בגן החכמה עמודים 145-146

מִנְעָל שֶׁל שָׁלֹשׁ קְצָווֹת

אַף שֶׁגַּם לְפִי פְּשׁוּטוֹ, עַל הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, כְּגוֹן הַסַּנְדְּלָר בְּמִנְעָלָיו, הַנַּגָּר בִּמְלַאכְתּוֹ וכו’ וכו’, אוּלָם בֶּאֱמֶת עִקַּר כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הִיא לְעִנְיַן הָרוּחָנִיּוּת, שֶׁשָּׁם מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם הַיֵּצֶר הָרַע הַרְבֵּה יוֹתֵר, לִמְצֹא פְּגָמִים בַּעֲבוֹדָתוֹ וּלְהַחֲלִישׁ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ רָמַז בְּעַצְמוֹ אַחֲרֵי שֶׁסִּיֵּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וְאָמַר: וְאִם הַתְּפִלָּה הִיא מִנְעָל שֶׁל שָׁלֹשׁ קְצָווֹת… דְּהַיְנוּ שֶׁרִמֵּז שֶׁכָּל תַּכְלִית הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הִיא לְלַמֵּד אֶת כָּל אָדָם וְאָדָם מֶסֶר לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, שֶׁזֶּה הָעִקָּר, שֶׁיִּשְׂמַח בַּעֲבוֹדָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהִיא, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת כְּמוֹ הַמִּנְעָל הַזֶּה שֶׁל הַתָּם, בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ קְצָווֹת…

כִּי בְּכָל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם, עֲבוֹדַת הַיּוֹם, תְּפִלָּה, לִמּוּד וכו’, אִם יִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, הוּא יִרְאֶה שֶׁיֶּשְׁנָם בְּלִי סוֹף חֶסְרוֹנוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְשֶׁזּוֹ לְמַעֲשֶׂה נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאִם כֵּן, עָלוּל הוּא לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ וְלִהְיוֹת מְאֻכְזָב, כְּמוֹ שֶׁאָכֵן מָצוּי מְאֹד, שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם אֵינָם מְרֻצִּים מֵעַצְמָם כְּלָל. אֲבָל רַבֵּינוּ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁאֵלּוּ חָכְמוֹת, גַּאֲוָה וּכְפִירָה, וְשֶׁצְּרִיכִים לִלְמֹד מֵהַתָּם שֶׁכָּל כָּךְ יָגַע וְטָרַח, וּבַסּוֹף יָצָא לוֹ מִנְעָל מְשֻׁלָּשׁ, וְהוּא שָׂמַח וְהִתְעַנֵּג מְאֹד מֵהַמִּנְעָל, וְשִׁבַּח אוֹתוֹ: כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מָתוֹק הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מִנְעָל שֶׁל דְּבַשׁ וְצוּקִיר (סֻכָּר) הַמִּנְעָל הַזֶּה!…

כָּךְ כָּל אֶחָד צָרִיךְ שֶׁיִּשְׂמַח גַּם הוּא בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְיִחְיֶה בֶּאֱמוּנָה שֶׁמַּה שֶּׁכְּבָר עָבַר, וּמַה שֶּׁכְּבָר עָשָׂה, זֶה הֲכִי טוֹב. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עַד אוֹתוֹ הָרֶגַע, וְלִשְׂמֹחַ וּלְהִתְעַנֵּג מִמַּעֲשָׂיו, וְזֶה נִקְרָא שֶׁשָּׂמֵחַ בַּמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ שֶׁלּוֹ. רַק אַחֲרֵי שֶׁשָּׂמַח בִּשְׁלֵמוּת מֵהַמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ שֶׁלּוֹ, רַק אָז יוּכַל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ מַה צָּרִיךְ לְשַׁפֵּר וּלְתַקֵּן בֶּעָתִיד. אֲבָל אִם לִפְנֵי שֶׁיִּשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ, יַתְחִיל לַחֲשֹׁב מַה לֹּא בְּסֵדֶר בַּעֲבוֹדָתוֹ, וּמַה שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁפֵּר, וְיִגַּשׁ כָּךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וּתְשׁוּבָה וכד’, בְּלִי שִׂמְחָה, הוּא יִפֹּל לְעַצְבוּת וּלְמָרָה שְׁחוֹרָה, וְזֶה רַק יַרְחִיק אוֹתוֹ מֵהַשֵּׁם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל בְּחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ בְּלִי אֱמוּנָה, וֶאֱמוּנָה פֵּרוּשָׁהּ, שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בִּשְׁלֵמוּת בַּמֶּה שֶׁהָיָה עַד הָרֶגַע הַזֶּה, כִּי מַאֲמִין שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה. וּמִמֵּילָא אִם כָּכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה, זוֹ הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּית.

זֶה הַכְּלָל: עַל מַה שֶּׁעָבָר מִסְתַּכְּלִים רַק בֶּאֱמוּנָה! הַבְּחִירָה הִיא רַק מִכָּאן וּלְהַבָּא! וְהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נָכוֹן: כָּכָה הָיָה? כָּכָה הַשֵּׁם רָצָה! אִם הַשֵּׁם הָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֶרֶת, הָיָה אַחֶרֶת. כִּי עַל הֶעָבָר מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בֶּאֱמוּנָה בִּלְבַד, שֶׁיֵּשׁ רַק הַשֵּׁם, שֶׁאֵין לִי בְּחִירָה כְּלָל. כָּכָה הַשֵּׁם רָצָה וְזֶהוּ זֶה. וּבַבְּחִירָה מִשְׁתַּמְּשִׁים לְהַבָּא – לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל מַה שֶּׁנִּכְשַׁל בְּעָבָר וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ וְשֶׁיִּזְכֶּה לְתַקֵּן מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן.

יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה

הרה”ג יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיין זצ”ל, מִי שֶׁהָיָה מַשְׁגִּיחַ שֶׁל יְשִׁיבַת “פּוֹנִיבֶז’” הַנּוֹדַעַת, וְכֵן בִּישִׁיבַת “מִיר” הַמְפֻרְסֶמֶת, וְהֵעִידוּ עָלָיו גְּדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ “אוֹר יְחֶזְקֵאל”, דְּבָרִים נִפְלָאִים:

“וְרֵאשִׁית, עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן בָּעִקָּר הָרִאשׁוֹן מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הָעִקָּרִים, שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ הִיא חִדּוּשׁ, שֶׁנִּבְרֵאת יֵשׁ מֵאַיִן, וְכִתְחִלַּת הָ”אֲנִי מַאֲמִין”: “אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים”, דְּהַיְנוּ, שֶׁהוּא חִדֵּשׁ אֶת הַבְּרִיאָה, וּמִמֵּילָא יָצְאוּ כָּל הַיְסוֹדוֹת: שֶׁאִם הַבְּרִיאָה הִיא חִדּוּשׁ וְהוּא הַמְחַדֵּשׁ, וְהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אִם כֵּן אֵין מָקוֹם לְהִשְׁתַּדְּלוּת וְסִבּוֹת, כִּי הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וְהַכֹּל הוּא חִדּוּשׁ.