בגן החכמה עמודים 223-224
הגן היומי בגן החכמה עמודים 223-224: וְהֶחָכָם הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד, כִּי הִנִּיחַ שֵׁם, שֶׁהוּא חָכָם מֻפְלָג וְאָמָּן וְדָאקְטִיר גָּדוֹל מְאֹד...
וְהֶחָכָם הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד, כִּי הִנִּיחַ שֵׁם, שֶׁהוּא חָכָם מֻפְלָג וְאָמָּן וְדָאקְטִיר גָּדוֹל מְאֹד…
כְּמוֹ שֶׁאֵצֶל הַתָּם אָנוּ רוֹאִים, שֶׁהוּא מָלֵא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָלֵא בֶּאֱמוּנָה, כָּךְ לְהַבְדִּיל אֵצֶל הֶחָכָם, הַנְּקֻדָּה הָעִקָּרִית שֶׁאָנוּ רוֹאִים בּוֹ, שֶׁהוּא מָלֵא בְּיִסּוּרִים תָּמִיד, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָלֵא בִּכְפִירוֹת. וּמָה הַסִּבָּה לְיִסּוּרָיו? כִּי הִנִּיח שֵׁם… מַה יֵּשׁ בְּזֶה? לָמָּה יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּךְ שֶׁהִנִּיח שֵׁם? תֵּדַע – שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים בָּאִים מֵהַגַּאֲוָה, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּאֲוָה, מִיָּד בָּא הַגִּבּוֹר – שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין – לְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ. וְזֶה מֵרַחֲמָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁרוֹצֶה לְהַזְכִּיר לוֹ: שׁוּם דָּבָר לֹא שֶׁלְּךָ. הַכֹּל שֶׁל הַשֵּׁם. עַל מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה? הַשֵּׁם נָתַן לְךָ חָכְמָה, וּבִמְקוֹם לְהוֹדוֹת לוֹ, אַתָּה אוֹמֵר: אֲנִי?!
הַמֶּסֶר הַפָּשׁוּט שֶׁל רַבֵּינוּ הוּא: לָמָּה יֵשׁ לְךָ יִסּוּרִים? לָמָּה אֵין לְךָ שִׂמְחָה? לָמָּה אֵין לְךָ חַיּוּת? כִּי יֵשׁ לְךָ גַּאֲוָה, וּמִי שֶׁהוּא גַּאַוְתָן הַשֵּׁם עוֹזֵב אוֹתוֹ, וּכְשֶׁהַשֵּׁם עוֹזֵב אֶת הָאָדָם, מִנַּיִן תִּהְיֶה לוֹ הַצְלָחָה? וּמִנַּיִן תִּהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה? וּמִנַּיִן תִּהְיֶה לוֹ חַיּוּת? וַאֲפִלּוּ אִם הַשֵּׁם לֹא יַפִּיל אוֹתוֹ, וְלֹא יַשְׁפִּיל אוֹתוֹ – הוּא כְּבָר יִדְעַךְ לְבַד… כְּמוֹ נֵר שֶׁאֵין לוֹ חַמְצָן לִדְלֹק.
כִּי יֶשְׁנָן רַק שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת: אוֹ אֱמוּנָה, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ עֲנָוָה, חַיּוּת, שִׂמְחָה תְּמִידִית וכו’. אוֹ כְּפִירָה, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ גַּאֲוָה, שְׁמָמָה נַפְשִׁית, עַצְבוּת תְּמִידִית וכו’. לָכֵן רוֹאִים אָנוּ שֶׁכָּל הַצְלָחָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם אֵינָהּ כְּלוּם וְאֵין לוֹ שׁוּם חַיּוּת מִמֶּנָּה. כִּי הוּא חַי בְּלִי אֱמוּנָה, וּבְרֶגַע שֶׁאָדָם מְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהָאֱמוּנָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא מְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהַשֵּׁם, מִיָּד כָּל הַצְלָחָתוֹ מְאַבֶּדֶת כָּל מַשְׁמָעוּת, כִּי הַכֹּל רַק אֲוִיר נָפוּחַ, חִיצוֹנִיּוּת רְדוּדָה, בְּלִי שׁוּם פְּנִימִיּוּת, וּבְלִי שׁוּם חַיּוּת.
וְהָיָה בָּא שַׂר אֶחָד, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב וְעָשָׂה לוֹ טַבַּעַת נִפְלָא מְאֹד, וְחָקַק שָׁם צִיּוּרִים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאֹד, וְחָקַק שָׁם אִילָן, שֶׁהָיָה נִפְלָא מְאֹד וּבָא הַשַּׂר, וְלֹא יָשָׁר בְּעֵינָיו כְּלָל הַטַּבַּעַת, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד, כִּי הָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַטַּבַּעַת עִם הָאִילָן הַזֶּה בִּשְׂפַּאנְיָא, הָיָה חָשׁוּב וְנִפְלָא מְאֹד…
הָרַבִּי מְסַפֵּר כֵּיצַד הֶחָכָם עָשָׂה טַבַּעַת, שֶׁהָיְתָה בֶּאֱמֶת נִפְלָאָה מְאֹד. טַבַּעַת שֶׁבְּוַדַּאי כָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ יְשַׁבַּח אוֹתָהּ וְיִתְפַּעֵל מֵהָאָמָּנוּת וּמְלֶאכֶת הַמַּחְשֶׁבֶת שֶׁבָּהּ, וְגַם הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ יָדַע הֵיטֵב אֶת מַעֲלָתָה. אֲבָל בְּכָל זֹאת, בָּרֶגַע שֶׁזֶּה לֹא יָשָׁר בְּעֵינֵי אוֹתוֹ הַשַּׂר, כְּבָר הֶחָכָם נִתְמַלֵּא בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וְכָל הַצְלָחָתוֹ כְּבָר לֹא הָיְתָה שָׁוָה לִכְלוּם בְּעֵינָיו, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע מִמַּעֲלַת הַטַּבַּעַת, לֹא עָזַר לוֹ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה.
כָּאן הַמָּקוֹם לַעֲרֹךְ הַשְׁוָאָה בֵּין הַמִּדָּה שֶׁל הַתָּם, לְבֵין הַמִּדָּה שֶׁל הֶחָכָם:
הַתָּם יָגַע וְטָרַח, וְיָצָא לוֹ מִנְעָל מְשֻׁלָּשׁ, שֶׁכֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, וְהוּא גַּם יָדַע שֶׁכֻּלָּם עוֹשִׂים טוֹב יוֹתֵר – וְהוּא רָקַד וְשָׂמַח בּוֹ.
הֶחָכָם עָשָׂה אֶת עֲבוֹדָתוֹ בִּמְהִירוּת וּבִמְיֻמָּנוּת, וְעָשָׂה טַבַּעַת נִפְלָאָה, שֶׁכֻּלָּם הִתְפַּעֲלוּ מִמֶּנָּה, וְגַם הוּא יָדַע, שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר – וְרַק מִשּׁוּם שֶׁהַטַּבַּעַת לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי אוֹתוֹ שַׂר, הוּא נִשְׁבַּר וְהִתְיַסֵּר.
רַבֵּינוּ הִדְגִּישׁ שֶׁהֶחָכָם יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁהַטַּבַּעַת שֶׁעָשָׂה הִיא מֻשְׁלֶמֶת, וְאִם כֵּן, הָיוּ לוֹ אֶת כָּל הַסִּבּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְיָכוֹל הָיָה בְּקַלּוּת לֵהָנוֹת מִיגִיעַ כַּפָּיו, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס כְּלָל לְדַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שַׂר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור