בגן החכמה עמודים 161-162

שִׁעוּר מֵרַבִּי נָתָן

בְּהִלְכוֹת בָּשָׂר בְּחָלָב הֲלָכָה ד כּוֹתֵב רַבִּי נָתָן סִכּוּם נִפְלָא לְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ:

כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר רַבֵּינוּ זַ”ל עַל זֶה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, כַּמְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְכַמְבֹאָר בְּסִפּוּר שְׁבָחָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ זָכָה לְמָּה שֶׁזָּכָה, עַל יְדֵי שֶׁהִתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְלֹא נָפַל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד הָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ”ל עַל הַכָּתוּב: “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם” – בְּכָל יוֹם וְיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֵיךָ כַּחֲדָשִׁים, וְכָתוּב: “הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעַם”, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל, וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רש”י: בְּכָל יוֹם יִדְמֶה בְּעֵינֵיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית.

כִּי בֶּאֱמֶת אִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב, יִרְאֶה שֶׁכָּל הַבִּלְבּוּלִים וּנְפִילוֹת וִירִידוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הַכֹּל הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַמַּחְשָׁבוֹת מִיּוֹם שֶׁעָבַר לַיּוֹם הַבָּא וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה, שֶׁרֹב הָעוֹלָם הֵם כִּזְקֵנִים בְּעֵינֵי עַצְמָם, וְכָל אֶחָד נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בִּדְרָכָיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב לְדֶרֶךְ אַחֵר. וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר בֶּאֱמֶת, עַל כֵּן נִמְצָאִים רַבִּים שֶׁמְּיַאֲשִׁים עַצְמָם מִלְּהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ מְעַט הָעֲבוֹדָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁמְּקַיְּמִים הוּא כְּמוֹ מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, וְעוֹשִׂים אוֹתָם בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת וְחַיּוּת, וְהַכֹּל מֵחֲמַת הַזִּקְנָה שֶׁקָּפְצָה עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּחֱשָׁבִים בְּעֵינָם כִּזְקֵנִים כַּנַּ”ל, כִּי זֶה מַזִּיק מְאֹד מְאֹד כְּמוֹ שֶׁהִזְהִיר אַדְמוֹ”ר זַ”ל מְאֹד מְאֹד, וְאָמַר שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן, הֵן חָסִיד זָקֵן, הֵן צַדִּיק זָקֵן וכו’.

כִּי לֹא מִבַּעְיָא מִי שֶׁתָּעָה מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לְגַמְרֵי, וְעוֹשֶׂה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ וְנִדְמֶה בְּעֵינָיו כְּזָקֵן וְרָגִיל בְּמַעֲשָׂיו אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים, לְאִישׁ כָּזֶה בְּוַדַּאי מַזֶּקֶת הַזִּקְנָה הַזֹּאת בְּלִי שִׁעוּר, כִּי יָכוֹל לֵילֵךְ לְאִבּוּד לְגַמְרֵי חָס וְשָׁלוֹם אִם לֹא יִתְעוֹרֵר לְהִתְחַדֵּשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בִּבְחִינַת: “הֲשִׁיבֵנוּ הַשֵּׁם אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ וכו’” – חַדֵּשׁ דַּייקָא. אֶלָּא אֲפִלּוּ הַכְּשֵׁרִים קְצָת, וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים, אִם הֵם כִּזְקֵנִים אֶצְלָם וְעוֹשִׂים עֲבוֹדָתָם כְּזָקֵן הָרָגִיל מִכְּבָר בְּזֶה, גַּם כֵּן אֵינוֹ טוֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זַ”ל, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיק זָקֵן אֵינוֹ טוֹב. כִּי הַיֵּצֶר הָרַע נִקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וְלָכֵן עִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא הִתְחַדְּשׁוּת, בְּחִינַת: “וְקֹוֵי הַשֵּׁם יַחֲלִיפוּ כֹּחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים”, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם מַמָּשׁ בִּבְחִינַת: “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם” – בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֵיךָ כַּחֲדָשִׁים, הַנֶּאֱמָר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וכו’ כַּנַּ”ל.

כִּי מִי שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּכַמָּה פְּעָמִים מֵחָדָשׁ בְּוַדַּאי לֹא יִפֹּל לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. כִּי צָרִיךְ אָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ וּלְהַעֲבִיר מִמַּחְשַׁבְתּוֹ לְגַמְרֵי, כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּיוֹם הֶעָבָר אוֹ בַּשָּׁעָה הָעוֹבֶרֶת, וְיִדְמֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּכָל שָׁעָה, כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַד, בִּבְחִינַת: “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ”, וְכָתוּב: “הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ”, שֶׁצָּרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וְשָׁעָה, כְּאִלּוּ הַיּוֹם וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא נוֹלָד וּבָא לָעוֹלָם, וְרוֹצֶה לְהַתְחִיל לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

וַאֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר הָיָה כֵּן אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, שֶׁרָצָה לְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהַתְחִיל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל בְּכָל פַּעַם לְמָּה שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִיצְלַן, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל, וְיִשְׁכַּח כָּל זֶה. כִּי זֶה הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ עַתָּה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם וּמִי יוֹדֵעַ מַה יָּכוֹל לִזְכּוֹת עֲדַיִן עַתָּה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְאֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין שָׁעָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וְכַמּוּבָא בְּכִתְבֵי האר”י בַּאֲרִיכוּת מִזֶּה, גֹּדֶל הַשִּׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר הַנַּעֲשִׂים בְּכָל יוֹם וְיוֹם וַאֲפִלּוּ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה, עַיֵּן שָׁם בע”ח בִּתְחִלָּתוֹ בְּהֵיכַל א”ק שַׁעַר א’ עָנָף הַשֵּׁם מ”ש שָׁם: וְאֵין שָׁעָה זוֹ דּוֹמָה לְשָׁעָה זוֹ. וּמִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּעִנְיַן הִלּוּךְ הַמַּזָּלוֹת וְכוֹכָבִים וְשִׁנּוּ מַצָּבָן וּמַעֲמָדָן, וְאֵיךְ בְּרֶגַע אֶחָד הֵם בְּאֹפֶן אַחֵר וְהַנּוֹלָד בּוֹ יִקְרֶה מְאֹרָעוֹת שׁוֹנוֹת מֵהַנּוֹלָד בָּרֶגַע שֶׁקָּדַם לְזֶה, וּמִזֶּה יִסְתַּכֵּל וְיָבִין בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם קֵץ וּמִסְפָּר, וְאִם תִּפְקַח עֵינֵי שִׂכְלְךָ וְתַשְׂכִּיל דָּבָר, כִּי אֵין שֵׂכֶל בְּלֵב אָדָם לַעֲמֹד עַל כָּל פְּרָטִים, וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ, וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, אָמַר: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. וְלֵךְ וּרְאֵה מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים (תיקון כ”ב דס”ה במ”ש) קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: סַבָּא סַבָּא וכו’, וּלְבוּשִׁין דְּאִיהוּ לְבִישׁ בְּצַפְרָא לָא לְבִישׁ בְּרַמְשָׁא וּלְבוּשָׁא דְּלָבִישׁ בְּיוֹמָא דָּא לָא לְבִישׁ בְּיוֹמָא תִּנְיָנָא, וּבָזֶה תָּבִין אֵיךְ מִשְׁתַּנֶּה מַעֲמַד וּמַצַּב הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם הַלְּבוּשִׁין שֶׁל הא”ס ב”ה וְשִׁנּוּיָן בְּכָל עֵת וְרֶגַע (עכ”ל הע”ח).