בגן החכמה עמודים 57-58

לְהַתְחִיל מִלְּמַטָּה

וּבֶאֱמֶת, בִּגְלַל שֶׁלֶּחָכָם אֵין אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, חֲסֵרָה לוֹ מִדַּת הָאֱמוּנָה הַנִּקְרֵאת “שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ”, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹתוֹ מִיָּד לַפִּסְגָּה, הוּא מְאַבֵּד עִנְיָן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא לֹא מוּכָן לַעֲבֹד קָשֶׁה בִּשְׁבִילוֹ. וְזוֹ טָעוּת נְפוֹצָה, שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵינָם מוּכָנִים לְהַתְחִיל מִלְּמַטָּה, וּמְחַפְּשִׂים דַּוְקָא הַצְלָחוֹת מִיָּדִיּוֹת. אֲבָל זוֹ אֵינָהּ הָאֱמֶת, כִּי גַּם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָה וכד’ צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת פָּשׁוּט וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, וּלְהַתְמִיד בַּמַּסְלוּל שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ מִשָּׁמַיִם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא בָּחַר בּוֹ מֵרְצוֹנוֹ. וְגַם אִם הַשָּׂכָר נָמוּךְ וְהָעֲבוֹדָה קָשָׁה, צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּזֶה, וּכְשֶׁיִּשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ וְיַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בְּחָרִיצוּת, הַשֵּׁם יַעֲזֹר לוֹ וְהוּא יִתְקַדֵּם בַּחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁמִּי שֶׁחָרוּץ וְנֶאֱמָן וְסַבְלָנִי – מַצְלִיחַ.

לְמַעֲשֶׂה, בָּרוּר שֶׁגַּם אִם הֶחָכָם לֹא הָיָה נִתְקָל בִּקְשָׁיִים, וְהוּא אָכֵן הָיָה מַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁרָצָה, הוּא לֹא הָיָה שָׂמֵחַ בְּזֶה, וְהָיָה עוֹזֵב אֶת זֶה מַהֵר מְאֹד. כִּי חִיצוֹנִיּוּת מוֹשֶׁכֶת לֹא יְכוֹלָה לְהַוּוֹת תַּחֲלִיף לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, וְכָל מִי שֶׁבּוֹחֵר בִּדְבָרִים בִּגְלַל הַחִיצוֹנִיּוּת שֶׁלָּהֶם, גַּם אִם יַגִּיעַ לְמַה שֶּׁרָצָה, לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם סִפּוּק וְהוּא יְחַפֵּשׂ מַהֵר מְאֹד תַּאֲוָה אַחֶרֶת. לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם יַצִּיב שֶׁמַּגִּיעַ לְהַחְלָטָה אֲמִתִּית וּמְיֻשֶּׁבֶת שֶׁדָּבָר מְסֻיָּם הוּא הָאֱמֶת, וְזוֹ שְׁאִיפַת חַיָּיו, בְּוַדַּאי הוּא מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ וְלִסְבֹּל כָּל קֹשִׁי, וּמַמָּשׁ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁזּוֹ תַּכְלִיתוֹ.

וְזֶה דָּבָר שֶׁכָּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְאֵיזוֹ תַּכְלִית וּמַעֲלָה וּמַדְרֵגָה, צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע, שֶׁאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ לְהַצְלָחָה אֲמִתִּית בְּלִי יְגִיעָה וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין. לֹא יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – אַל תַּאֲמִין… לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ: הִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת וּבְדֶרֶךְ זוֹ צְרִיכִים לָלֶכֶת! אֶעֱשֶׂה הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג אֶת זֶה! וְלֹא אֶסּוֹג לְאָחוֹר מֵחֲמַת שׁוּם קֹשִׁי וּמְנִיעָה! כִּי בְּוַדַּאי אִם זוֹ הָאֱמֶת, צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְהִלָּחֵם לְמַעֲנָהּ.

וְעַתָּה הֶחָכָם מְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ עַל הַ”תַּכְלִית”:

הֲלֹא הָעִקָּר הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית-לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהִתְפַּרְנֵס…

הַתַּכְלִית שֶׁל הֶחָכָם – “לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהִתְפַּרְנֵס” – מַרְאָה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם קֶשֶׁר עִם הָאֱמוּנָה. כִּי “לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהִתְפַּרְנֵס”, אֵינוֹ הַתַּכְלִית כְּלָל, אֶלָּא זֶה דָּבָר הַמְשָׁרֵת אֶת הַתַּכְלִית, וְרַק כַּאֲשֶׁר בָּרוּר לָאָדָם שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּתְחַתֵּן הוּא יִתְקָרֵב לַתַּכְלִית, רַק אָז הַנִּשּׂוּאִין וְהַפַּרְנָסָה מְקַבְּלִים מַשְׁמָעוּת נְכוֹנָה וַאֲמִתִּית, וְאַדְּרַבָּה, אָז הוּא בֶּאֱמֶת מְקַיֵּם מִצְוָה עֲצוּמָה בְּמָה שֶׁמִּתְחַתֵּן. אֲבָל אִם הָאָדָם לֹא מְכַוֵּן בַּנִּשּׂוּאִין וּבַפַּרְנָסָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְשֵׁם מַה לְּהִתְחַתֵּן בִּכְלָל? בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת עֶבֶד, וּלְמַלֵּא אֶת צָרְכֵיהֶם וּלְסַפֵּק אֶת תַּאֲווֹתֵיהֶם שֶׁל אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו?

וּבֶאֱמֶת, הַנִּתּוּק שֶׁל מִצְוַת הַנִּשּׂוּאִין מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, זֶה מַה שֶּׁגָּרַם לוֹ לֶחָכָם לִדְחוֹת אֶת אוֹתָהּ “תַּכְלִית” שֶׁהִצְטַיְּרָה בְּדַעְתּוֹ, כִּי זֶה נִרְאֶה בְּעֵינָיו כְּעֹל וְטִרְחָה מְיֻתָּרִים – בִּשְׁבִיל מָה לְהֵרָתֵם לְעֹל כָּזֶה כְּבָר בִּימֵי נְעוּרָיו? וְזֶה מוּבָן מְאֹד, כִּי בְּתוֹר דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עֹל הַנִּשּׂוּאִין הוּא בֶּאֱמֶת קָשֶׁה, וְאִם זֶה לֹא מְשָׁרֵת תַּכְלִית עֲמֻקָּה יוֹתֵר, אֵין בְּזֶה שׁוּם טַעַם. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר מִצְוַת הַנִּשּׂוּאִין עַל כָּל הָעֹל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִמֶּנָּה, מְקֻשֶּׁרֶת אֶל הַתַּכְלִית, אֲזַי הִיא הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת תַּעֲנוּג, מֵאַחַר וְזֶה מְשָׁרֵת אֶת הַתַּכְלִית, וְגַם הָאָדָם נֶהֱנֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם. לָכֵן, אִם הֶחָכָם הָיָה מֵבִין, שֶׁהַנִּשּׂוּאִין הֵם מִצְוָה הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, הוּא לֹא הָיָה דּוֹחֶה אֶת זֶה לְרֶגַע.

וְאֶת זֶה רוֹאִים בְּבֵרוּר, שֶׁמִּי שֶׁרָחוֹק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הוּא דּוֹחֶה אֶת מִצְוַת הַנִּשּׂוּאִין, וְאִלּוּ הַצַּדִּיקִים מַקְדִּימִים אֶת מִצְוַת הַנִּשּׂוּאִין, כִּי הֵם יוֹדְעִים שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לַמַּעֲלוֹת הַגְּבוֹהוֹת, וּכְמוֹ שֶׁמֻּסְבָּר בַּסֵּפֶר “בְּגַן הַשָּׁלוֹם”, עַיֵּן שָׁם.