בגן החכמה עמודים 139-140

הַתְּמִימוּת הַמְּתוּקָה

תֵּדַע, שֶׁתְּמִימוּת – פֵּרוּשָׁהּ לָלֶכֶת עִם הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ לְעֵיל. וְחָכְמוֹת – פֵּרוּשׁוֹ לָלֶכֶת עִם הַשֵּׂכֶל הָעַצְמִי, שֶׁהָאָדָם מַמְצִיא. לָלֶכֶת עִם הָ”אֲנִי”.

נְקֻדָּה זוֹ הִיא הַנְּקֻדָּה הָעִקָּרִית, שֶׁעַל יָדָהּ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ הַנָּכוֹן, וְהִיא הַקּוֹבַעַת אֶת כָּל הַצְלָחַת הָאָדָם. כִּי הַתְּמִימוּת הִיא הַהֵפֶךְ מֵהַחָכְמוֹת, שֶׁפֵּרוּשָׁן שֶׁהָאָדָם מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל מִינֵי שְׂכָלִים וַהֲבָנוֹת, שֶׁהַתּוֹצָאָה שֶׁלָּהֶם הִיא עַצְבוּת וְיֵאוּשׁ וְדִכָּאוֹן, גַּאֲוָה וכו’. כִּי כָּל הֲבָנָה שֶׁהָאָדָם מֵבִין, שֶׁהַמַּסְקָנָה שֶׁלָּהּ אֵינָהּ “אֱמוּנָה”, מִמֵּילָא פֵּרוּשָׁהּ: עַצְבוּת, רְדִיפָה עַצְמִית, קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט – שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת צִדְקַת הַשֵּׁם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו.

וִהְיִיתֶם כֶּאֱלֹקִים

וּבֶאֱמֶת, אוֹתוֹ זִלְזוּל שֶׁהָאָדָם מְזַלְזֵל בַּמִּצְווֹת שֶׁל עַצְמוֹ, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, הִיא כְּבָר לֹא חֲשׁוּבָה, אוֹ שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁבִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מִצְווֹת שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם, אִם כֵּן גַּם הַמְּעַט שֶׁעוֹשֶׂה אֵינוֹ חָשׁוּב – כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת וְלֵצָנוּת, שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס בָּאָדָם, לְזַלְזֵל בְּמָה שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁלָם, לְהַכְנִיס בּוֹ גַּאֲוָה שֶׁל “וִהְיִיתֶם כֶּאֱלֹקִים”, כְּאִלּוּ אָמוּר הוּא לִהְיוֹת מֻשְׁלָם, וְרַק אִם יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּכָל דִּקְדּוּקָן וְכַוָּנָתָן בִּשְׁלֵמוּת, רַק אָז הֵן שָׁווֹת מַשֶּׁהוּ, וְאִם לָאו – הֵן לֹא שָׁווֹת כְּלוּם ח”ו. וְלָכֵן גַּם אֶת הַמְּעַט שֶׁעוֹשֶׂה, הוּא עוֹשֶׂה בְּעַצְלוּת וּבְחֹסֶר חֵשֶׁק.

וְכֵן הַיֵּצֶר הָרַע מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל מִינֵי הַשְׁוָאוֹת, שֶׁפְּלוֹנִי עוֹשֶׂה יוֹתֵר טוֹב, וְאַלְמוֹנִי מִתְפַּלֵּל יוֹתֵר, לוֹמֵד יוֹתֵר וכו’, וְהַמִּצְווֹת שֶׁל כֻּלָּם יוֹתֵר טוֹבוֹת מִשֶּׁלּוֹ וכו’, וְהַכֹּל בִּכְדֵי לְקַלְקֵל לָאָדָם אֶת הַתְּמִימוּת – אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהוּא הִשְׁתַּדֵּל, הוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בַּתּוֹצָאָה שֶׁיָּצְאָה.

