בגן החכמה עמודים 133-134

מֻכְרָח הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְדַבְּרִים לְאָדָם שֶׁכֵּן רוֹצֶה לְהַצְלִיחַ לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם. וְזֶה עִקַּר הַתְּמִימוּת לְאָדָם זֶה: שֶׁיַּאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת רוֹצֶה, וְכָל מַה שֶּׁכְּבָר קָרָה, זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רָצָה שֶׁיִּקְרֶה, וְזֶה הֲכִי טוֹב שֶׁ”הַמִּנְעָל” הוּא “מְשֻׁלָּשׁ”. כִּי הָאֱמוּנָה שֶׁהָאָדָם מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא כֵּן רוֹצֶה לִהְיוֹת טוֹב, וְכֵן לִהְיוֹת כִּרְצוֹן הַשֵּׁם, זֶה הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁקּוֹבֵעַ אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַה שֶּׁמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תְּמִידִית, וְעַל זֶה עִקַּר הַמִּלְחָמָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע עִם הָאָדָם – לִשְׁבֹּר לוֹ אֶת הָאֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ.

אֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם

כָּל מַה שֶּׁהָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, הוּא רַק טוֹב! אֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם! נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת זֶה הֲכִי טוֹב! אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לִי לַעֲשׂוֹת נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת. לָמָּה? כִּי הַבְּחִירָה הַנְּכוֹנָה זֶה לִשְׂמֹחַ!

שִׂים לֵב: הַבְּחִירָה אֵינָהּ: הָאִם עָשִׂיתִי נַעַל יוֹתֵר טוֹבָה אוֹ פָּחוֹת טוֹבָה. אֶלָּא הַבְּחִירָה הִיא: אִם לִשְׂמֹחַ אוֹ לֹא לִשְׂמֹחַ.

כִּי עַל הֶעָבָר בְּוַדַּאי לֹא שַׁיֶּכֶת לְעוֹלָם בְּחִירָה. וְכִי אָדָם יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הֶעָבָר? הַבְּחִירָה הַיְחִידָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְמָה שֶׁכְּבָר עָבַר הִיא הַיְדִיעָה: לָדַעַת שֶׁזֶּה רְצוֹן הַשֵּׁם. אִם הָאָדָם בּוֹחֵר נָכוֹן, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁכָּכָה הַשֵּׁם רָצָה, וְהַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ עַכְשָׁו הוּא שֶׁיִּשְׂמַח בְּזֶה, וְעוֹד, גַּם יֵשׁ לְהַשֵּׁם מֶסֶר בְּמָה שֶׁקָּרָה – אֲזַי הוּא מִתְעוֹרֵר וּמִתְחַזֵּק וּמִתְקָרֵב לַהַשֵּׁם. וְאִם הוּא טוֹעֶה בַּבְּחִירָה וּמַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ וְרוֹדֵף אֶת עַצְמוֹ, וְנוֹפֵל לְעַצְבוּת וְדִכָּאוֹן וְיֵאוּשׁ – הוּא נוֹפֵל לְשֵׁנָה וְחֻלְשָׁה וּמִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם.

לָכֵן עַל הֶעָבָר מִסְתַּכְּלִים רַק בֶּאֱמוּנָה – רַק בַּיְדִיעָה שֶׁזֶּה רְצוֹן הַשֵּׁם, וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְהַבְּחִירָה הִיא רַק לֶעָתִיד, שֶׁמֵּבִין מֵהֶעָבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה טוֹב עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְעַכְשָׁו לוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב לְהַבָּא, וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה.

הַתְּמִימוּת הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ רַק הַשֵּׁם בָּעוֹלָם – אֵין בְּנֵי אָדָם וְאֵין אֲנִי – יֵשׁ רַק הַשֵּׁם וְהַכֹּל טוֹב, אֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם. לָכֵן כָּל עַצְבוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּלֵּב, זוֹ כְּפִירָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּלֵּב. וּצְרִיכִים לַחֲזֹר עַל זֶה שׁוּב וְשׁוּב, שֶׁאֱמוּנָה פֵּרוּשָׁהּ: שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ – לִרְאוֹת אַךְ וְרַק אֶת הַשֵּׁם וְלֹא לִרְאוֹת אֲנָשִׁים וְלֹא אֶת הָ”אֲנִי” – וְלָדַעַת שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

שִׂים לֵב! הַדֶּרֶךְ הִיא בְּרוּרָה: תִּנְהַג עַל פִּי הַתּוֹרָה! שֶׁמְּצַוָּה עָלֶיךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּבְאוֹתָהּ נְשִׁימָה הִיא מְצַוָּה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּלְהִתְחָרֵט וּלְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיַּעֲזֹר לְךָ לְהַבָּא לְשַׁפֵּר אֶת מַעֲשֶׂיךָ, וְלֹא לְהִתְעַצֵּל וְלֹא לְהִתְבַּלְבֵּל וכו’, וּבְאוֹתָהּ הַנְּשִׁימָה הִיא מְצַוָּה עָלֶיךָ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת כְּמֵיטַב יְכָלְתְּךָ, וְכַאֲשֶׁר שׁוּב תִּהְיֶה לְךָ תּוֹצָאָה דּוֹמָה, בְּלִי שׁוּם שִׁפּוּר, עוֹד פַּעַם – תִּשְׂמַח וְתַאֲמִין שֶׁזּוֹ הַתּוֹצָאָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילְךָ, וְשׁוּב תַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וְשׁוּב תִּשְׁתַּדֵּל וכו’ וכו’, עַד שֶׁבְּרִבּוּי הַיְגִיעוֹת וְהָרְצוֹנוֹת וְהַתְּפִלּוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת, יִבָּנֶה לְךָ כְּלִי, וְהַשֵּׁם יִתֵּן לְךָ אֶת הַדַּרְגָּה הַחֲדָשָׁה, כִּי עַכְשָׁו לֹא יַגִּיעַ לְךָ שׁוּם נֵזֶק עַל יְדֵי הַהַצְלָחָה הַזֹּאת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, תַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה וּבְאוֹתָהּ הַתְּמִימוּת כְּמִקֹּדֶם.

נִמְצָא, שֶׁהַהֲנָאָה וְהַתַּעֲנוּג וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַתָּם בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, הֵם הַתְּעוּדָה לָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלּוֹ, וְהֵם מַרְאִים שֶׁלֹּא הָיְתָה בּוֹ שׁוּם רְדִיפָה עַצְמִית אוֹ הַאֲשָׁמָה עַצְמִית, מֵאַחַר וְהָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁמִּצִּדּוֹ הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַהַשֵּׁם, וְהוּא הֶאֱמִין שֶׁמָּה שֶׁהוּא מַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת, זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רָצָה שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת. לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם בִּלְבּוּל בָּאֱמוּנָה – שֶׁהוּא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב; אוֹ שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר טוֹב; אוֹ שֶׁהוּא לֹא הִשְׁתַּדֵּל מַסְפִּיק; אוֹ שֶׁהוּא לֹא רָצָה מַסְפִּיק, אוֹ כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּעַצְמוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא רָאָה רַק דָּבָר אֶחָד: אֶת הָאֱמוּנָה הַחֲזָקָה שֶׁכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה אִתִּי וְכָל תּוֹצָאָה שֶׁיּוֹצֵאת לִי – זֶה רְצוֹן הַשֵּׁם, וְזֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילִי, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה בִּכְלָל בִּגְלַל אֵיזוֹ סִבָּה הִגַּעְתִּי לַתּוֹצָאָה הַזֹּאת – זוֹ הַתּוֹצָאָה; זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה; זֶה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילִי; זוֹ הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלִּי.