ט”ל אורות

כיצד מתקשרים מחשבות
והרהורים רעים לט"ל אורות,
לחוסר שמחה, חוסר שלום בית
או חמור מכל, לעניות?
 
 
בגן האושר, חלק 30
 
מי שאינו שומר את הברית מקלקל את "ט"ל" האורות וממשיך על עצמו את עול הפרנסה. כלומר, ט"ל ברכות כפי שמובא בזוהר הקדוש: "מאן דזריק פירורין דנהמא, עניות רדף אבתריה. כל שכן, מאן דזריק פירורין דמוחא" (פנחס, רמ"ד). פירוש: מי שזורק פירורים של לחם – עניות רודפת אותו. כל שכן, מי שזורק את פירורי מוחו – שהם הזרע של האדם.
 
עיקר הניאוף, כך מלמד אותנו רבי נחמן מברסלב, תלוי בעיניים. ועל ידי פגמי העיניים, וכל שכן פגמים במעשה, חלילה, נגזרת עניות על האדם.
 
על ידי פגם הברית, כלומר שלא שומרים את המוח ממחשבות ומהרהורים רעים, על ידם נכשלים ח"ו בפגם הברית, ונחסרת מן האדם הפרנסה. ואם יקשה בעינינו ונשאל, מדוע עוברי עבירה הלכודים בפגם זה זוכים לפרנסה ברווח גדול? התשובה לשאלה זו נמצאת בתירוץ נאה ואמיתי בספרו של רבי נחמן מברסלב – "ליקוטי מוהר"ן" (כ"א), שם מבואר שכל ממונם ועשירותם של חסרי הדעת ועוברי העבירה, אינם שווים מאומה אם הללו מנתקים אותם, חלילה, מן האמת ומחיי הנצח (לע"ה ממון ופרנסה ב).
 
ממונו של האדם זהו כוח שהשם יתברך נותן לו כדי לבנות את חייו ואת העולם. אך אם על ידי הממון הוא עובר על התורה ומתגאה בזה, הרי שהוא מפסיד את חיי הנצח, הורס את שלום הבית שלו, משתעבד לנכסיו וכן הלאה. אם כן, הכסף שבידו הוא לא אחר מאשר עונש שעל ידו הוא מאבד את העולם הזה ואת העולם הבא. וזה, כמובן, לא עושר. זהו נזק והרס!
 
הקושי והמרירות בהשגת פרנסה נובעים מפגם הברית, כאשר אדם לא שומר את המוח מהרהורים רעים וממחשבות זרות, שעל ידם הוא מגיע לפגם זה. אולם, על ידי תיקון הברית, כלומר ששומר את מוחו זך וטהור, הוא זוכה לפרנסה בקלות וברווח (לע"ה ממון ופרנסה ד).
 
מהי שמירת הברית?
 
התורה מספרת לנו על נכדו של יעקב אבינו ע"ה: "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'" (בראשית לח). מה היה עוונו של ער שבגינו נקרא "רע בעיני השם?" מסביר רש"י: הפגם של ער היה שהשחית את זרעו כדי שאשתו לא תתעבר ויכחש יופייה.
 
שימוש באמצעי מניעת היריון ללא קשר לעניין בריאותי וללא אישור של רב מומחה – הוא בכלל פגם הברית. וזה מובן. כך גם להיות בקשר פיזי עם אישה נידה שלא טבלה לטהרתה. כל שכן כאשר אדם משחית את זרעו לבטלה.
 
וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך, אבן העזר סימן כג): אסור להוציא זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל העבירות שבתורה. לפיכך, לא יהיה האדם דש מבפנים וזורה מבחוץ.
 
אותם המשחיתים את זרעם לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת – בנידוי יושב, ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו" (ישעיה א), וכאילו הרגו נפש.
 
ראוי לאדם להרגיל את עצמו בקדושה יתירה, במחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מלהיכשל בדבר ערווה. ויזהר לא להתייחד עם שום אישה, שזה הגורם הגדול למכשול, וכן לנהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים, ולא ישב בלא אישה (כלומר ישתדל להתחתן בגיל צעיר) משום שמנהג זה גורם לטהרה גדולה.
 
יתירה מזו, אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה (שו"ע אבן העזר, סימן כג, כה).
 
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו). ודרשו חז"ל בספרי: "אחרי עיניכם" – זו זנות. מכאן למדו חז"ל שיש איסור דאורייתא (מן התורה) להסתכל על נשים, בין נשואה ובין פנויה.
 
וגם זה בעצמו פגם הברית, כפי שמבואר (ליקוטי מוהר"ן ז): "עיקר הניאוף תלוי בעיניים". וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך): "המסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות ממנה, עוונו גדול מאוד, ועובר על איסור דאורייתא זה". וכן נפסק ברמב"ם, הלכות תשובה (פרק ד, הלכה ד) שהמסתכל בעריות – אין חזקתו לשוב מעוון זה, לפי שזה דבר קל בעיני רוב בני האדם, ונמצא חוטא. והוא ידמה שאין זה חטא, ומעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר: 'וכי פעלתי או קרבתי אצלה?' והוא אינו ידוע שראיית העיניים (זה) עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
 
ופסק בעל המשנה ברורה, שאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים, לא ינקה מדינה של גיהינום על עוון זה.
 
פגם הברית, אם כן, גורם לאדם להיות ממורמר, בעולם הזה ובעולם הבא, חסר סיפוק, ללא שמחת חיים. והכל בגלל פגם זה, וזה דבר מובן וידוע לכל בר דעת. ותשובה, תפילה וצדקה – מועילות תמיד! ובתפילה יש להרבות בבקשה ובתחנונים להשם יתברך שיעזור לאדם להתגבר על תאוותו.