בגן החכמה עמודים 129-130

שׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא

נִתְבּוֹנֵן: בְּאֵיזוֹ נְקֻדָּה כָּל הָאֲנָשִׁים נוֹפְלִים? כַּאֲשֶׁר הֵם רוֹצִים לְשַׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב שֶׁלָּהֶם. וּבֶאֱמֶת הֵם צוֹדְקִים בְּכָךְ שֶׁהֵם רוֹצִים לְשַׁפֵּר אֶת מַצָּבָם, כִּי בֶּאֱמֶת זֶהוּ רְצוֹן הַשֵּׁם, שֶׁהֵם יִשְׁתַּפְּרוּ. אֲבָל, כַּאֲשֶׁר יוֹצֵאת לָהֶם “נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת” אָז הֵם נִשְׁבָּרִים, וְהֵם לֹא מַצְלִיחִים לְשַׁיֵּךְ אֶת הַכִּשָּׁלוֹן לָאֱמוּנָה, כִּי הֵם עֲדַיִן אוֹחֲזִים בַּנְּקֻדָּה שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁהֵם יְתַקְּנוּ, וְאִם הֵם לֹא תִּקְּנוּ הֲרֵי הֵם חוֹטְאִים בְּעֵינֵי עַצְמָם.

אַךְ כָּאָמוּר, הֵם טוֹעִים: הַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁהָאָדָם יִשְׁתַּפֵּר. אֲבָל רַק מָתַי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה! הָאָדָם צָרִיךְ לָדַעַת: רַק הַשֵּׁם יוֹדֵעַ מָתַי כְּדַאי שֶׁהָאָדָם יַצְלִיחַ אָכֵן לְהִשְׁתַּפֵּר! כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָאָדָם אֶת הַכֵּלִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא יִשְׁתַּפֵּר הוּא לֹא יְקַבֵּל גַּאֲוָה, אֲזַי עֲדַיִן לֹא כְּדַאי בֶּאֱמֶת שֶׁיִּשְׁתַּפֵּר. כִּי אִם הַשִּׁפּוּר יָבִיא אוֹתוֹ לַמַּדְרֵגָה הֲכִי גְּרוּעָה, שֶׁהִיא הַגַּאֲוָה, טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִפֹּל וְיֵרֵד לִכְפִירָה שֶׁהִיא הַגַּאֲוָה. כִּי עִקַּר הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית שֶׁל כָּל שִׁפּוּר וְהִתְקַדְּמוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִיא דַּוְקָא שֶׁיֵּדַע הָאָדָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ, וְיֵדַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

עַל פִּי זֶה אָנוּ יוֹדְעִים עַכְשָׁו: מָה הִיא הָעֲלִיָּה הָאֲמִתִּית? שֶׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר שֶׁהוּא אֶפֶס וְיוֹדֵעַ יוֹתֵר אֶת הַשֵּׁם! אֲבָל אִם הָ”עֲלִיָּה” שֶׁלּוֹ מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי כָּךְ, שֶׁחָשׁ יוֹתֵר אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁהוּא מְצִיאוּת, זוֹ תַּכְלִית הַיְרִידָה.

הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁהָאָדָם נִתְפָּס לַחִיצוֹנִיּוּת שֶׁל הַהִשְׁתַּפְּרוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ, וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית וְהָאֲמִתִּית שֶׁל הַהַצְלָחָה, שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָעֲנָוָה. לֹא כֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁרוֹאֶה בְּעִקָּר אֶת הַפְּנִימִיּוּת. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, וּבַסּוֹף יוֹצֵאת לוֹ “נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת”, וְהוּא שָׂמֵחַ, עֻבְדָּה זוֹ, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, לַמְרוֹת שֶׁהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד – זוֹ אֱמוּנָה וַעֲנָוָה, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּיַד הַשֵּׁם, וְהוּא לֹא מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ וְלֹא רוֹדֵף אֶת עַצְמוֹ – כִּי כָּכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה. לָכֵן, עַל אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין כָּאן הִתְקַדְּמוּת וְהִשְׁתַּפְּרוּת, אֲבָל בַּפְּנִימִיּוּת הוּא כֵּן הִתְקַדֵּם, רַק שֶׁלֹּא רוֹאִים אֶת זֶה בַּחוּץ. אַךְ מֵעֵינֵי הַשֵּׁם לֹא נֶעֱלָם דָּבָר, וְהַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁל רָצוֹן וְהִשְׁתַּדְּלוּת מִצְטָרְפוֹת זוֹ לְזוֹ, עַד שֶׁזּוֹכֶה גַּם שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַהַצְלָחָה הַחוּצָה וְאָז גַּם הָאָדָם רוֹאֶה תּוֹצָאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת.

כִּי אֵין מְצִיאוּת כָּזוֹ שֶׁהָאָדָם לֹא מִתְקַדֵּם! וְתֵדַע, שֶׁהַבּוֹרֵא שָׂמֵחַ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁיָּצְאָה לוֹ גַּם הַיּוֹם נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת. וּכְשֶׁהוּא רוֹקֵד עִם הַנַּעַל הַזֹּאת, וְיֵשׁ לַהַשֵּׁם נַחַת רוּחַ מֵאֱמוּנָתוֹ – זוֹ הַהִתְקַדְּמוּת הֲכִי נִפְלָאָה שֶׁיֵּשׁ!

כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם לֹא שָׂמֵחַ בְּכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ וְרוֹקֵד אִתָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַחֶסְרוֹנוֹת הַלָּלוּ הֵם הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ, הוּא לֹא הִשִּׂיג אֶת נְקֻדַּת הַשִּׂמְחָה, וְהוּא לֹא יוּכַל לְעוֹלָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תְּמִידִית וַאֲמִתִּית וּפְנִימִית. כִּי כָּל אָדָם מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת, וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, בַּבְּחִינָה שֶׁלּוֹ, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא מָלֵא בְּחֶסְרוֹנוֹת, לְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ מֶה חָסֵר לוֹ. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם חַי עֲלֵי אֲדָמוֹת יֵשׁ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, וְהוּא רוֹאֶה תָּמִיד מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ, וְאִם אֵין לוֹ אֶת הַנְּקֻדָּה לִשְׂמֹחַ גַּם בַּחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי כָּל פַּעַם שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ חִסָּרוֹן הוּא מִיָּד נוֹפֵל בְּעַצְבוּת.

וְנַחֲזֹר עַל הַהַגְדָּרָה: אִם אָדָם לֹא מַאֲמִין שֶׁהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, הֵן מִצַּד מַהוּת הַחִסָּרוֹן וְהַשְׁלָכוֹתָיו, וְהֵן מִצַּד כַּמּוּת הַחִסָּרוֹן, וְהֵן מִצַּד מֶשֶׁךְ הַזְּמַן שֶׁיִּקַּח לוֹ עַד שֶׁיֻּשְׁלַם הַחִסָּרוֹן, כִּי רַק כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִרְצֶה הוּא יִשְׁתַּנֶּה, הוּא לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ!

לִפְנֵי וְאַחֲרֵי

עוֹד מֻכְרָחִים אָנוּ לָדַעַת אֶת הַהֶבְדֵּל הֶעָצוּם שֶׁיֵּשׁ בֵּין דֶּרֶךְ הַפְּעֻלָּה שֶׁל “לִפְנֵי” – וְדֶרֶךְ הַפְּעֻלָּה שֶׁל “אַחֲרֵי”. לִפְנֵי – תַּעֲשֶׂה הַכֹּל בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם. אַתָּה מְחֻיָּב בְּזֶה. אִם לֹא תַּעֲשֶׂה כֵּן, אַתָּה מְשַׁקֵּר אֶת עַצְמְךָ. אֲבָל אַחֲרֵי – תֵּדַע: מַה שֶּׁהִצְלַחְתָּ לַעֲשׂוֹת, זֶה מָה שֶׁהַשֵּׁם רָצָה שֶׁתַּצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת!