בגן החכמה עמודים 117-118

זֶה לְעֻמַּת זֶה

וְכָאן רוֹאִים שׁוּב אֶת הַנִּגּוּד הֶעָצוּם בֵּין הַתָּם לֶחָכָם. הֶחָכָם מוֹצֵא חֶסְרוֹנוֹת בְּכָל דָּבָר, אֲפִלּוּ בַּדָּבָר הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר, וְאִלּוּ הַתָּם מוֹצֵא שְׁלֵמוּת בְּכָל דָּבָר, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא לִכְאוֹרָה הֶחָסֵר בְּיוֹתֵר. וּבָזֶה רוֹאִים אֶת הַהַשְׁפָּעָה הָעֲצוּמָה שֶׁיֵּשׁ לַמִּדּוֹת שֶׁל הָאָדָם עַל כָּל חַיָּיו. הַתָּם – בִּזְכוּת אֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, וּמִדָּתוֹ הַטּוֹבָה לְקַבֵּל אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ בִּתְמִימוּת וְלִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ – הַכֹּל טָעִים לוֹ וּמָתוֹק לוֹ, וַאֲפִלּוּ בַּלֶּחֶם הַפָּשׁוּט שֶׁאוֹכֵל הוּא מַרְגִּישׁ אֶת כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְהוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בַּמַּלְבּוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁלּוֹ, וְהֶחָכָם – מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ וּכְפִירָתוֹ, אֵינוֹ מוֹצֵא נַחַת אֲפִלּוּ בַּהַצְלָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לוֹ.

כִּי יֶשְׁנָן אַךְ וְרַק שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת:

אוֹ שֶׁאָדָם חַי בֶּאֱמוּנָה שֶׁמָּה שֶׁקּוֹרֶה אִתּוֹ זֶהוּ רְצוֹן הַשֵּׁם עַל מְנַת לְהֵיטִיב לוֹ, וְהַבּוֹרֵא עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּכָל שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה וּבְכָל דָּבָר וְדָבָר.

אוֹ שֶׁהוּא לֹא מַאֲמִין שֶׁכָּל חַיָּיו הֵם בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַבּוֹרֵא לְהֵיטִיב לוֹ, וְהוּא חַי בִּכְפִירָה שֶׁהוּא הַקּוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ אֶת חַיָּיו, וְהוּא חַי בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא מְסֻגָּל לְהַשִּׂיג אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ. לָכֵן הוּא מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה בְּחַיָּיו, וְהוּא אַף פַּעַם לֹא מְרֻצֶּה, כִּי תָּמִיד יֵשׁ לוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁזֶּה לֹא מַסְפִּיק טוֹב, וְהוּא יָכוֹל הָיָה לְהַשִּׂיג יוֹתֵר טוֹב – וְהוּא עָצוּב; מְדֻכָּא; מְיֹאָשׁ; מְמֻרְמָר; עַצְבָּנִי וְעוֹד וְעוֹד…

בַּפֶּרֶק הַבָּא אָנוּ עוֹמְדִים לִלְמֹד שֵׂכֶל נִפְלָא וְחָזָק בְּיוֹתֵר, שֶׁצְּרִיכִים לָשִׂים לֵב אֵלָיו בְּיוֹתֵר. לָכֵן כָּל אֶחָד יִתְרַכֵּז וְיָכִין אֶת עַצְמוֹ לְקַבֵּל אֶת מַתְּנַת הַחַיִּים – אֶת הַשֵּׂכֶל הַנִּפְלָא שֶׁל הַהִתְחַזְּקוּת.