צדקה או תשלום חובות?

צדקה או תשלום חובות? משוואה
שנשמעת קצת תמוהה. הרי מה
לצדקה ולחובות? איך אדם יכול להינצל
מחובות בעשיית חסד וצדקה לזולת?
 
 
בגן האושר, חלק 26
 
צדקה היא תיקון הברית. לכתחילה, האדם היה צריך להשפיע בקדושה למקום השפע, אולם ברגע שפגם בברית הוא סילק את ההשפעה משם והמשיכה, חלילה, למקום אחר. לכן התיקון לזה הוא על ידי צדקה, שעל ידי חוזר ומשפיע לשם את הקדושה.
 
וכל התיקון תלוי בעיקר כאשר האדם נותן צדקה לעניים הגונים המרבים קדושה בישראל. כאשר נותן צדקה לעני שאינו הגון אז הוא נפגם יותר, משום שחוזר ומשפיע למקום שאינו צריך. לכן, צריך להיזהר מאוד ולהדר לתת את הצדקה דווקא במקומות בהם נעשה שימוש הגון וראוי בכסף, כמו הפצה, לומדי התורה, נזקקים וכו'. על דבר זה, כמובן, יש מניעות רבות ולא בקלות עולה ביד האדם לתת צדקה למקום הנכון, כמו שכתוב: "מה יקר חסדך…" לכן צריך להרבות בתפילה כדי לזכות לתת את הצדקה לעני הגון ולהינצל מצדקה לעני שאינו הגון.
 
האם בעל חוב חייב מעשר ובצדקה?
 
נדיב אחד שנקלע לחובות שאל אותי האם זה הגון מצידו לתת חומש לצדקה בזמן שהוא חייב לאנשים כסף?
 
"האם אתה חי בצמצום וכל עניינך הוא רק להחזיר את חובותיך? אינך קונה שום דבר פרט למה שאתה מוכרח וצריך? האם כל הכסף מופנה כולו למטרת החזרת החובות?" שאלתי.
 
"לא", השיב. "אני חי כמו שאני רגיל. קונה לאשתי ולילדיי כל מה שהם מבקשים. אני אוכל טוב, מתלבש טוב, נוסע במכונית חדשה…"
 
"אם כן, אז תיתן גם צדקה. כשזה נוגע לתאוות שלך אתה מתנהל כרגיל, וכשזה מגיע לצדקה, פתאום אתה נהיה אחראי?! לפני שאתה הולך לקנות לעצמך או לבני ביתך משהו – בגד, אוכל וכו', אתה עושה אותו חשבון – איך הותר לי לקנות בגד יקר לעצמי, או לאכול אוכל משובח, כשאני חייב לאחרים? אז גם בענייני צדקה תנהג כך. כשאתה צריך לקנות לעצמך ואתה לא עושה שום חשבון – למה כשזה מגיע לצדקה אתה עושה חשבונות כאלה?", תמהתי.
 
אין העושר מתקיים מפני שאין מרחמים על הבריות
 
"אין העושר מתקיים מפני שאין מרחמין על הבריות", זאת משום שאדם זוכה בעושר וסובר לעצמו שהכסף שייך לו ושוכח שהכל בא לו מאת השם יתברך, ככתוב: "לי הכסף ולי הזהב" (חגי, ב). אדם כזה בסך הכל הוא פקיד של הקב"ה שמנסה אותו, רואה אם אדם זה ייתן לאחרים מן השפע שהשפיע עליו, או שמא יקשה את ליבו ויאמר לעצמו: 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'…
 
אם ייתן מכספו לעניים ויעשה חסדים – הרי שהוא פקיד נאמן של הקב"ה ומובטח לו שהעושר ימשיך להתקיים בידו ואף ירבה. אולם, אם יתאכזר לנזקקים ולא ירחם על הבריות, משמע הדבר שהוא חושב שזה שייך לו, לכן הוא נמצא כמי שמועל בתפקידו, וכמובן, שאינו עומד בניסיון שבו ניסה אותו הקב"ה, לכן הוא נוטל ממנו את כל עושרו ומעבירו למישהו טוב יותר ממנו.
 
כתוב בספר שמות (כב): "אם כסף תלווה את עמי". שואל ה"אור החיים" הקדוש, מדוע מדבר הפסוק בלשון "אם" במקום לנקוט לשון ודאי? ועונה, שלעיתים קרובות משפיעים לאדם מסוים מן השמים כסף ורכוש, אוצרות מלאים כל טוב, ללא צורך בו. הרואה תמה ושואל, לשם מה ניתן לעשיר הזה הרבה יותר ממזונותיו הנצרכים לו? מדוע מגיע לו יותר ממה שביקש יעקב אבינו לעצמו: "לחם לאכול ובגד ללבוש"?
 
תשובה לשאלה זו נרמזת כאן בפסוק. אכן, אין נותנים לאדם עושר כדי שיבזבזו לריק. אם יש לו כסף שאינו נצרך למחייתו הרי שזה ניתן לו כפיקדון בלבד. כסף זה מיועד לאנשים אחרים שבגלל מעשיהם הרעים אינם ראויים לקבל את פרנסתם בכבוד ישירות מהבורא. על אנשים אלה נגזר לבקש את פרנסתם אצל אחרים, ובעבורם הופקד הכסף בידי העשיר.
 
השם נותן בחסדו שפע לכל איש ואיש די מחסורו. ואף אם יחטא, ושוב אינו ראוי לקבל פרנסתו בכבוד, אין הקב"ה מסלק מן העולם את החלק המגיע לאיש ההוא אלא מעבירו לאדם אחר. כחלק מן העונש המגיע לו, נגזר על האדם להתפרנס בביזוי ובפחיתות, להיות סמוך על שולחן העשיר שאליו הועבר הכסף.
 
"אם כסף תלווה את עמי את העני עימך לא תהיה לו כנושה" (שם). זה שאמר הכתוב: "יש רעה חולה תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו: ואבד העושר ההוא בעניין הרע והוליד בן ואין בידו מאומה" (קהלת ה). את הכל הקב"ה מנסה: את העשירים – אם ידיהם תהיה פתוחה לעניים – אוכלים נכסיהם. צדקה שעושין, הקרן קיימת לעולם הבא, שנאמר: "והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך" (ישעיה נח). ועניים מנסה אותם, אם אינם מבעטין בעולם הזה ונוטלין שכרן לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים יח): "כי אתה עם עני תושיע וכו'" (מדרש תנחומא ח).
 
למעשה, גם כשהאדם אינו עשיר הרי שהוא עומד בניסיון. כי אף שהוא משתכר בסכום מועט הוא עומד בניסיון: האם ירחם על הבריות ויסייע לאחרים באמצעים שבידו, אף שהם מועטים ומוגבלים? ואדרבה, אם הוא עומד בניסיון וזוכה לתת צדקה, השם ישלם כמובא במדרש (במדבר רבה יד): "מי הקדימני ואשלם" (איוב מא). אמר ר' תנחום ברבי אבא: מי שאין לו נכנסים ועושה צדקה וגמילות חסדים… אמר הקב"ה: זה הקדים וקיים מצוותיי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, צריך אני לשלם לו, ליתן לו ממון וכו'".