בגן החכמה עמודים 81-82

אַחַר-כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ: אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי מְלָאכָה כָּזוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין דַּי לִי בָּזֶה. הַיּוֹם חָשׁוּב זֹאת, פֶּן בִּזְמַן אַחֵר יֻחְשַׁב דָּבָר אַחֵר…

כָּאָמוּר, הֶחָכָם רָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַצְלִיחַ בַּחַיִּים, אֲבָל הוּא לֹא הֵבִין, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַחִפּוּשׂ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ אַחַר הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, לְעוֹלָם הוּא לֹא יִהְיֶה מְסֻפָּק וּמְרֻצֶּה, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה.

וּמִזֶּה יִלְמַד כָּל אָדָם, מַדּוּעַ הוּא לֹא מְרֻצֶּה וְלֹא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – כִּי הוּא לֹא מְקֻשָּׁר אֶל הַתַּכְלִית. לָכֵן גַּם כְּשֶׁמַּצְלִיחַ לְהַגְשִׁים אֶת תַּאֲווֹת לִבּוֹ, הוּא לְעוֹלָם לֹא מְרֻצֶּה, כִּי בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא מַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא לֹא הִשִּׂיג כְּלוּם, רַק שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר לְעַצְמוֹ, שֶׁחָסֵר לוֹ הַקֶּשֶׁר אֶל הַתַּכְלִית. וְלָכֵן זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מַה יַּעֲשֶׂה וְאֵילוּ הַצְלָחוֹת תִּהְיֶינָה לוֹ, הוּא תָּמִיד יַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם, כִּי הוּא בֶּאֱמֶת לֹא עָשָׂה כְּלוּם, כִּי מֵאַחַר וּמַה שֶּׁעָשָׂה אֵינוֹ קָשׁוּר אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, בְּוַדַּאי זֶה כְּלוּם.

וְזוֹ גַּם הַסִּבָּה מַדּוּעַ הוּא לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ שׁוּם “חֵלֶק” לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בּוֹ. כִּי הַ”חֵלֶק” שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, הוּא רַק הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנִבְרָא, בַּתַּכְלִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, דְּהַיְנוּ הַקֶּשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם הַבּוֹרֵא, שָׁם מַתְחִיל הַ”חֵלֶק” שֶׁל הָאָדָם, שֶׁזּוֹכֶה לַעֲלוֹת עַל הַמְּסִלָּה שֶׁלּוֹ, וּלְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא וְלָדַעַת אֶת הַשֵּׁם. אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה, הוּא יָכוֹל לְפַתֵּחַ, לְהִתְקַדֵּם אִתּוֹ הָלְאָה וּלְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יוֹתֵר, וּלְהָבִין מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו. וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמָּצָא אֶת חֶלְקוֹ, הוּא כָּל הַזְּמַן שָׂמֵחַ, כִּי הוּא מֵבִין מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע.

כִּי כָּל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ – הֵן הַמְּצִיאוּת הַחִיצוֹנִית לָאָדָם, דְּהַיְנוּ מִקְרֵי הַטֶּבַע וּבַעֲלֵי הַבְּחִירָה שֶׁמַּשְׁפִּיעִים עַל חַיָּיו, וְהֵן הַמְּצִיאוּת הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ כָּל מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, הֵם מְכֻוָּנִים בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵהַבּוֹרֵא לְכַוֵּן אוֹתוֹ לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ וְלַשְּׁלִיחוּת הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, וְכָל זֶה הוּא בִּכְלָל “הַחֵלֶק” שֶׁל הָאָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בּוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה בַּהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, וְאֵינוֹ חַי וְחָשׁ, שֶׁכָּל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ נְתוּנָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא לְחֶלְקוֹ – בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לוֹמַר: כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילִי, הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי כָּאָמוּר: אֵין לוֹ שׁוּם חֵלֶק.

הַדְּאָגָה – מִדָּה רָעָה

מִתּוֹךְ הַכְּפִירָה בַּהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת לָהֶן כָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וְכָאן בַּמַּעֲשֶׂה אָנוּ רוֹאִים אַחַת מֵאוֹתָן מִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁהִיא הַדְּאָגָה, שֶׁהֶחָכָם דּוֹאֵג: מַה יִּהְיֶה? אוּלַי לֹא תִּהְיֶה לוֹ חֲשִׁיבוּת; כָּבוֹד; פַּרְנָסָה וכו’? דְּאָגָה זוֹ הִיא תּוֹצָאָה יְשִׁירָה שֶׁל חֹסֶר הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ בְּ”כֹחִי וְעֹצֶם יָדִי” וְסוֹמֵךְ רַק עַל עַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא יֵשׁ לוֹ דְּאָגוֹת, כִּי בֶּאֱמֶת, מֵאַחַר וְסוֹמֵךְ רַק עַל עַצְמוֹ, יֵשׁ לוֹ אֶת כָּל הַסִּבּוֹת לִדְאֹג, כִּי מָה הוּא בְּסַךְ הַכֹּל? בֶּן אָדָם מֻגְבָּל וְקָטָן, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם שְׁלִיטָה עַל הַמְּצִיאוּת.

וְזֶה דָּבָר שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַצְלָחָה גְּדוֹלָה, וְלִכְאוֹרָה הֵם “מְסֻדָּרִים” בַּחַיִּים, בְּכָל זֹאת הֵם דּוֹאֲגִים כָּל מִינֵי דְּאָגוֹת עֲתִידִיּוֹת חַסְרוֹת שַׁחַר, וְהֵם מְלֵאִים בִּפְחָדִים וַחֲרָדוֹת, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בַּעַל הַבַּיִת לָעוֹלָם, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם אֵלֶּה שֶׁהִשִּׂיגוּ אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם, וְהֵם פּוֹחֲדִים, אוּלַי יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ וְהֵם יְאַבְּדוּ אֶת הַכֹּל, וַהֲרֵי לְפִי דַּעְתָּם, הֵם אֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם מֻטָּל לִדְאֹג לְכָךְ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר וכו’ וכו’, וּמֵאַחַר וְהֵם נִשְׁעָנִים עַל עַצְמָם, עַל כֵּן בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהֶם עַל מַה לִּדְאֹג, כִּי מָה הֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לְנֹכַח הַמְּצִיאוּת הָאַדִּירָה שֶׁסְּבִיבָם?

כִּי יֶשְׁנָן רַק שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת: אוֹ אֱמוּנָה אוֹ דְּאָגָה…

אֱמוּנָה – פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּעַל בַּיִת לָעוֹלָם, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לוֹ שְׁלִיטָה מְלֵאָה עַל הַכֹּל, וְאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו תָּמִיד, וְגַם כְּשֶׁקָּשֶׁה לְךָ, וְלֹא הוֹלֵךְ לְךָ, הַכֹּל בְּוַדַּאי לְטוֹבָה, וּמַה גַּם שֶׁאֶפְשָׁר לִפְנוֹת אֶל הַבּוֹרֵא בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה וּלְבָרֵר אֶת סִבַּת הַקֹּשִׁי, וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְבַקֵּשׁ אַרְכָּה וְרַחֲמִים וכו’ וכו’ – בְּקִצּוּר – חַיִּים יָפִים.

וּדְאָגָה – פֵּרוּשָׁהּ לִחְיוֹת בְּלִי אֱמוּנָה, וְלָקַחַת אֶת כָּל עֹל הַחַיִּים עַל עַצְמוֹ, שֶׁזֶּהוּ נֶטֶל כָּבֵד מֵאֵין כָּמוֹהוּ, וּמַה הַפֶּלֶא שֶׁכֻּלָּם קוֹרְסִים וְחוֹלִים בְּכָל מִינֵי מַחֲלוֹת לֵב וּבְעָיוֹת נַפְשִׁיּוֹת, מְתָחִים, חֲרָדוֹת – עַד שֶׁאֵין כִּמְעַט אָדָם בָּעוֹלָם הַמַּעֲרָבִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאֵי אֵילוּ סַמֵּי הַרְגָּעָה, טִפּוּלִים פְּסִיכוֹלוֹגִיִּים וְעוֹד.