ארבעה בנים? לא רק בליל הסדר

בכל אחד מאיתנו יש בן אחד או שניים
מבין ארבעת הבנים שקולו חזק יותר
בתוכנו ואיתו אנו מזדהים יותר. ארבעה
בנים בדרך לקבלת התורה, לא רק בליל
הסדר.
 
 
זמן ספירת העומר מסוגל ביותר לרפואת הנפש. ולא רק, אלא שהוא הזדמנות גדולה להכין את נפשנו לישועת השם הגדולה: קבלת התורה, שהיא חיינו ואורך ימינו ומאירה את נשמותינו באורה ובהנהגת הקודש שבה. לא לחינם ספירת העומר שתחילתה מיד בצאת חג הפסח "ממחרת השבת" נספרת ברובה בחודש אייר שראשי תיבותיו הן "אני השם רופאך".
 
בכל שנה בחג השבועות ניתנת לנו התורה כמתנת חינם – חג מתן תורה. האם נזכה לקבל אותה אל תוכנו, עד תשנה אותנו לטובה? תלוי כמה נטהר את כלי נפשנו להכיל את אורה. אומרת ההגדה "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה", ובכך מגלה לנו ההגדה כי התורה "מדברת".
 
"אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (מסכת אבות). שואל רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש: וכי מי שומע בימנו דיבור של בת קול? ועל שום מה יוצאת היא אם אין מי שישמע? ועונה – בכל יום ויום מבקיע קול ממעמקי הנשמה וקורא לנו להתעורר ולחזור לשורשנו – בורא עולם המסתתר בתורה. אותו קול פנימי הוא קולה של הבת קול היוצאת מהר סיני בכל יום – קול התורה המדברת כנגדנו. 
 
ארבעה בנים
 
ארבעת הבנים המוזכרים בהגדה קיימים בפנימיותו של כל אחד מאיתנו. כדי לקבל את אור התורה המדבר כנגדנו, עלינו להכיר בחשיבות כל אחד ואחד מהם בתוכנו. כולם נזכרים כ"בנים" ולכולם תפקיד במסע שלנו.
 
חכם מה הוא אומר?
 
הבן ה"חכם" שבנו, הוא אותו "קול של ידיעה פנימית" המורה לנו להבדיל בין אמת ושקר – נקודת הצדיק שבנו.
 
התורה מדברת כנגד אותו קול שבנו ומעודדת אותנו להכיר בו ולא לבטל אותו בדעתנו. הוא זה שיעזור לנו להתקרב בדרך המדויקת ביותר עבורנו לפעול ולהיות, על מנת שנוכל לקבל את החלק המיוחד שלנו בתורה. רואים זאת בחוש, שאמא פשוטה שאינה פסיכולוגית או רופאה יודעת בפנימיותה מה הכי טוב עבור ילדיה. לעיתים אף יותר מכל אדם בעולם כולל המומחים ביותר בתחום. אותו "חכם" שבתוכה מחבר אותה אל ילדיה ומאיר לה את העצה המדויקת ביותר עבורם.
 
אל לנו ליפול לענווה פסולה ולבטל את ה"חכם" שבנו ולהישאר כעניים. רבי נחמן מברסלב קורא לנו בסיפור מעשייה "מעשה משבעה קבצנים" (מתוך סיפורי מעשיות) ואומר: "חדלו עוד מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם!"
 
רשע מה הוא אומר?
 
מיד לאחר הבן החכם מוזכר הבן הרשע. גם לו חלק במסע שלנו וגם הוא נקרא בן למקום. עצם היותו מוזכר מיד לאחר הבן החכם, זה מורה לנו שאף על פי שיש בנו קול פנימי שיודע להבחין בין אמת לשקר ואנו מלאים באוצרות טובים, בכל זאת, עלינו לזכור היטב שעלינו להשתפר עוד ולשוב בתשובה, לכן עלינו לבחון את עצמנו בכל עת כמו שבוחנים רשע.
 
מצד אחד קוראת לנו התורה להאמין בעצמנו ובקולנו הפנימי ללא עוררין, ומצד שני לדעת שיש ביכולתנו לטעות ו"מותר" לנו לחזור בתשובה ולהגיד "סליחה טעיתי" ולהתחיל מחדש.
 
