בגן החכמה עמודים 301-302

וְזֶה מַה שֶּׁמּוּבָא בְּשִׂיחוֹת הר”ן (שיחה ה), שֶׁלָּאָדָם יֵשׁ רִשְׁעוּת טִבְעִית, דְּהַיְנוּ רְצוֹנוֹת לְתַאֲווֹת וּלְמִדּוֹת רָעוֹת, וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, הוּא כּוֹפֶה אֶת לִבּוֹ לְדַעְתּוֹ, וְכָךְ הוּא מִתְגַּבֵּר עַל הָרִשְׁעוּת שֶׁבְּטִבְעוֹ. אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי כְּפִירָה, וַחֲקִירוֹת וּשְׂכָלִים שֶׁל פִילוֹסוֹפְיָה, אֲזַי הָרִשְׁעוּת שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת חִזּוּק וְאַסְמַכְתּוֹת, וְהוּא מְאַבֵּד אֶת יִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁלּוֹ, וּכְבָר אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהִתְגַּבֵּר עַל רִשְׁעוּתוֹ.

יָדוּעַ, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אֶת הַמִּלְחָמָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר, וְכָל אָדָם נִמְצָא כָּל חַיָּיו בְּמִלְחָמָה עַל הָאֱמוּנָה, וּבְנִסְיוֹנוֹת שֶׁל אֱמוּנָה, וְלָכֵן, מִכֵּיוָן שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת עַל הָאָדָם כְּפִירוֹת מִצַּד גּוּפוֹ הַקָּשֶׁה וּמִצַּד פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, אִם יִשְׁמַע גַּם דִּבְרֵי כְּפִירָה, בָּרוּר שֶׁהַמִּלְחָמָה תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת לְגַמְרֵי בִּלְתִּי שְׁקוּלָה, וְהַכְּפִירָה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו.

לָכֵן אָמְרוּ חֲזַ”ל שֶׁכָּל הַלּוֹמֵד מִסְּפָרִים חִיצוֹנִיִּים שֶׁל חֲקִירוֹת וּפִילוֹסוֹפְיָה, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. כִּי בְּוַדַּאי מְאַבֵּד עַל יְדֵי זֶה אֶת יִרְאַת הַשָּׁמַיִם וְהָאֱמוּנָה, וּמְאַבֵּד אֶת נִשְׁמָתוֹ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא עַל אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, הַמְכֻנֶּה “אַחֵר”, שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר, וְשָׁאֲלוּ חֲכָמִים: כֵּיצַד בָּא תַּנָּא קָדוֹשׁ לִידֵי מִדָּה זוֹ, לִכְפֹּר בָּעִקָּר? וְתֵרְצוּ: שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁקָּם מִלִּמּוּדוֹ, הָיוּ סִפְרֵי מִינוּת נוֹפְלִים מֵחֵיקוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא נִזְהַר בָּאַזְהָרָה שֶׁלֹּא לִקְרֹא בְּסִפְרֵי הַחִיצוֹנִיִּים, וְהָיָה מְעַיֵּן בְּסִפְרֵי מִינוּת, וְכָךְ אִבֵּד אֶת כָּל יַהֲדוּתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה תַּנָּא קָדוֹשׁ וְחָכָם עָצוּם וּבַעַל הַשָּׂגָה, שֶׁעָלָה לְהֵיכָלוֹת עֶלְיוֹנִים, כָּל חָכְמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ לֹא הוֹעִילָה לוֹ, מֵאַחַר וְאִבֵּד אֶת תְּמִימוּתוֹ.

וּמֵעַתָּה, כָּל אֶחָד יִלְמַד קַל וָחֹמֶר: וּמַה תַּנָּא קָדוֹשׁ, שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְּצַוְתָּא עִם גְּדוֹלֵי הַתַּנָּאּים, כְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹחָנָן, נָפַל בְּכָזוֹ נְפִילָה בִּגְלַל שֶׁלֹּא נִזְהַר מִלְּהֵחָשֵׂף לְדִבְרֵי כְּפִירָה – אֲנִי, שֶׁבְּקֹשִׁי יוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ סֵפֶר, לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁעָלַי לְהִזָּהֵר בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת מִלִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵי כְּפִירָה וְאֶפִּיקוֹרְסוּת? כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם קַל וָחֹמֶר זֶה, בְּוַדַּאי כְּבָר לֹא יִתֵּן לַיֵּצֶר הָרַע לְפַתּוֹת אוֹתוֹ בִּטְעָנוֹת – שֶׁהוּא חָזָק, וְהוּא יָכוֹל לִשְׁמֹעַ, וְזֶה לֹא יַזִּיק לוֹ וכד’, כִּי יֵדַע שֶׁבְּוַדַּאי זֶה יַזִּיק לוֹ מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁהִזִּיק לַתַּנָּא אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה.