כִּי עַל אַף שֶׁהַתּוֹצָאָה רְחוֹקָה מִשְּׁלֵמוּת, יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ, מִפְּנֵי שֶׁלַּבּוֹרֵא יֵשׁ נַחַת רוּחַ מִמִּצְווֹתָיו כְּמוֹ שֶׁהֵן. שֶׁהֲרֵי הַבּוֹרֵא בָּרָא אֶת הָאָדָם קָרוּץ מֵחֹמֶר, וְיֵשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ מִכָּל תְּנוּעָה שֶׁל יְהוּדִי, אֲפִלּוּ הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר. וַאֲפִלּוּ פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַחַת מִמֶּנּוּ, וּמִנְּקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת, וּמֵהַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשֶׂה – אֵיךְ שֶׁעוֹשֶׂה, וְאִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין שֶׁמִּצְווֹתָיו חֲשׁוּבוֹת בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָן בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, וְהוּא רַק מִתְחַזֵּק וְהוֹלֵךְ, וְהוּא עוֹלֶה מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה.

נְקֻדָּה שֶׁל עֲנָוָה

כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ אֶת הַשִּׁפְלוּת שֶׁלּוֹ, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מִצְוָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֶה חֶסֶד מֵהַשֵּׁם – מַתְּנַת חִנָּם. וַאֲפִלּוּ הַמְּעַט שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, גַּם זֶה רַק רַחֲמִים שֶׁל הַשֵּׁם – מַתְּנַת חִנָּם.
כָּל מַטְּרַת הַסֵּפֶר הַזֶּה הִיא לְחַזֵּק אֶת הָאָדָם לְקַבֵּל אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַתְּמִימוּת, וְלִשְׂמֹחַ בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, וְלָדַעַת שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ, וְזֶה מַה שֶּׁמַּתְאִים לוֹ, וְאִם הָיָה מְקַבֵּל יוֹתֵר, זֶה הָיָה מַזִּיק לוֹ כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה, וְזֶה הַכֹּל תָּלוּי בְּהַרְגָּשַׁת הַשִּׁפְלוּת, שֶׁמַּמָּשׁ מַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל זֶה רַחֲמִים שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה זֶה מִצַּד הָרַחֲמִים שֶׁל הַשֵּׁם.

נִמְצָא, שֶׁהַשִּׂמְחָה בַּנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה הִיא הַיְסוֹד שֶׁל כָּל הַיַּהֲדוּת, שֶׁעִקָּרָהּ תְּמִימוּת, וְאָדָם שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׂמֹחַ בַּנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ, אֵין לוֹ אֶת הָאוֹר שֶׁל הַיַּהֲדוּת, וּמִמֵּילָא הוּא לֹא יָכוֹל לְהָאִיר אֶת הָאוֹר לַאֲחֵרִים, וּלְהָאִיר לִבְנֵי בֵּיתוֹ וְלִילָדָיו, וְסָפֵק אִם הֵם יִרְצוּ לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת “דָּתִיִּים” כָּמוֹהוּ, מֵאַחַר וְאֵינָם רוֹאִים אֶת הָאוֹר וְהַשִּׂמְחָה שֶׁבַּמִּצְווֹת, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת “אוֹר לַגּוֹיִים” שֶׁזּוֹ תַּכְלִיתוֹ כִּיהוּדִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וִהְיִיתֶם אוֹר לַגּוֹיִים.

וְעַתָּה מוּבָנִים הֵיטֵב דִּבְרֵי רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹרָה רפ”ב, שֶׁהִזְהִיר מְאֹד לָלֶכֶת עִם הַתּוֹרָה שֶׁל נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, לְבַל יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ חָלִילָה, כִּי עַל יְדֵי הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס בּוֹ מֵחֲמַת שֶׁאֵין מַעֲשָׂיו עוֹלִים יָפֶה, עַל יְדֵי זֶה גַּם אֶת הַמְּעַט שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, הוּא כְּבָר לֹא עוֹשֶׂה, וְאִלּוּ הָיָה מְשַׁמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה טוֹבָה וּמַאֲמִין בָּהּ, שֶׁהִיא יְקָרָה וַחֲשׁוּבָה מְאֹד מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי הַמְּעַט טוֹב הַזֶּה, הָיָה מְקַבֵּל כֹּחַ לַעֲשׂוֹת עוֹד טוֹב וְעוֹד טוֹב, עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לְזַמֵּר לַהַשֵּׁם וּלְהִתְפַּלֵּל וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.