בגן החכמה עמודים 121-122

הדף היומי בגן החכמה עמודים 121-122: וּמְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא, שֶׁבְּנֵי הַזּוּג הָיוּ כָּל כָּךְ עֲנִיִּים, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם אֲפִלּוּ שְׂמִיכוֹת לְהִתְכַּסּוֹת בָּהֶן...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

וּמְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא, שֶׁבְּנֵי הַזּוּג הָיוּ כָּל כָּךְ עֲנִיִּים, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם אֲפִלּוּ שְׂמִיכוֹת לְהִתְכַּסּוֹת בָּהֶן, וְהָיוּ צְרִיכִים לְהִתְכַּסּוֹת בְּקַשׁ, וּבְכָל בֹּקֶר הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא צָרִיךְ לְהָסִיר אֶת הַקַּשׁ מִשַּׂעֲרָה שֶׁל רָחֵל, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַחֵם אוֹתָהּ, שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם הוּא יִתְעַשֵּׁר וְיִקְנֶה לָהּ תַּכְשִׁיט יָקָר לְשַׂעֲרָה.

וְהִנֵּה, בַּשָּׁמַיִם רָאוּ אֶת עֲנִיּוּתָם וּמְסִירוּת נַפְשָׁם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג, וְהֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה דָּבָר עַל מְנַת לְעוֹדֵד אוֹתָם. בָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְבֵיתָם שֶׁל הַזּוּג כְּשֶׁהוּא מְחֻפָּשׂ לְעָנִי, דָּפַק עַל דַּלְתָּם, וּכְשֶׁפָּתְחוּ לוֹ, סִפֵּר לָהֶם שֶׁהוּא עָנִי מָרוּד, וְאִשְׁתּוֹ זֶה עַתָּה יָלְדָה בֵּן, וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְחַמֵּם אֶת הָרַךְ הַנּוֹלָד וְאֶת הַיּוֹלֶדֶת הַתְּשׁוּשָׁה – אוּלַי יֵשׁ לָהֶם מַשֶּׁהוּ לָתֵת לוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹתָם… אֲפִלּוּ מְעַט קַשׁ…

נָתְנוּ לוֹ בְּנֵי הַזּוּג קַשׁ, שֶׁזֶּה הַדָּבָר הַיְחִידִי שֶׁהָיָה לָהֶם בְּבֵיתָם – אֲבָל בְּשֶׁפַע. הוֹדָה לָהֶם הֶעָנִי, שֶׁהָיָה לְמַעֲשֶׂה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהָלַךְ לוֹ. אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ פָּנָה רַבִּי עֲקִיבָא בְּשִׂמְחָה לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: רְאִי שֶׁמַּצָּבֵנוּ אֵינוֹ גָּרוּעַ כָּל כָּךְ, לְפָחוֹת יֵשׁ לָנוּ קַשׁ לְהִתְחַמֵּם בּוֹ, וּבְשֶׁפַע. לְעֻמַּת זֹאת הֶעָנִי הַזֶּה, אֲפִלּוּ קַשׁ אֵין לוֹ… וְכָךְ הִתְעוֹדְדוּ בְּנֵי הַזּוּג.

לִכְאוֹרָה הַסִּפּוּר הַזֶּה תָּמוּהַּ בְּיוֹתֵר. אִם כְּבָר טָרְחוּ מִן הַשָּׁמַיִם לִשְׁלֹחַ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶל בְּנֵי הַזּוּג, לֹא יָכוֹל הָיָה לָתֵת לָהֶם אֵיזוֹ מַרְגָּלִית אַחַת קְטַנָּה לְהָקֵל עַל מְצוּקָתָם? מָה הַקֹּשִׁי בִּשְׁבִיל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לַעֲשׂוֹת כֵּן? יֶשְׁנָם כַּמָּה מַעֲשִׂים יְדוּעִים, שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נָתַן לִבְנֵי אָדָם אַרְנָק שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁיּוֹשִׁיטוּ יָדָם לְתוֹכוֹ הוּא יִהְיֶה מָלֵא בְּכֶסֶף וכד’. הַאִם זֶה כָּל הָעִידוּד שֶׁהָיָה יָכוֹל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לָתֵת לִבְנֵי הַזּוּג הַלָּלוּ? לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה עָנִי שֶׁהוּא בְּמַצָּב יוֹתֵר קָשֶׁה מִשֶּׁלָּהֶם?