בְּכָל אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, אָסוּר לִכְנֹס כְּלָל בַּחֲקִירוֹת אֵלּוּ, וּמִי שֶׁמַּאֲמִין מַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹ, וְאֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּשׁוּם חֲקִירָה בִּשְׁבִיל אֱמוּנָתוֹ, וְאַדְּרַבָּה, אִם חוֹשֵׁב לַחֲקֹר – זֶה מַרְאֶה עַל חֻלְשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶ”חָפֵץ חַיִּים” לִבְנוֹ שֶׁרָצָה לִלְמֹד סִפְרֵי חֲקִירָה: מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ הוֹכָחוֹת לָאֱמוּנָה בְּסִפְרֵי חֲקִירָה, סִימָן שֶׁהוּא לָקוּי בְּהַכָּרָתוֹ וְיֵשׁ לוֹ הִרְהוּרִים וּסְפֵקוֹת. ע”כ. כִּי הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה הִיא רַק עַל יְדֵי שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, וְלוֹמְדִים בְּסִפְרֵי אֱמוּנָה, וְשׁוֹמְעִים שִׁעוּרֵי אֱמוּנָה, לְלֹא שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל.

עַד שֶׁהִסְכִּימוּ וְגָזְרוּ, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כְּלָל…

אַחֲרֵי שֶׁאוֹתָם שְׁנֵי חֲכָמִים חָקְרוּ וְחָקְרוּ, הַמַּסְקָנָה שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ הָיְתָה: שֶׁאֵין מֶלֶךְ כְּלָל! וְזֶה בָּא לְחַזֵּק אֶת דְּבָרֵינוּ: אִם תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל חֲקִירָה, בְּהֶכְרֵחַ תָּבוֹא רַק לִידֵי כְּפִירוֹת, לָכֵן תֵּדַע מֵרֹאשׁ, שֶׁלֶּאֱמוּנָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה.

וְהִנֵּה, הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא הָיָה מָלֵא בְּגַאֲוָה, וְהוּא הֶחְלִיט שֶׁזֶּה לֹא טוֹב בִּשְׁבִילוֹ לְהַאֲמִין, וְזֶה לֹא טוֹב בִּשְׁבִילוֹ לְהִתְבַּטֵּל. וְעַתָּה, הוּא גַּם הִצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֶת הֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ לְהַאֲמִין בַּכְּפִירָה שֶׁלּוֹ. וְעַל הֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ שֶׁכָּפַר, יֶשְׁנָהּ שְׁאֵלָה: הֲרֵי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים שֶׁהָיָה דַּוְקָא גַּאַוְתָן, וּבִפְרָט שֶׁהוּא הָיָה שָׁלִיחַ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֶל הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, וּמַדּוּעַ נִתְפַּתָּה כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת לְדִבְרֵי הַכְּפִירָה שֶׁל הֶחָכָם?

צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁכָּל אָדָם, טִבְעוֹ לִהְיוֹת אָנֹכִי וְגַאַוְתָן, וְלָכֵן קַל לוֹ לְהִתָּפֵס וְלִפֹּל לִכְפִירוֹת. כִּי מֵאַחַר וּלְהַאֲמִין, זֶה מְחַיֵּב אֶת הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בְּנִימוּסֵי הַמֶּלֶךְ, וְלִהְיוֹת מְבֻטָּל לִגְדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְאִלּוּ לִכְפֹּר, זֶה נִרְאֶה נֹחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר, כִּי אָז יוּכַל לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ. לָכֵן אֲפִלּוּ הֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ שָׁלִיחַ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הִשְׁתַּכְנַע כָּךְ בְּקַלּוּת לִכְפֹּר בַּמֶּלֶךְ.