פן נוסף של הבן הרשע, וסיבה נוספת להיותו מופיע מיד לאחר הבן החכם היא, שה"רשע" שבנו הוא היכולת שלנו להיות שונים ומיוחדים ולא ללכת בתלם כפי שמסבירה מסכת אבות (פרק ב' משנה יג), שרשע הוא זה שפורש מן הציבור. עצם יכולתנו להיות מובדלים מעט מהציבור יעזור לנו לגלות את קול ה"חכם" המיוחד שבנו ולמצוא את ה"שביל בצד" המיוחד לנו (כמוזכר בסיפורי מעשיות מעשה מאבידת בת מלך). כל זאת כמובן כל עוד לא סטינו ולו במעט מגבולות הקדושה וההלכה.
 
תם מה הוא אומר?
 
הבן התם שבנו הוא התמימות והפשיטות שקיימת בכל אחד מאיתנו. אף אותה עלינו לחפש ולחזק. התם הוא הצד שבנו שעושה את רצון השם בלי לשאול שאלות, עד שלעיתים הוא נראה כטיפש כמו שהתם בסיפורו של רבינו היה כטיפש בעיני הבריות,  והיה ממשיך להיות שמח בחלקו אף אם חלקו נראה עלוב ולא מוצלח.
 
כמה פעמים אנו נכשלים שוב ושוב במשימות שהצבנו לעצמנו? כמה טלטלות שאנו עוברים מאיימות לייאש אותנו? רק בזכות הבן התם שבנו אנו מצליחים לקום שוב ושוב ולהמשיך בדרך, למרות כל המעידות הנשנות וחוזרות.
 
"עיקר היהדות היא תמימות ופשיטות" אומר רבי נחמן מברסלב. כמו אברהם אבינו, שאליו אומר השם "התהלך לפני והיה תמים" ושמעולם לא הרהר אחר הנהגת הבורא כלפיו, אף לאחר שאמר לו מיצחק יקרא לך זרע ולאחר מכן אמר לו העלה אותו לעולה, אברהם אבינו רץ בתמימות ופשיטות לעשות רצון הבורא אף שנראה כמשוגע בעיני הבריות, בהיותו זה שנלחם כנגד ההנהגה להקריב את הבנים לעבודה זרה ועתה לכאורה הוא עצמו עושה מעשה דומה.
 
בדיעבד, התגלה שדווקא בזכות העקידה הפך יצחק להיות כשיר להולדה ולא לפני כן. כי נשמתו שנתנה בו ביום היוולדו לא היה בה כוח הולדה, ורק לאחר שפרחה נשמתו במעמד העקדה וניתנה בו נשמה חדשה עם כוח הולדה, יכלה הברכה להתקיים בו.
 
על כך אומר אונקלוס על הכתוב בתורה "עם נבל ולא חכם", שבשל היותם לא מתחכמים ומקיימים רצון השם בתמימות זכו לקבל את התורה. מכאן שקיום הבן התם שבנו הוא תנאי לקבלת אור התורה לתוכנו ולעמידה בכל הניסיונות.
 
ושאינו יודע לשאול?
 
הבן האחרון הוא זה שאינו יודע לשאול. ישנם זמנים בהם אנו מתמלאים במבוכה ובחוסר ידיעה לאן לפנות עם חיינו. איננו מצליחים להבין מה רוצים מאיתנו מן השמים, ואף לא יודעים מי אנחנו וזקוקים למישהו שיורה עבורנו את הדרך.  יתירה מזו, בכל מעבר ממדרגה למדרגה ישנו שלב בו אנו מרגישים כ"מרחפים באוויר", מכיוון שהמדרגה הקודמת כבר לא מתאימה לשאיפותינו מעצמנו, ואילו המדרגה הבאה עדיין לא "בנויה" ויציבה עבורנו, וכך אנו תלויים בין שמים וארץ…
 
הבן שאינו יודע לשאול שבנו הוא יכולתנו לאפשר לעצמנו לא לדעת, ובכל זאת, להמשיך הלאה ללא ייאוש. אומרים חז"ל, שתכלית הידיעה שלא נדע. דווקא היכולת להיות בחסרון ידיעה תוביל אותנו בסופה לידיעה שלמה. כפי שאומר רבי נתן מברסלב, שישנו חושך שהוא גבוה יותר מכל האורות כי החושך הזה מוליד בנו צעקה שמעלה אותנו עד למדרגה הגבוהה ביותר.
 
נקודה נוספת היא, שכאשר איננו יודעים לשאול, כלומר לבקש, אנו הופכים להיות זקוקים לאחרים שיפתחו עבורנו פתח וייתנו לנו בלי שנבקש, כמאמר ההגדה: "את פתח לו". אם נפנה לבן הזה שבנו מקום, נהיה ענווים ונוכל לזכות ללמוד מאחרים מבלי להתגאות ולומר שאיננו זקוקים לעזרה ולהכוונה.
 
אך כאן חשוב לדעת להבחין בין "תמיכה מאחרים" ל"תלות באחרים". כל אחד מאיתנו בטבעו זקוק לתמיכה ועזרה מאחרים כפי שהתורה אומרת "לא טוב היות האדם לבדו", הוא צריך "עזר כנגדו". אנו זקוקים למישהו אוהב שיעמוד מולנו ויעזור לנו להכיר את עצמו ויכולותיו, שיתמוך בנו בעת נפילה. אך ברגע שצורך אמיתי זה הופך אותנו להיות כ"עבדים" הנזקקים לחברה שתאהב ותאמין בנו, הפכנו מ"נתמכים" ל"תלותיים". ה"נתמך" יודע שהוא זקוק ושהקב"ה משגיח עליו ושולח לו שליחים בדמות אנשים אוהבים שמאמינים בו. אך ה"תלותי" עוזב את אחיזתו בבורא ומחליף אותה באחיזה בבני אנוש, ועליו נאמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם".
 
כאיש אחד בלב אחד
 
בכל אחד מאיתנו יש בן אחד או שניים מבין ארבעת הבנים שקולו חזק יותר בתוכנו ואיתו אנו מזדהים יותר. אחד יותר מחובר לקול החכם שבו, והשני מחובר יותר לבן הרשע או התם, או זה שאינו יודע לשאול. וכן יש את הבן שאיתו אנו פחות מחוברים ואף אליו אנו מנוכרים. בין שאנחנו לא מקשיבים לקולנו הפנימי או שאנחנו מתחכמים ולא תמימים עם הבורא וכן הלאה.
 
 
אם נזכה לזהות כל אחד ואחד מן הבנים הללו בתוך נפשנו, להעריך את קיומו ולפנות עבורו מקום, או אז נהפוך לכלי שלם לקבלת התורה. כי כנגד כל ארבעת הבנים כאחד דיברה התורה. ואז נזכה לשמוע את התורה מדברת "כנגדנו" ובתוכנו.
 
כאשר יתאחדו כל ארבעת הבנים בתוכנו – "איש בל יעדר" – לכלי אחד שלם ומוכשר לקבלת אור התורה, חג השבועות יהפוך עבורנו לזמן מתן תורה וגם לקבלתה בתוכנו. התורה תוכל להאיר בתוכנו ולהפוך אותנו לבריה חדשה, כך נזכה לקיים את תכלית ימי הספירה כמאמר התורה (ויקרא כג): "ממחרת השבת השביעית (פסח) תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה להשם" – כלומר, שתכלית הספירה היא שנזכה להתקרב בקרבה חדשה להשם.
 
יהי רצון שנזכה לגלות את כל ארבעת הבנים שבנו ולאחד את כולם כאיש אחד בליבנו בבחינת "כאיש אחד בלב אחד".
 
 
* * *
סיגל אהביאל, הומאופטית ופסיכותרפיסטית בשיטת הגשטאלט 18 שנה, פיתחה שיטה חדשה וייחודית של טיפול, תרפיה והבנת הנפש על פי משנתו ואורו של רבי נחמן מברסלב. בקרו באתרה: שיח הלב – מה שליבך מגלה לך.