּה שֶׁל הֶחָכָם אֵינוֹ מֻטְעֶה מֵעִקָּרוֹ, רַק הַגִּישָׁה שֶׁלּוֹ מֻטְעֵית, שֶׁלֹּא שׁוֹאֵל: מָה הַתַּכְלִית שֶׁלִּי? מָה רְצוֹן הַשֵּׁם?

הַכְּלָל הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ אֵצֶל הֶחָכָם הוּא, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לָאֱמוּנָה, וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ בְּלִי לַחֲשֹׁב מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה, מִמֵּילָא הוּא טוֹעֶה וְהוֹלֵךְ אַחַר הַחִיצוֹנִיּוּת, הַיֹּפִי, הַנּוֹחוֹת וכד’, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים יְכוֹלִים לְפַתּוֹת רַק אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַפֵּשׂ אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם בְּכָל דָּבָר. אֲבָל מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם, הוּא מוֹצֵא דְּבָרִים עֲמֻקִּים, נִפְלָאִים וְנִצְחִיִּים לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, וְהוּא מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִילָם.

הָלַךְ אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֱבִיאוּהוּ, וְנָתַן לָהֶם תְּשׁוּאוֹת חֵן, וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵין נֹחַ לְפָנָיו לִהְיוֹת אֶצְלָם וְעַל מַה שֶּׁהֱבִיאוּהוּ, בְּעַד זֶה שִׁמֵּשׁ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ…

כָּאן רוֹאִים שֶׁהֶחָכָם עֲדַיִן לֹא הִתְקַלְקֵל, וְהוּא מוֹדֶה לָאֲנָשִׁים שֶׁהֵבִיאוּהוּ, וּמַסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ וּמִתְנַהֵג כְּלַפֵּיהֶם בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל הָיָה פָּשׁוּט לְהֵעָלֵם לָהֶם בְּלִי שׁוּם הֶסְבֵּר, וְשׁוּב רוֹאִים שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ לֶחָכָם מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַצְלִיחַ אִתָּן, וְהַבְּחִירָה הָיְתָה בְּיָדוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ טוֹבָה.