הַתְּשׁוּבָה הִיא, עַל פִּי הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָדַע, שֶׁרַק עַל יְדֵי הַתְּנָאִים הַמְדֻיָּקִים הָאֵלֶּה, וְעַל יְדֵי הָעֲנִיּוּת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, רַבִּי עֲקִיבָא יַגִּיעַ לִהְיוֹת אוֹתוֹ “רַבִּי עֲקִיבָא” שֶׁכָּל הַתּוֹרָה עוֹבֶרֶת דַּרְכּוֹ. וְאִם תִּהְיֶה לוֹ, וְלוּ פְּרוּטָה אַחַת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, הוּא כְּבָר לֹא יִהְיֶה “רַבִּי עֲקִיבָא”. לָכֵן הַשֵּׁם שָׁלַח אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁרַק יְעוֹדֵד אֶת בְּנֵי הַזּוּג, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ לְדִכְדּוּךְ, אֲבָל מִלְּבַד זֹאת, לֹא שִׁנָּה כְּהוּא זֶה אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִיא הַמְּצִיאוּת שֶׁהָיְתָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילָם, עַל מְנַת לְהָבִיא אוֹתָם אֶל הַיִּעוּד וְהַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּהֶם בָּעוֹלָם.

הַנֻּסְחָה

וְהִנֵּה, עַד עַתָּה הִסְבַּרְנוּ, שֶׁהַתָּם יָדַע אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, וְיָדַע גַּם אֶת הַהַשְׁלָכוֹת הָרַבּוֹת שֶׁלּוֹ עַל חַיָּיו הַגַּשְׁמִיִּים, וְהוּא הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה, הַחִסָּרוֹן שֶׁהָיָה לוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְאִטִּי, לֹא הִתְבַּטֵּא אַךְ וְרַק בִּקְשָׁיִים בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיךְ הַתָּם קִבְּלָם בֶּאֱמוּנָה, אֶלָּא הוּא גָּרַר אַחֲרָיו גַּם לַעַג וּבִזְיוֹנוֹת, כִּי כֻּלָּם צָחֲקוּ מִמֶּנּוּ וְהִתְלוֹצְצוּ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, שֶׁזֶּה הַנִּסָּיוֹן הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר לְאָדָם לְקַבֵּל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאַף אֶחָד לֹא עוֹדֵד אוֹתוֹ אוֹ חִזֵּק אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ שָׁאֲלָה עָלָיו שְׁאֵלוֹת וְלֹא הֵבִינָה אוֹתוֹ וכו’ וכו’. אַף עַל פִּי כֵן, הַתָּם לֹא זָז מֵהָאֱמוּנָה, וְלֹא הִתְבַּלְבֵּל מֵאַף אֶחָד, וְלֹא נֶחֱלַשׁ מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא הַתּוֹצָאָה שֶׁל הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֶאֱמִין שֶׁהַחִסָּרוֹן הַזֶּה הוּא הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ, וְזֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילוֹ. וְהוּא כָּל כָּךְ שָׂמַח בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, עַד שֶׁרָקַד וְהִתְעַנֵּג מְאֹד עַל הַמִּנְעָל שֶׁעָשָׂה.

נָשִׂים לֵב: הַנַּעַל הַמְשֻׁלֶּשֶׁת הִיא הַתִּזְכֹּרֶת שֶׁל הַתָּם לְכָל הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ הַמְּלֵאָה חֶסְרוֹנוֹת: שֶׁהַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ נָמוּךְ וּפָשׁוּט, שֶׁהוּא לֹא מֻצְלָח, שֶׁהוּא לֹא מְסֻגָּל לְהָבִין כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, שֶׁפַּרְנָסָתוֹ בְּצִמְצוּם, שֶׁכֻּלָּם צוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ – וְהוּא לוֹקֵחַ אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וְרוֹקֵד אִתָּהּ וְשָׂמֵחַ בָּהּ, כִּי הוּא שָׁלֵם עִם עַצְמוֹ.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה