בגן החכמה עמודים 315-316

הַמִּפְגָּשׁ עִם צַדִּיק וְהַהַכְנָעָה כְּלַפָּיו, הֵם הַדָּבָר הַיְחִידִי שֶׁבֶּאֱמֶת מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְהַכְנָעָה וְלַעֲנָוָה. כִּי עִקַּר הָעֲנָוָה הִיא כְּלַפֵּי בְּנֵי אָדָם, וְלֹא כְּלַפֵּי הַבּוֹרֵא, שֶׁהֲרֵי אָדָם יָכוֹל לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא כָּנוּעַ וְעָנָו כְּלַפֵּי הַשֵּׁם, וּבֶאֱמֶת הוּא כֻּלּוֹ מָלֵא בְּגַאֲוָה וְעַזּוּת. רַק כְּשֶׁמִּתְנַהֵג בַּעֲנָוָה וּבְבִטּוּל כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם, אָז רוֹאִים אִם יֵשׁ לוֹ עֲנָוָה אוֹ לֹא. וְהָעִקָּר – כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ הַכְנָעָה כְּנֶגֶד הַצַּדִּיק, מֵאַחַר וְהַכְנָעָה זוֹ הִיא הַכְנָעָה בִּמְלוֹא מוּבָן הַמִּלָּה, שֶׁבֶּאֱמֶת צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכָל הַשְׁפָּעוֹת דַּרְכּוֹ וכו’, וְזוֹ נְקֻדָּה שֶׁבָּהּ נִמְדֶּדֶת בֶּאֱמֶת הָעֲנָוָה שֶׁל הָאָדָם: אִם הוּא יָכוֹל לְהוֹדוֹת בָּזֶה, שֶׁכָּל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁלּוֹ, וְכָל הִרְהוּר תְּשׁוּבָה, וְכָל הַצְלָחָה, אֵינָם בְּכֹחוֹ כְּלָל, אֶלָּא בְּכֹחַ הַצַּדִּיק, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת (גַּאֲוָה): אֵין לְהִתְגָּאוֹת בְּהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת אוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי הַכֹּל עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וְהוּא אֵצֶל הַצַּדִּיק כְּעֵט אֵצֶל סוֹפֵר.

לָכֵן אָנוּ רוֹאִים כָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֶחָכָם הָיָה עָסוּק בָּעִנְיָן שֶׁל הַכְּפִירָה בַּמֶּלֶךְ, הוּא אָמְנָם נִסָּה בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת לְהוֹכִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ, אֲבָל הוּא לֹא דִּבֵּר דִּבּוּרֵי גְּנַאי וְלַעַג עַל הַמֶּלֶךְ, וְאִלּוּ עַתָּה, מִשֶּׁנִּפְגַּשׁ עִם מְצִיאוּת שֶׁל צַדִּיק, וְאִם הוּא לֹא יִכְפֹּר בּוֹ, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁיּוֹתֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, יוֹתֵר חָשׁוּב מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַאֲמִין בּוֹ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ – זֶה כְּבָר אָיֹם וְנוֹרָא וְהוּא מֵגִיב בְּקִיצוֹנִיּוּת, בִּצְחוֹק וּבְזִלְזוּל גָּדוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וּמֵאַחַר וְהָאֱמוּנָה בְּצַדִּיק הִיא הַדָּבָר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ, לָכֵן הִיא גַּם הַדָּבָר שֶׁהֲכִי קָשֶׁה לִבְנֵי אָדָם. כִּי הָאֱמוּנָה בְּמַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם לְבַד, אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁרָחוֹק מֵאֱמוּנָה, אֵינָהּ מְעוֹרֶרֶת אֶצְלוֹ הִתְנַגְּדוּת כָּל כָּךְ, מֵאַחַר וְהַבּוֹרֵא הוּא מְרוֹמָם וְנִשָּׂא, וְכָל אָדָם נוֹרְמָלִי יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ. אֲבָל לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק?! לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ אָדָם, בָּשָׂר וָדָם כָּמוֹהוּ, שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנּוּ?! אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם הַשֵּׁם כְּמוֹ עִם חָבֵר טוֹב, וּמְבַטֵּל גְּזֵרוֹת וְגוֹזֵר גְּזֵרוֹת?! אֶת זֶה הוּא לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל בִּכְלָל! זֶה פָּשׁוּט בִּלְתִּי נִסְבָּל בִּשְׁבִיל הַגַּאֲוָה שֶׁלּוֹ, לַחֲשֹׁב עַל דָּבָר כָּזֶה… וּבִפְרָט הֶחָכָם, שֶׁלֹּא הָיָה מוּכָן לְקַבֵּל שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת יוֹתֵר חֲשׁוּבָה מִמֶּנּוּ, אֲפִלּוּ הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַבּוֹרֵא, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְקַבֵּל אֶת הָעֻבְדָּה, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁהוּא יוֹתֵר חָשׁוּב מִמֶּנּוּ.

וּבְזֶה הַכְּפִירָה בַּצַּדִּיק הִיא יוֹתֵר קָשָׁה מֵהַכְּפִירָה בַּבּוֹרֵא. כִּי הָאָדָם יָכוֹל לִכְפֹּר בַּצַּדִּיק בְּעַזּוּת גְּדוֹלָה וְלַחֲלֹק עָלָיו יְשִׁירוֹת, מַה שֶּׁאֵינוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר הוּא כּוֹפֵר בַּבּוֹרֵא, כִּי מְעַט יֵשׁ לָהֶם עַזּוּת לִכְפֹּר בַּבּוֹרֵא בְּגָלוּי. בִּפְרָט שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי, לֹא יִתָּכֵן שֶׁהוּא כּוֹפֵר לְגַמְרֵי בַּבּוֹרֵא. כִּי מִי שֶׁמַּצְלִיחַ לַעֲקֹר אֶת הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית שֶׁל הָאֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ, מִיָּד הוּא צָרִיךְ לָמוּת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן (רעד):

“דַּע שֶׁיֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם כְּדֵי לַעֲקֹר עַצְמָן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתּוֹרָתוֹ לְגַמְרֵי, כִּי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן בְּתוֹכָם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים, הִיא מְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם, וּמְבִיאָה בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה מֵאֵימַת הַדִּין הַגָּדוֹל, וּמֵחֲמַת זֶה אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג מֵהָעֲבֵרוֹת וְהַתַּאֲווֹת שֶׁלָּהֶם, עַל כֵּן הֵם מִתְאַוִּים וִיגֵעִים כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ לִכְפִירָה גְּמוּרָה בְּדַעְתָּם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד צַד סָפֵק לִנְטוֹת אֶל הָאֱמֶת, אֲבָל צְרִיכִים לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבַן, כִּי הַיַּהֲדוּת שֶׁבָּהֶם אֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתָם וּמְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם תָּמִיד.

וְדַע שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם כְּשֶׁמַּגִּיעִין וּבָאִין לְמַה שֶּׁהִתְאַוּוּ דְּהַיְנוּ לִכְפִירָה גְּמוּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִי שׁוּם סָפֵק אֶל הָאֱמֶת, אֲזַי תֵּכֶף וּמִיָּד מֵתִים מִן הָעוֹלָם! וְאָז רוֹאִין הָאֱמֶת…”