בגן החכמה עמודים 119-120

פֶּרֶק רְבִיעִי
מַתְּנַת הַחַיִּים

כְּשֶׁהָיָה גּוֹמֵר הַמִּנְעָל, וּמִן הַסְּתָם הָיָה לוֹ שָׁלשׁ קְצָווֹת, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ”ל – הָיָה לוֹקֵחַ הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ מְאֹד, וְהָיָה מִתְעַנֵּג מְאֹד מִמֶּנּוּ וְהָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מָתוֹק הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מִנְעָל שֶׁל דְּבַשׁ וְצוּקִיר (סֻכָּר) הַמִּנְעָל הַזֶּה!…

הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַתָּם בַּמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ שֶׁעָשָׂה, הִיא הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וְהִיא הַנְּקֻדָּה הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וְהִיא הַיְסוֹד הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִלְמֹד מֵהַתָּם, וְהִיא, לְמַעֲשֶׂה, אַחַת מֵהַנְּקֻדּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת וְהַמְּאִירוֹת בְּיוֹתֵר בְּכָל תּוֹרַת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ – שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָנוּ עַד כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר מַעֲשָׂיו רְחוֹקִים מְאֹד מִשְּׁלֵמוּת. וּמִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַפְנִים אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁנִּלְמַד עַתָּה, הוּא יַעֲלֶה עַל הַמְּסִלָּה הַנְּכוֹנָה, וְהוּא יִהְיֶה תָּמִיד שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר, מַמָּשׁ כְּמוֹ הַתָּם הַקָּדוֹשׁ.

שִׂמְחָה לְלֹא אַשְׁלָיוֹת

צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁהַתָּם לֹא הִשְׁלָה אֶת עַצְמוֹ לְרֶגַע לְגַבֵּי מַצָּבוֹ; הוּא יָדַע מֵהַהַתְחָלָה אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ; הוּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל נָמוּךְ וּפָשׁוּט; הוּא יָדַע שֶׁלּוֹקֵחַ לוֹ הָמוֹן זְמַן וְהָמוֹן יְגִיעָה עַד שֶׁהוּא מֵבִין מַשֶּׁהוּ, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁהוּא כְּבָר מֵבִין מַשֶּׁהוּ, זֶה לֹא בִּשְׁלֵמוּת. אִם כֵּן אֵיךְ הוּא הָיָה שָׂמֵחַ?

הַתָּם הָיָה שָׂמֵחַ, כִּי הוּא הָיָה בַּעַל אֱמוּנָה שְׁלֵמָה! וְלָכֵן הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ כָּזֶה חִסָּרוֹן, זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה, שֶׁרַק עִם הַחִסָּרוֹן הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה הוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ! לַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ! לַיִּעוּד שֶׁלּוֹ! לְמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ! וְלָכֵן הוּא שָׂמַח עִם הַשֵּׂכֶל הַנָּמוּךְ וְהַפָּשׁוּט וְהָאִטִּי מְאֹד שֶׁלּוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ קוֹלֵט אֶת הַדְּבָרִים בִּשְׁלֵמוּת וכו’, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה יוֹדְעִים: אֵין שׁוּם חִסָּרוֹן בָּזֶה שֶׁהַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי הוּא דַּוְקָא כָּזֶה אִטִּי, מֵאַחַר וְדַוְקָא בְּזֶה תְּלוּיָה כָּל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלִּי!

וַאֲפִלּוּ שֶׁהַתָּם רָאָה שֶׁיֵּשׁ הַשְׁלָכוֹת רַבּוֹת וְקָשׁוֹת לַחִסָּרוֹן הַזֶּה – שֶׁהֲרֵי בִּגְלַל שֶׁהָיָה לוֹ שֵׂכֶל נָמוּךְ וּפָשׁוּט וְאִטִּי וְלֹא שָׁלֵם וכו’, הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ הַרְבֵּה עַד שֶׁהוֹצִיא מַשֶּׁהוּ מִתַּחַת יָדוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ זְמַן אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל בְּשֶׁקֶט, וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי כְּלָל, וְהוּא לֹא עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ כָּרָאוּי, וּבִגְלַל זֶה הַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְּדֹחַק גָּדוֹל, וְהָיָה אוֹכֵל רַק לֶחֶם וְשׁוֹתֶה רַק מַיִם, וְהָיָה לוֹ רַק מַלְבּוּשׁ אֶחָד מְגֻשָּׁם מְשֻׁתָּף עִם אִשְׁתּוֹ וכו’ וכו’ – לַמְרוֹת כָּל הַהַשְׁלָכוֹת וְהַחֶסְרוֹנוֹת הָאֵלּוּ, הוּא לֹא זָז מֵהָאֱמוּנָה שֶׁהַחִסָּרוֹן הַזֶּה הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, וְהוּא הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ! וְהוּא הָיָה כָּל כָּךְ חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ, עַד שֶׁהָיָה תּוֹפֵס אֶת הַמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ שֶׁעָשָׂה, שֶׁמְּסַמֵּל לְמַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וְרוֹקֵד עִמּוֹ בְּשִׂמְחָה וּמִתְעַנֵּג עָלָיו!

הַנֵּס שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

עַד כַּמָּה מְדֻיֶּקֶת הַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הַבּוֹרֵא, שֶׁנּוֹתֵן לָאָדָם אֶת הַתְּנָאִים הַמְדֻיָּקִים שֶׁיָּבִיאוּ אוֹתוֹ לְתַכְלִיתוֹ, נִתָּן לְהָבִין מֵהַגְּמָרָא, שֶׁמְּסַפֶּרֶת עַל יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא אַחֲרֵי נִשּׂוּאָיו עִם רָחֵל, בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ.

כַּיָּדוּעַ, רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה עַם הָאָרֶץ גָּמוּר, וְרָחֵל, בִּתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲשִׂירֵי יִשְׂרָאֵל, רָאֲתָה אוֹתוֹ וְהִבְחִינָה בּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת בִּמְיֻחָד, וְהֵבִינָה שֶׁהוּא נוֹעָד לִגְדוֹלוֹת, וּבִקְּשָׁה מֵאָבִיהָ לְהִתְחַתֵּן עִם הַבָּחוּר הַזֶּה. אָבִיהָ כָּעַס מְאֹד, וְאָמַר לָהּ, שֶׁאִם הִיא תִּתְחַתֵּן עִם אוֹתוֹ בָּחוּר, הוּא יְנַשֵּׁל אוֹתָהּ מִכָּל רְכוּשׁוֹ. רָחֵל לֹא הִתְרַגְּשָׁה מִדְּבָרָיו, וְקָמָה וְהִתְחַתְּנָה עִם רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה אָז רַק – עֲקִיבָא…