בגן החכמה עמודים 255-256
הגן היומי בגן החכמה עמודים 255-256: גַּם זוֹ טָעוּת צוֹרֶמֶת מִצַּד הֶחָכָם. הֲלֹא לְפִי דַּעְתּוֹ, הַחָכְמָה הִיא תַּכְלִית, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא יוּכַל הַתָּם...
גַּם זוֹ טָעוּת צוֹרֶמֶת מִצַּד הֶחָכָם. הֲלֹא לְפִי דַּעְתּוֹ, הַחָכְמָה הִיא תַּכְלִית, וְאִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא יוּכַל הַתָּם לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית? בְּוַדַּאי אִם הַבּוֹרֵא נָתַן לְאָדָם תַּכְלִית, הוּא גַּם נָתַן לוֹ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. אוּלַי לַתָּם זֶה יִקַּח יוֹתֵר זְמַן, אֲבָל אִם זוֹ הַתַּכְלִית, הוּא בְּוַדַּאי יַגִּיעַ. כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּינוּ בְּתוֹרָה יט (ל”מ תנינא), שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַשַּׁיֶּכֶת לְמַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁהַבּוֹרֵא יִתֵּן תַּכְלִית שֶׁרַק בַּעֲלֵי מֹחַ גָּדוֹל יוּכְלוּ לְהַשִּׂיגָהּ, כִּי מַה יַּעֲשֶׂה מִי שֶׁמֹּחוֹ פָּשׁוּט? כֵּיצַד יַגִּיעַ לַתַּכְלִית? וְכִי הַבּוֹרֵא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ רַק בִּשְׁבִיל גְּאוֹנִים? אֶלָּא בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית עַל יְדֵי אֱמוּנָה תְּמִימָה וּמִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת וכו’, עַיֵּן שָׁם.
כָּל זֶה מַרְאֶה עַל הַגַּאֲוָה הַפְּנִימִית שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁכָּל תַּכְלִיתוֹ הִיא לְבוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא הַיְחִידִי שֶׁשָּׁוֶה מַשֶּׁהוּ, וְרַק הוּא חָכָם, וְאַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ לְחָכְמָתוֹ וכו’ וכו’ – וְזֶה שִׂיא הַכְּפִירָה, וְהַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. כִּי הַתַּכְלִית הִיא לֹא לִהְיוֹת חָכָם, אֶלָּא לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְזֶה זוֹכִים רַק עַל יְדֵי תְּמִימוּת דַּוְקָא, כָּאָמוּר לְעֵיל.
עַל פִּי הָאֱמוּנָה, כָּל הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם, הוּא קִבֵּל אוֹתָהּ מֵהַשֵּׁם. וְאִם הָיָה הֶחָכָם מַאֲמִין כָּךְ, הוּא לֹא הָיָה מִתְגָּאֶה עַל חֲבֵרוֹ הַתָּם, אֶלָּא הָיָה מַאֲמִין שֶׁגַּם חֲבֵרוֹ יוּכַל לְקַבֵּל חָכְמָה, אִם הַשֵּׁם יִרְצֶה לָתֵת לוֹ אוֹתָהּ. וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁהֵשִׁיב לוֹ הַתָּם:
הֵשִׁיב הַתָּם: אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל אֶפְשָׁר, וְיָכוֹל לִהְיוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, שֶׁאֲנִי אָבוֹא עַל שֶׁלְּךָ…
הַתָּם עוֹנֶה לֶחָכָם בְּשִׂיא הָאֱמוּנָה: אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל אֶפְשָׁרִי! וְלֹא רַק אֶפְשָׁרִי, אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּהֶרֶף עַיִן! כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא כָּל יָכוֹל, וְלָכֵן גַּם אִלּוּצִים שֶׁל זְמַן וְשֶׁל מָקוֹם אֵין לוֹ, וּמִמֵּילָא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַכְשָׁו; בְּרֶגַע זֶה; כְּהֶרֶף עַיִן – הוּא יִהְיֶה חָכָם. וְלֹא חָכָם כְּמוֹ הֶ”חָכָם” הַזֶּה, שֶׁהוּא לְמַעֲשֶׂה מְטֻמְטָם גָּדוֹל, אֶלָּא חָכָם אֲמִתִּי.
