מלכודת ההתקדמות

מלכודת ההתקדמות. מעגל שכולנו
צריכים להיות מודעים אליו. זה מתחיל
עם רצון טוב, ממשיך עם מעשים ותוצאות
טובות, ומגיע לרפיון, ל'בוא נשאיר את
זה ככה'. מתקדמים? תעשו את זה נכון.
 
 
"ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עימה" (משלי י, כב).
 
כל יום הוא תוכנית חדשה. אולי אם אשקיע במניה הזו, אז היא תעלה למעלה. אולי אם ארחיב את העסק בדרך זו, אעשה יותר כסף. אם אקח את הסיכון הזה היום, הכל יהיה בסדר.
 
גם כשאנו עושים את ההחלטה הנכונה והכל נראה כדבר הטוב ביותר, יש מישהו שם שנהנה יותר מההצלחה, למרות שהשתמש באותה אסטרטגיה שהשתמשתם בה. החלטות טובות יכולות להיראות כלא טובות מסיבה אחת – כי מישהו עשה את זה יותר טוב.
 
זה הופך כל בחירה שאנו עושים קשה יותר לביצוע.
 
אני ממשיך לשכוח את כללי הזהב בעסקים.
 
כדאי שתהיה לך אמונה בבורא עולם והוא ידאג לכך שהכל יעבוד כמו שצריך.
 
בכל פעם שאני רואה הצלחה במה שאני עושה, אני מנסה לקחת את המושכות מידיו של הקב"ה. אני מנסה לקדם את ההצלחה שהוא נתן לי, זו שמתאימה בדיוק לי, לעצמי. אני עושה זאת מתוך ההנחה שאני הוא זה שגרם להצלחה המדהימה הזו, לכן זה יהיה תלוי בי להמשיך ולקדם אותה.
 
מבחינה רוחנית, מצב זה יכול להיקרא מלכודת ההתקדמות. זה מעגל שכולנו צריכים להיות מודעים אליו.
 
ראשית, את היוזמה אנו מתחילים בעתירות ותפילות לבורא עולם שיעזור לנו. אנו יכולים לבקש ממנו בעזרת התפילות או בשיחה האישית שלנו איתו (התבודדות) עם רצון אינטנסיבי יותר לשפר את מידותינו, או להוסיף עוד בלימוד היומי שלנו.
 
דבר שני, אנו מתחילים לראות הצלחה אמיתית במה שאנו עושים עם ברכותיו של השם, משמע יותר רווחים, יותר אחריות, או צעד נוסף לכיוון המטרה אליה אנו שואפים להגיע.
 
דבר שלישי, מאיזו סיבה שלא תהיה, אנו מעורבים במצב החדש הזה, ואט אט, נוטים מהפעולות הרוחניות שבזכותן השם הביא אותנו לנקודה אליה הגענו. זה לא בגלל שאנו לא זקוקים לבורא עולם אחרי שהשגנו את מה שרצינו. אנחנו לא אנשים רעים, והיצר הרע לא כזה טיפש. זה תמיד משהו יותר "כשר" או "לגיטימי".
 
זה תמיד תירוץ של "אני כל כך עסוק עכשיו, אין לי זמן ללמוד". "הלחץ של כל הדברים שיש לי על הראש גורם להתמקדות בתפילה להיות קשה יותר". "אני לא מרגיש את הצורך לדבר עם השם, אני מתפלל כמו שאני מתפלל ובוא נשאיר את זה ככה".
 
אנחנו עושים את זה לא בגלל שאנחנו רעים. למעשה, זה משהו מאוד טבעי. כי רק המלאכים עולים לשמים עם מעלית שמימית. אנחנו צריכים להשתמש במדרגות.
 
כל המאמצים שלנו מבוססים על שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. והתירוצים שלנו הם הצעד לאחור שאנו עושים. אחרי שאנו מפחיתים בהדרגה את ההתמקדות שלנו בהשם והתפקיד שלו בהצלחה לה זכינו לאחרונה, באופן בלתי נמנע אנו מאבדים נתח מסוים ממה שהשגנו.
 
אנחנו לא מאבדים את הכל. יש לנו חלק טוב ביד, אבל הרווחים שלנו לא טובים כמו האחרונים. המניות שלנו מתחילות לרדת קצת, אבל לא לגמרי. לא משנה שקנינו אותן ב-10 דולר והן עלו ל-25 דולר כל אחת, ועכשיו כל אחת שווה 17 דולר – כל מה שאנו רואים הוא רק את ההפסד התיאורטי. האזהרות של בורא עולם יכולות, לעיתים רחוקות מאוד, למחוק את כל התהליך שעברנו, אבל הן מספיקות כדי להעיר אותנו.
 
ההבנה שהכוח האמיתי לכל המכשולים, מניעות או מחסומים הוא אותו כוח ראשוני של ההצלחה, מובילה אותנו לעשות חשבון נפש, מאזן פנימי.
 
אנחנו עושים תשובה.
 
אנו מושיטים יד שוב. אנו מגבירים את המאמצים שלנו, אפילו יותר מאלה שהשקענו בהתחלה. אנחנו מתחילים ללמוד יותר מכל פעם בחיינו. אנחנו מתחילים לדבר עם השם בעוצמה רבה יותר. תיקון המידות מוביל לתוצאות טובות יותר. אנו עושים את השיפור העצמי הזה תוך כדי הוספת אחריות להצלחה החדשה. אנחנו צריכים, כדי להשיג את הרווח המלא, להוכיח את עצמנו – להפעיל את יכולת הקיבולת שלנו מבחינה רוחנית מעל לכל מה שהשגנו. הצער והסבל מתחלפים ממניעות רוחניות לזרזים למשהו טוב יותר.
 
ואנו מוסיפים גם אלמנט חשוב מאוד – הכרת הטוב לבורא עולם על חשבון הנפש הזה, על המאזן שהוא נתן לנו לעשות עם עצמנו ובתוכנו, ולזכור להודות לו על כל הברכות שהוא מזכה אותנו בהן.
 
תהליך התשובה מושלם.
 
והשם מחייך מלמעלה. הוא מזכה אותנו בשלב נוסף בהצלחה. ואז, גם אם אנו נכשלים, נקודת הזינוק שלנו הפעם תהיה טובה יותר.