כסף קל

כסף קל, לרוב, מפיל אנשים ברשתם
של נוכלים, של "קרובי משפחה" לוטשי
עיניים "מודאגים", ובסוף גם לחובות
גדולים. כסף קל? זה לא תמיד קל.
 
 
בגן האושר, חלק 23
 
כרטיסי הגרלה
 
ההימור היחיד המותר מעיקר הדין, אף על פי שגם הוא אינו ברוח התורה, הוא רק בדרך של הגרלה, שאז הרווח אינו על חשבון הפסד הזולת.
 
אם אדם רוצה להשתדל בכיוון הזה, הדרך היחידה המותרת לו היא שיקנה אך ורק כרטיס אחד. זאת, משום שהשם קובע מי האדם שיזכה בפרס. אם בורא עולם רוצה לפרנס אותו בדרך הזו, הוא יסובב סיבות שהכרטיס שלו יעלה בגורל. אף אחד לא צריך לעזור לבורא עולם על ידי קניית יותר מכרטיס אחד.
 
לכן, אם אדם קונה יותר מכרטיס אחד, הוא מראה בזה שאינו מאמין שהשם הוא הקובע מי יזכה, אלא תולה בהסתברויות ובסיכויים וכדומה. הוא גם מבזבז את הכסף שהבורא הפקיד בידו, שלא כרצון השם, על שטויות והבלים והוא ייתן על זה את הדין.
 
זהו מבחן האמונה שלו – אם הוא מאמין שהשם קובע כמה פרנסה תהיה לו, הוא  לא יקנה יותר מכרטיס אחד. אם זכה – מה טוב. אם לא זכה – הוא מאמין שכך השם רוצה, וזה לטובתו שלא זכה ואינו מצטער כלל.
 
ואם אינו מאמין בהשגחה הפרטית של השם, חלילה, אז הוא חושב שככל שירבה בקניית כרטיסים כך ההסתברות שיזכה תעלה, או שמקווה שהפעם יתמזל מזלו לזכות בכסף קל וכן הלאה. בדרך זו הוא מבזבז את כספו לחינם והוא מלא בתקוות של שווא, אכזבות, כפירות, ובלבולים. ציונו באמונה כמובן נמוך ביותר.
 
מבחן קשה
 
אדם שזכה בפתאומיות בסכום גדול של כסף, יכול להיות בשיטת הכסף הקל – הגרלה, או מכל סיבה אחרת – ירושה, או ש'נפל על עסקת חייו', נמצא במבחן של אמונה – מבחן קשה מאוד. שהרי, המציאות הוכיחה שרוב הזוכים בסכומים גדולים הרוויחו אמנם כסף, אבל הפסידו את חייהם…
 
הסיבה היא, שלרוב בני האדם אין כלים רוחניים ונפשיים להישאר כמו שהם גם כשיש בידם שפע גדול שאינם רגילים בו. לכן הם מקבלים גאווה – פתאום הבעל כבר לא רוצה את אשתו, או האישה אינה רוצה את בעלה. המחשבה שלהם מתבלבלת מהאפשרויות החדשות והרבות העומדות לפניהם. הם מסתבכים בהשקעות לא נכונות, נופלים ברשתם של נוכלים, של עורכי דין ושל קרובי משפחה חדשים, ועוד מיני הסתבכויות וצרות צרורות, ובסוף אף הופכים לבעלי חובות גדולים… כסף קל, אמרנו?
 
הסבר נוסף לכך הוא, שלכל דבר בעולם יש את היצר הטוב שבו, כלומר מה שהיצר הטוב מורה להשתמש בדבר זה לדברים טובים ומועילים. ויש גם את היצר הרע שבו, כלומר מה שהיצר הרע מפתה להשתמש בדבר זה להרס ולאבדון. ולאדם יש תמיד מלחמה ביצר הרע לזכות להשתמש בכל דבר לשם הטוב. כך בעניין הממון, יש יצר הטוב של הממון – לעשות בו דברים מועילים, כמו לתת צדקה וכדומה. ויש את היצר הרע של הממון, לקנות בו דברים מיותרים ואף מזיקים ולשקוע בתאוות המוציאות את האדם מן העולם.
 
אם כן, בכל פעם שיש לאדם סכום כסף בכיס – הוא נמצא בניסיון. היצר הטוב מדריך אותו לעשות בכסף הזה שימוש הגון, ואילו היצר הרע מפתה אותו להשתמש בו למטרות רעות.
 
עם יצר הרע של מאה שקלים – אדם נורמאלי מכיר אותו ויכול להתמודד איתו. זה אינו יצר רע גדול כל כך. צר הרע של אלף שקלים – גם אותו אדם מכיר, והוא יכול להתמודד איתו ואפילו לנצח אותו, לעשות בסכום הזה שימוש הגון ולא להתפתות.
 
אבל יצר הרע של מיליון שקלים? זה כבר סיפור אחר. זה משהו שאדם בכלל לא מכיר. ואדם עם שכל בקודקודו גם לא רוצה להכיר. תארו לעצמכם, איזה יצר רע נלווה לאותו מיליון! לצד האפשרויות הטובות שיש בממון זה, נפתח גם עולם שלם של פיתויים שאדם מן השורה לא מכיר. וחשיפה פתאומית זו ליצר הרע הענק הזה, כתוצאה מרווח של כסף קל, תוצאותיה עלולות להיות מרות כלענה.
 
רק לאדם עם אמונה שלמה יש כלים לקבל שפע גדול כזה. הוא יודע שהכסף אינו שלו ולכן אינו מתגאה. הוא יודע שהכסף הזה מופקד בידו מעם בורא עולם כדי שיעשה בו שימוש הגון כרצון הבורא. הוא גם יודע שהשם מוריש ומעשיר, וכמו שהעשיר אותו כהרף עין כך הוא יכול לקחת לו את כל העושר אם לא יתנהג כראוי. לכן, הוא מכלכל דבריו במשפט ולא נבהל היכן ישקיע את הכסף שקיבל, אלא בוטח בהשם ומתנהג בכספו על פי דעת תורה.
 
הוא נותן מעשרות (ומי שרוצה לקיים את המצווה על הצד הטב ביותר, לקיים את "בכל מאודך", ראוי שייתן חמישית מהרווח, כלומר 20% – וזה נקרא חומש), הוא משקיע בעסקים רק לאחר שהתייעץ עם הבורא ומתפלל אליו שיכוון אותו על כל צעד ושעל. הוא משקיע רק חלק מהסכום ולא רץ להעשיר. הוא משקיע מכספו במפעלים נצחיים של תורה וחסד. אדם זה זוכה לציון טוב מאוד במבחן האמונה ואינו ניזוק על ידי הרווח הפתאומי שבא לו מהכסף הקל שהגיע שהגיע לידיו, לא בגשמיות ולא ברוחניות.
 
לעומתו, אדם ללא אמונה חושב שהכסף שלו והוא יכול לעשות בו כרצונו בלי שום חשבון. הוא מתחיל להתבלבל איך ואיפה ישקיע את הכסף כך שלא יפסיד אותו. הוא מתמלא בגאווה, שום דבר לא מתאים לו כולל אשתו וילדים – הרי הוא עשיר… הוא מאבד את חבריו, מתחיל לפחד מכל הסובבים אותו ולחשוד בהם שהם רוצים רק לנצל אותו. כולו מלא פחדים, חששות, חשדות ועוד ועוד ייסורים כאלה ואחרים. ובמקרים רבים מאוד הוא מפסיד את כל הכסף שלו כלעומת שבא – כי מה שבא בקלות הולך בקלות, כולל כסף קל… ולא רק, הוא גם נשאר בחובות גדולים שאלמלא הזכייה מעולם לא היה נכנס לחובות כאלה… הוא נכשל במבחן האמונה, חייו נהרסים דווקא על ידי הרווח הגדול שקיווה כי יפתור לו את כל הבעיות, אך למעשה רק הצמיח לו בעיות חדשות.
 
אושר או עושר?
 
כאמור, סוג השתדלות זו לכתחילה מראה על חסרון אמונה. אדם שמהמר רוצה להרוויח כסף קל שיפתור לו את כל הבעיות. אבל אדם מאמין יודע שחייו הטובים אינם תלויים בכמה כסף יש לו, אלא בכמה הוא זוכה לעשות את רצון השם, ובעיקר בכמה יש לו אמונה. והפתרון היחיד לבעיות שיש לו הוא רק תשובה, תפילה וצדקה. כי אם השם נותן לאדם ייסורים של חוסר פרנסה, לא יעזור לא גם אם הוא ירוויח סכום עצום של כסף לצאת מהייסורים הללו. הוא פשוט מחליף ייסורים בייסורים שיכולים להיות קשים יותר מחוסר פרנסה.
 
רק תשובה יכולה להועיל לאדם לצאת מהייסורים! מכיוון שאין ייסורים ללא עוון. וממילא, כל זמן שלא עשה תשובה ואפילו יהיה לו את כל הממון שבעולם, בריאות וכל טוב – תמיד יהיו לו ייסורים בגלל עוונותיו. מה שאין כן אם זוכים לעשות תשובה, אז החיים הופכים לנעימים ומאושרים גם כשאין לאדם אגורה שחוקה בכיס. וכמו שמסופר על רבי אהרן מקיבליטש זצ"ל, שהייתה לו מידת שמחה בלתי רגילה ולמרות שחי בעוני מחפיר, תמיד היה בשמחה. פעם אחת אמר לו חברו, שהיה אדם אמיד מאוד, שהוא מאוד מקנא בו, מכיוון שאצלו בבית הוא תמיד קונה לאשתו ולילדיו את כל מה שהם רוצים ומבקשים, משתדל לרצות אותם כל הזמן… אבל תמיד יש מריבות בבית. הם אף פעם לא מרוצים. ואילו אצל רבי אהרן, למרות העניות השורה בביתו, אבל בגלל שהוא אדם שמח והוא משמח את אשתו וילדיו בדרכו שלו – הם תמיד מרוצים ושמחים.
 
לכן, על האדם להיות שמח בחלקו ולא לשאוף להתעשר, שהרי "מרבה נכסים מרבה דאגה", לא מרבה אושר, גם לא בריאות או כל דבר טוב אחר! וכשהמשנה אומרת: "איזהו עשיר? השמח בחלקו!" היא אומרת אמת צרופה. ואם בכל זאת חסר לאדם משהו, יבקש מהשם ברחמים ובתחנונים וירווח לו.