וְזֶה דָּבָר שֶׁרָאִינוּ אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה, שֶׁהִשְׁקִיעַ אֶת כָּל חַיָּיו בִּתְפִלָּה, וְכַאֲשֶׁר הַבּוֹרֵא רָצָה שֶׁהוּא יֵדַע אֶת כָּל הַתּוֹרָה, הוּא לִמֵּד אוֹתוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁשָּׁהָה בְּבוֹר הָאֲסוּרִים יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר שָׁנִים, וּבֶטַח לֹא יָכוֹל הָיָה לִלְמֹד שָׁם כְּלוּם, וְהוּא רַק עָסַק בִּתְפִלָּתוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבֶאֱמוּנָה. וּבָרֶגַע שֶׁהוּא נִצְרַךְ לַדָּבָר, לִמְּדוֹ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל שִׁבְעִים הַשָּׂפוֹת בְּלַיְלָה אֶחָד.
וּצְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַתָּם לֶחָכָם לֹא בָּאָה מִתּוֹךְ נְקֻדָּה, שֶׁהוּא שׁוֹאֵף לִהְיוֹת חָכָם כְּמוֹתוֹ, כִּי לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם שְׁאִיפָה כָּזוֹ, לִהְיוֹת חָכָם דַּוְקָא. אֶלָּא הוּא רַק רָצָה לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁהוּא יִהְיֶה, וְהוּא יָדַע בְּבֵרוּר שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה – הַכֹּל זֶה מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם – וְאִם הוּא אֵינוֹ חָכָם, זֶה רַק מִשּׁוּם שֶׁאֵין זוֹ תַּכְלִיתוֹ לְעֵת עַתָּה, לִהְיוֹת חָכָם וְלָדַעַת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיּוֹדֵעַ כְּבָר. כִּי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ עַכְשָׁו, זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לָדַעַת עַכְשָׁו, וְאִם יִצְטָרֵךְ לָדַעַת יוֹתֵר בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, מִיָּד הַשֵּׁם יוֹסִיף לוֹ דַּעַת וִילַמֵּד אוֹתוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לִלְמֹד.
הַתָּם יָדַע: לְאָן שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ, אֲנִי אַגִּיעַ! כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית שֶׁלִּי, אֲנִי אֲקַבֵּל! אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד מֵהַמְּצִיאוּת שֶׁלִּי, וּמֵהַמַּדְרֵגָה שֶׁלִּי. לֹא צָרִיךְ שׁוּם לַחַץ, רַק לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת וּבְשִׂמְחָה, וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִרְצֶה לָתֵת לִי אֵיזֶה דָּבָר, אוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְקָרֵב אוֹתִי לְאֵיזֶה עִנְיָן; לְלַמֵּד אוֹתִי; לְהַחְכִּים אוֹתִי – הוּא יִתֵּן לִי אֶת זֶה, וְזֶה יִהְיֶה בִּמְהִירוּת – כְּהֶרֶף עַיִן.
צְרִיכִים לָשִׂים לֵב לִפְרָט זֶה – הַתָּם לֹא הִרְגִּישׁ שׁוּם חִסָּרוֹן בְּזֶה שֶׁהוּא לֹא חָכָם! שֶׁהֲרֵי אִם הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה חָסֵר לוֹ, הוּא הָיָה נוֹפֵל לְעַצְבוּת וּלְמַחְשָׁבוֹת שֶׁל דִּכָּאוֹן: הִנֵּה, אֲנִי לֹא חָכָם, וַהֲרֵי זֶה חָשׁוּב לִהְיוֹת חָכָם, וְזֶה חָסֵר לִי וכו’. אֶלָּא הוּא הִרְגִּישׁ שָׁלֵם: אֵין לִי חָכְמָה – אֲנִי לֹא צָרִיךְ חָכְמָה. יֵשׁ לִי אֶת הַתַּכְלִית. אֲנִי חַי וְעוֹשֶׂה אֶת שְׁלִיחוּתִי בִּשְׁלֵמוּת. וְאִם אֲנִי אֶצְטָרֵךְ חָכְמָה, בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ אוֹתָהּ – הַשֵּׁם יִתֵּן לִי אוֹתָהּ, כְּהֶרֶף עַיִן מַמָּשׁ.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור