בגן החכמה עמודים 91-92
הגן היומי בגן החכמה עמודים 91-92: הֲרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה וְעוֹשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת מַעֲמִיק, וְחוֹשֵׁב עַל כָּךְ שֶׁיּוֹם אֶחָד הוּא יָמוּת, אָז בְּוַדַּאי הוּא מֵבִין שֶׁזּוֹ...
הֲרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה וְעוֹשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת מַעֲמִיק, וְחוֹשֵׁב עַל כָּךְ שֶׁיּוֹם אֶחָד הוּא יָמוּת, אָז בְּוַדַּאי הוּא מֵבִין שֶׁזּוֹ לֹא תַּכְלִית לְבַלּוֹת אֶת חַיָּיו עַל הֲבָלִים כָּאֵלּוּ. כִּי אִם כָּל הַהַשְׁקָעָה הָאַדִּירָה הַזּוֹ, בְּכֹחַ וִיגִיעָה וְלִמּוּד וכו’ וכו’ תִּגָּמֵר עִם הַמָּוֶת, בִּשְׁבִיל מָה לְהִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ? אֶלָּא בְּוַדַּאי מְחֻיָּבִים לִמְצֹא תַּכְלִית אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר עִם הַמָּוֶת, שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַתַּכְלִית הַנִּצְחִית. וּכְשֶׁחוֹשֵׁב עַל זֶה, בְּוַדַּאי נוֹפְלוֹת כְּבָר כָּל הַשְּׁטֻיּוֹת.
וְגַם אִם הָאָדָם הוּא לֹא בְּמַדְרֵגָה כָּזוֹ שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַאֲוָיָו וּרְצוֹנוֹתָיו מְכֻוָּנִים בְּבִלְעָדִיּוּת לַתַּכְלִית, וְיֵשׁ לוֹ עֲדַיִן תַּאֲווֹת וּרְצוֹנוֹת לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, גַּם אָז מְחֻיָּב הוּא לִרְאוֹת כֵּיצַד זֶה מִשְׁתַּלֵּב לוֹ בַּחַיִּים בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִסְתֹּר אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם, כִּי כָּל דָּבָר צָרִיךְ לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר עִם הַשֵּׁם, וְאָדָם שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּהַשֵּׁם, לֹא יִתָּכֵן שֶׁיַּחֲשֹׁב עַל אֵיזֶה דָּבָר בְּלִי לַחֲשֹׁב עַל הַשֵּׁם. כְּאִלּוּ יֵשׁ ח”ו שְׁתֵּי מְצִיאֻיּוֹת נִפְרָדוֹת: אֲנִי – וְהַשֵּׁם – חַס וְשָׁלוֹם לַחֲשֹׁב כָּךְ.
וְאַחֲרֵי כָּל זֶה, מַה נּוֹתָר לוֹמַר עַל אוֹתוֹ “יִשּׁוּב הַדַּעַת” שֶׁל הֶחָכָם? הֲרֵי שִׁקּוּל הַדַּעַת שֶׁלּוֹ הוּא שְׁטוּת גְּמוּרָה, כִּי עַל מָה הוּא בּוֹטֵחַ כְּשֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁ”זֶּה דָּבָר חָשׁוּב הַנִּצְרָךְ תָּמִיד”? וְכִי הוּא יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה לְפַרְנָסָתוֹ? יֵשׁ הַרְבֵּה רוֹפְאִים שֶׁאֵין לָהֶם עֲבוֹדָה, וְיֵשׁ רוֹפְאִים שֶׁעָשׂוּ אֵיזוֹ טָעוּת וְגָרְמוּ נֵזֶק וְתָבְעוּ אוֹתָם וְהֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וְיֵשׁ רוֹפְאִים שֶׁעוֹבְדִים קָשֶׁה מְאֹד כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת מִחְיָתָם וכו’ וכו’.
הַיְחִידִי שֶׁאֶפְשָׁר לִבְטֹחַ בּוֹ וּלְהִשָּׁעֵן עָלָיו, הוּא הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא כָּל יָכוֹל, וְהַכֹּל בַּיָּדַיִם שֶׁלּוֹ, וְכָל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁל הֶחָכָם לְשַׁרְיֵן אֶת עַצְמוֹ הֵם טָעוּת. שִׁקּוּלִים אֵלּוּ – שֶׁזֶּה דָּבָר מִשְׁתַּלֵּם, וְזֶה דָּבָר שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים, אֵינָם עוֹמְדִים בְּמִבְחַן הַמְּצִיאוּת כְּלָל, כִּי מַה שֶּׁקָּצוּב לָאָדָם הוּא יְקַבֵּל בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לִתְחוּם עִסּוּקוֹ, לְכִשְׁרוֹנוֹ, לְחָכְמָתוֹ וכו’ וכו’, וְרוֹאִים אֶת זֶה בְּחוּשׁ בָּעוֹלָם שֶׁסְּבִיבֵנוּ, שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁעוֹסֵק בִּתְחוּם שׁוּלִי, וְהוּא מַצְלִיחַ וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהַשֵּׁנִי מְפֻרְסָם וּבְמֶרְכַּז הָעֲסָקִים, וְאֵין לוֹ מִמָּה לִחְיוֹת, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה לְעֵיל.
הַכְּלָל הוּא, שֶׁעַל יְדֵי יִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי וְנָכוֹן, הָאָדָם יָכוֹל לִבְדֹּק מֵרֹאשׁ עַל מָה הוּא עוֹמֵד לִשְׂרֹף אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, וּלְהַגִּיעַ לְהַחְלָטוֹת נְכוֹנוֹת, וְהֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, כְּדֵי לִלְמֹד אֵיךְ לַחֲשֹׁב נָכוֹן, כִּי רֹב בְּנֵי הָאָדָם עוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם בִּפְזִיזוּת וּבְלִי שׁוּם יִשּׁוּב הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁבָּא אֵלַי אָדָם אֶחָד, וְסִפֵּר לִי שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהִכָּנֵס לְלִמּוּדִים בְּמַסְלוּל מִקְצוֹעִי אָרֹךְ וּמֵתִישׁ. שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: וְיֵשׁ בַּתְּחוּם הַזֶּה עֲבוֹדָה? עָנָה לִי: לָאו דַּוְקָא. אָמַרְתִּי לוֹ: אָז בִּשְׁבִיל מָה כָּל הַמַּאֲמָץ הַזֶּה? אַתָּה לוֹמֵד בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּמָה לְהִתְפַּרְנֵס, לֹא כֵן? עָנָה לִי: נָכוֹן. אָמַרְתִּי לוֹ: אָז בִּמְקוֹם לְבַזְבֵּז זְמַן וְכֶסֶף עַל מִקְצוֹעַ שֶׁסָּפֵק אִם יִהְיֶה לְךָ בּוֹ עֲבוֹדָה, לֹא עָדִיף שֶׁתִּהְיֶה סוֹחֵר וְתַתְחִיל מִיָּד לְהַרְוִיחַ…?
וְדֶרֶךְ לִמּוּד דָּאקְטִירַיי- שֶׁצְּרִיכִין לִלְמד מִקֹּדֶם לָשׁוֹן לִטֵיין (לָטִינִית) וְהַכְּתָב וְלִלְמֹד חָכְמוֹת פִילוֹסוֹפְיָא וְהוּא מֵחֲמַת הֲבָנָתוֹ לָמַד גַּם זֹאת בִּזְמַן מֻעָט, בְּרֶבַע שָׁנָה וְנַעֲשָׂה דָאקְטִיר גָּדוֹל וּפִילוֹסוֹף וְחָכָם בְּכָל הַחָכְמוֹת…
כָּאן צְרִיכִים לְהִתְבּוֹנֵן מְעַט. כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁנַּעֲשָׂה חָכָם כָּל כָּךְ בִּזְמַן קָצָר כָּל כָּךְ? הֲיִתָכֵן לִלְמֹד בְּרֶבַע שָׁנָה אֶת כָּל הַחָכְמוֹת?! הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא מַחֲלִיט לְהַעֲנִישׁ אֵיזֶה אָדָם בְּעֹנֶשׁ קָשֶׁה, הוּא נוֹתֵן לוֹ הַצְלָחָה מְסַחְרֶרֶת. כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וְאוֹתוֹ חָכָם שֶׁנִּתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהָאֱמוּנָה וְהַתְּפִלָּה, וְרַק הָלַךְ בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁהוּא כָּל יָכוֹל וְאֵין כָּמוֹהוּ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל אָמַר לוֹ: אַתָּה רוֹצֶה לַחֲשֹׁב שֶׁאַתָּה חָכָם מֵעַצְמְךָ? בְּבַקָּשָׁה! תִּהְיֶה גָּאוֹן שֶׁבַּגְּאוֹנִים בְּקַלֵּי קַלּוּת, וְאַתָּה תִּרְאֶה אֵיזֶה סֶבֶל יִהְיֶה לְךָ מִכָּךְ שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת הַהַצְלָחָה בְּלִי תְּפִלָּה!
כִּי לְקַבֵּל הַצְלָחָה בְּלִי תְּפִלָּה זֶה לְמַעֲשֶׂה הָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בָּעוֹלָם, וּכְכָל שֶׁהַהַצְלָחָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה הָעֹנֶשׁ יוֹתֵר נוֹרָא, כִּי זֶה מְנַפֵּח אֶת הָאָדָם מִגַּאֲוָה דִּמְיוֹנִית, כְּאִלּוּ הוּא מְצִיאוּת, וְזֶה מְנַתֵּק אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מֵהַחַיִּים, כִּי הַבּוֹרֵא הוּא “חַי הַחַיִּים”, וְכָל הַחַיּוּת הִיא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן כְּכָל שֶׁאָדָם יוֹתֵר חוֹשֵׁב עַצְמוֹ לִמְצִיאוּת, כָּךְ פָּחוֹת יֵשׁ לוֹ חַיּוּת, עַד שֶׁיֶּשְׁנָם רַבִּים שֶׁמַּגִּיעִים לְכָל הַהַצְלָחוֹת וְאַחֲרֵי הַכֹּל רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַכֹּל – וְאֵין לָהֶם כְּלוּם, וּכְגֹדֶל הַצְלָחָתָם כָּךְ גֹּדֶל תִּסְכּוּלָם, שֶׁרוֹאִים בְּבֵרוּר שֶׁכָּל הַצְלָחָתָם לֹא הוֹעִילָה לָהֶם כְּלָל לִמְצֹא חַיֵּי אֹשֶׁר, וְאַדְּרַבָּה, יֵשׁ לָהֶם רַק יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְרִירוּת וְרֵיקָנוּת – וְהֵם “שׁוֹבְרִים אֶת הָרֹאשׁ” לְהָבִין: מַה קָּרָה כָּאן? אֵיפֹה טָעִיתִי?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור