בגן החכמה עמודים 297-298

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן, כִּי כְּמוֹ שֶׁאֶת הַשֵּׂכֶל אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּעֵינַיִם גַּשְׁמִיּוֹת, רַק אָנוּ יוֹדְעִים בְּוַדָּאוּת שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ, שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂכֶל הוּא הַפּוֹעֵל וְהַמַּפְעִיל אֶת כָּל הָאָדָם, וּבִלְעָדָיו אֵין חַיִּים, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם, אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ, וְהוּא הַפּוֹעֵל וְהַמַּפְעִיל אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם, וּבִלְעָדָיו אֵין לְשׁוּם דָּבָר קִיּוּם.

מִי שֶׁמַּאֲמִין בַּהַשֵּׁם, הוּא מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם – וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַשֵּׁם! כִּי הוּא רוֹאֶה עַיִן בְּעַיִן, אֵיךְ הַכֹּל מִתְנַהֵג עַל פִּי רְצוֹן הַשֵּׁם בִּלְבַד. וּמִי שֶׁלֹּא מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ אִם הוּא קוֹרֵא לְעַצְמוֹ “מַאֲמִין”, לְמַעֲשֶׂה, הוּא לֹא מַאֲמִין, כִּי אִם הוּא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בַּיָּדַיִם שֶׁל הַשֵּׁם, לָמָּה הוּא לֹא מְדַבֵּר אִתּוֹ? סִימָן שֶׁהוּא לֹא מַאֲמִין!

יָהִיר בַּעַל מוּם הוּא

לְמַעֲשֶׂה, מִי שֶׁאוֹמֵר: אִם אֲנִי אֶרְאֶה אֲנִי אַאֲמִין, הוּא מְשַׁקֵּר. כִּי גַּם אִם הוּא יִרְאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַשֵּׁם, הוּא יִכְפֹּר בּוֹ. כִּי הַגַּאֲוָה הִיא סוּג שֶׁל נָכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: מִי שֶׁיָּהִיר – בַּעַל מוּם הוּא. (מגילה כט), וּמִי שֶׁחוֹלֶה בַּמַּחֲלָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת, הוּא פָּשׁוּט בָּטוּחַ שֶׁרַק הוּא רָאוּי לִהְיוֹת הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁרוֹאֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר בִּגְדֻלָּה, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, הוּא כּוֹפֵר בִּגְדֻלָּתוֹ. הוּא פָּשׁוּט מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יוֹתֵר חָשׁוּב מִכֻּלָּם, אֲפִלּוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הָאָדָם מַחֲלִיט לִכְפֹּר, כִּי זֶה לֹא מַתְאִים לוֹ לְהַאֲמִין מִסִּבָּה כָּל שֶׁהִיא – אִם בִּגְלַל הַתַּאֲווֹת שֶׁלּוֹ, אוֹ בִּגְלַל הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ. וּלְמַעֲשֶׂה הוּא מַאֲמִין בַּכְּפִירָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹכִיחַ בְּשֵׂכֶל אֶת הַכְּפִירָה שֶׁלּוֹ. רַק בִּגְלַל הָאָנֹכִיּוּת שֶׁלּוֹ, הוּא מַעְדִּיף לְהַאֲמִין בַּכְּפִירָה, וְלֹא לְהַאֲמִין בַּהַשֵּׁם. וּבֶאֱמֶת אֵין בַּכְּפִירָה שֶׁלּוֹ שׁוּם שֵׂכֶל. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: זֶה פָּשׁוּט מַתְאִים לוֹ לִכְפֹּר, וְאָז הוּא מַמְצִיא כָּל מִינֵי “קִשְׁקוּשִׁים”, שֶׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם, וְלָמָּה הָיְתָה הַשּׁוֹאָה, וְלָמָּה כָּכָה וְלָמָּה כָּכָה…

הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי וְהַשֵּׂכֶל הָאֱלֹקִי

גַּם מִי שֶׁלִּכְאוֹרָה מוּכָן לְהַאֲמִין, רַק שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהָבִין הַכֹּל בְּשִׂכְלוֹ, וְלִרְאוֹת הַכֹּל בְּחוּשָׁיו הַגַּשְׁמִיִּים, זֶה בְּעַצְמוֹ נוֹבֵעַ מִגַּאֲוָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא זֶה שֶׁקּוֹבֵעַ מָה הָאֱמֶת, וְהַהֲבָנָה שֶׁלּוֹ וְהַחוּשִׁים שֶׁלּוֹ הֵם הַמַּדָּד הַיְחִידִי לָאֱמֶת, וְהוּא הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה לִקְבֹּעַ מָה אֱמֶת וּמַה שֶּׁקֶר. וּלְמַעֲשֶׂה הַגִּישָׁה הַזֹּאת מַרְאָה עַל צָרוּת אֳפָקִים וְטִפְּשׁוּת. כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְקֻדַּת אֱמֶת וְלוּ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, הוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת הַמִּגְבָּלוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין לוֹ הַתְחָלָה שֶׁל כֵּלִים לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רַק חֶלְקִיק קָטָן מִמֶּנָּה, וְחַיָּיו קְצָרִים כָּל כָּךְ, וְטִרְדוֹת הַגּוּף רַבּוֹת כָּל כָּךְ, וְהַתַּאֲווֹת תּוֹפְסוֹת חֵלֶק גָּדוֹל כָּל כָּךְ מִמֹּחוֹ, וְשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ מֻשְׁפָּע כָּל כָּךְ מִכָּל מִינֵי חֻלְשׁוֹת וכד’, וְאֵיךְ יָכוֹל לְהִתְיַמֵּר שֶׁהוּא מֵבִין אֶת הַבְּרִיאָה, וּלְהַחֲלִיט מָה אֱמֶת וּמַה לֹּא?

רַק מִי שֶׁנִּשְׁעָן עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, וְעַל מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁהָיוּ תְּמִימִים בְּתַכְלִית, וְשֶׁזִּכְּכוּ עַצְמָם מִכָּל אֲחִיזָה שֶׁל רַע, מִכָּל תַּאֲוָה, מִכָּל נְטִיָּה אִישִׁית, וְזָכוּ לְהַשִּׂיג דְּבָרִים שֶׁהֵם מֵעַל לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי, כַּמּוּבָן לְכָל מִי שֶׁמְּעַיֵּן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּכִתְבֵי האריז”ל אוֹ בְּסִפְרֵי רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַדְּבָרִים שֶׁהִשִּׂיגוּ אִי אֶפְשָׁר לְמֹחַ אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיגָם כְּלָל, רַק הוּא יָכוֹל לְקַוּוֹת לְהָבִין כְּטִפָּה מִן הַיָּם מִמָּה שֶׁכָּתְבוּ וְהִשִּׂיגוּ, עַל הַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה וְעַל הָאֱמֶת וְעַל מַה שֶּׁהַבּוֹרֵא רוֹצֶה מֵהָאָדָם וכד’.

כִּי הַבּוֹרֵא מְרוֹמֵם וְנִשָּׂא מִכָּל תְּפִיסָה, וַאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ? וְכָל שֶׁכֵּן הָאָדָם. לָכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט אֱמֶת, וְרוֹאֶה אֶת הַמִּגְבָּלוֹת שֶׁלּוֹ, הוּא מֵבִין שֶׁלְּפִי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הוּא לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם כִּפְשׁוּטוֹ, אֶלָּא אַךְ וְרַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה, וְהוּא מֵבִין שֶׁכָּל שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת הוּא לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם לְפִי הַמִּגְבָּלוֹת שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁהֵם כֻּלָּם “צִמְצוּמִים”, שֶׁהַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו צִמְצֵם אֶת אֱלוֹקוּתוֹ בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לָאָדָם לְהַשִּׂיג עַל יָדָם אֶת הָאֱמוּנָה, וְכָךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.