בגן החכמה עמודים 273-274

וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם, עִם “הַמְּדִינָה הַקְּטַנָּה” שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ, בֵּיתוֹ וּמַמְלַכְתּוֹ הָאִישִׁית, כִּי לְכָל אָדָם יֵשׁ בְּחִינַת מַלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן: כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּחִינַת מַלְכוּת, וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינוֹת מַלְכוּת. יֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בְּיוֹתֵר, וְכֵן יֵשׁ שֶׁהוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הָעוֹלָם, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּבְחִינוֹת: “שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת” (שמות י”ח). ע”כ. וְלָכֵן, גַּם זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׂרָרָה קְטַנָּה, כְּגוֹן שֶׁשּׂוֹרֵר רַק בְּבֵיתוֹ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל אֱמוּנָה, וְיִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בַּהַשְׁגָּחָה שֶׁל הַבּוֹרֵא וּבָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, וְיִרְאֶה לְהִתְנַהֵג בְּיֹשֶׁר וֶאֱמֶת, וְאָז הַבּוֹרֵא יְסַדֵּר לוֹ אֶת כָּל עִנְיָנָיו עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר.

כְּשֶׁבָּאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם לְדִין, הָיָה אוֹמֵר: אַתָּה זַכַּאי וְאַתָּה חַיָּב, כְּפִי תְּמִימוּתוֹ בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם עָרְמָה וּמִרְמָה…

כָּאן יֶשְׁנָהּ שְׁאֵלָה: בַּמֶּה תְּמִימוּתוֹ שֶׁל הַתָּם נוֹתֶנֶת, שֶׁיֵּדַע אֶת יֹשֶׁר הַדִּין? הֲלֹא צָרִיךְ גַּם חָכְמָה בִּשְׁבִיל לָרֶדֶת לְחֵקֶר הַדְּבָרִים? הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁמִּי שֶׁהוּא תָּמִים וְיָשָׁר בְּעַצְמוֹ, וּבָרוּר לוֹ מָה הוּא יֹשֶׁר וּמָה הוּא חֹסֶר יֹשֶׁר, מִמֵּילָא גַּם בְּנוֹגֵעַ לַאֲחֵרִים, בָּרוּר לוֹ מִי נָהַג בְּיֹשֶׁר וּמִי לֹא נָהַג בְּיֹשֶׁר.

כִּי מָה הִיא הַתְּמִימוּת? תְּמִימוּת הִיא יֹשֶׁר אֲמִתִּי. שֶׁהָאָדָם לֹא זָז מִדִּבְרֵי הַשֵּׁם יָמִין וּשְׂמֹאל. הוּא פָּשׁוּט אָדָם יָשָׁר. וְלֹא יָשָׁר עַל פִּי הַשֵּׂכֶל וְהַהַגְדָּרוֹת שֶׁל עַצְמוֹ, אֶלָּא עַל פִּי הַהַגְדָּרוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וּמוּבָן, שֶׁעַל פִּי הַהַגְדָּרוֹת הַבְּרוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, קַל לוֹ לִרְאוֹת מִי סוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אֲבָל מִי שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַתְּמִימוּת וְהַיֹּשֶׁר, וְשׁוֹפֵט עַל פִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל עַצְמוֹ, אֲזַי הוּא גַּם יִשְׁפֹּט אֶת הָאֲחֵרִים לְפִי אוֹתָהּ עַקְמִימִיּוּת שֶׁלּוֹ, וּמִמֵּילָא הוּא לֹא שׁוֹפֵט בְּיֹשֶׁר.

וְעוֹד, עֶצֶם הַתְּמִימוּת שֶׁל הַתָּם מְבִיאָה אוֹתוֹ לִיכֹלֶת הִתְבּוֹנְנוּת עַל-חוּשִׁית, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לְאָדָם יֹשֶׁר פְּנִימִי הוּא מַרְגִּישׁ בְּחוּשׁ פְּנִימִי אֵיפֹה יֵשׁ עַוְלָה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (אמת): מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, אֲזַי הוּא מַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר שֶׁקֶר אִם לָאו.

וְכֵן נָהַג הַכֹּל בֶּאֱמֶת וְהָיוּ אוֹהֲבִים אוֹתוֹ הַמְּדִינָה מְאֹד…

אוֹמְרִים בָּעוֹלָם: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָרֹאשׁ. כַּאֲשֶׁר הַמַּנְהִיג הוּא יָשָׁר, כָּל הָעָם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ אֶת הַיֹּשֶׁר הַזֶּה, וְכֻלָּם שׁוֹאֲפִים לְיֹשֶׁר וְלֶאֱמֶת, וְכָל הַמּוֹסָדוֹת כֻּלָּם מִתְנַהֲלִים עַל פִּי חֻקִּים יְשָׁרִים, וּמִמֵּילָא כֻּלָּם נֶהֱנִים מֵהַיֹּשֶׁר שֶׁל הַמַּנְהִיג שֶׁלָּהֶם, וְלָכֵן הֵם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ. וְעוֹד, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת אוֹהֵב אֶת כֻּלָּם, עַל כֵּן כֻּלָּם בֶּאֱמֶת אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, וְכַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים.מדינה

וְגַם כַּאֲשֶׁר בָּאִים לְדִין לְפָנָיו, וְהָאֶחָד יוֹצֵא חַיָּב, הוּא מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הַדִּין, כִּי מַרְגִּישׁ בַּיֹּשֶׁר וּבָאֱמֶת שֶׁל הַמִּשְׁפָּט. כִּי הַשִּׂנְאָה וְהַכַּעַס שֶׁיֵּשׁ לְמִי שֶׁיּוֹצֵא חַיָּב בַּדִּין, הֵם תָּמִיד מֵחֲמַת שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁעִוְּתוּ אֶת הַדִּין נֶגְדּוֹ. אִם כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁבֶּאֱמֶת דָּנוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר, וְהוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהַצֶּדֶק עִמּוֹ וְעִוְּתוּ אֶת הַדִּין נֶגְדּוֹ, וְאָז הוּא מִתְמַרְמֵר וְסוֹחֵב אֶת הַמְּרִירוּת שֶׁלּוֹ לְאֹרֶךְ יָמִים, וְשׂוֹנֵא אֶת הַמִּמְשָׁל. אוֹ אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת שָׁפְטוּ אוֹתוֹ בְּיֹשֶׁר, אֲבָל הַדַּיָּן פָּסַק אֶת דִּינוֹ בְּיֹבֶשׁ, בְּלִי לְהַסְבִּיר לוֹ בַּמֶּה טָעָה, וּבְלִי לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַיֹּשֶׁר שֶׁבַּדִּין, וְאָז אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת דָּנוּ אוֹתוֹ בְּיֹשֶׁר, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁעִוְּתוּ אֶת הַדִּין נֶגְדּוֹ, וְכָאָמוּר, מִי שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁעִוְּתוּ אֶת הַדִּין נֶגְדּוֹ, לֹא בִּמְהֵרָה יִשְׁכַּח וְיִסְלַח.

וְעוֹד, יֵשׁ דַּיָּן שֶׁדָּן אֶת הַדִּין בֶּאֱמֶת, עַל פִּי הַחֹק, אֲבָל כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָשָׁע וְעוֹשֶׂה עַוְלוֹת, אֲזַי עַל אַף שֶׁבְּעֶצֶם הַדִּין הוּא פְּסַק אֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לַחַיָּב לְקַבֵּל זֹאת, וְהוּא מַרְגִּישׁ מְמֻרְמָר, בְּיָדְעוֹ שֶׁמִּי שֶׁדָּן אוֹתוֹ, אֵינוֹ מְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַחֹק. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲזַ”ל: קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה.