בגן החכמה עמודים 313-314

נִמְצָא, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּמֶּלֶךְ, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲמִין בַּצַּדִּיקִים, הוּא לֹא יָכוֹל לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית וּנְכוֹנָה בַּמֶּלֶךְ, וְהוּא רָחוֹק מֵהַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא הֶחְלִיט לְהַאֲמִין בַּמֶּלֶךְ, הוּא לֹא יָכוֹל בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וְאִם כָּךְ הוּא כְּשֶׁרַק אֵין מְקֹרָבִים לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְאֵין מְחַפְּשִׂים אַחֲרָיו כָּרָאוּי, כָּל שֶׁכֵּן אִם חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק וְכוֹפְרִים בּוֹ מִכֹּל וָכֹל, שֶׁאָז מִתְמוֹטֶטֶת כָּל שְׁאֵרִית שֶׁל אֱמוּנָה אֲמִתִּית, שֶׁהָיְתָה לוֹ לָאָדָם.

ג. הָאֱמוּנָה בַּצַּדִּיק הִיא מְקוֹר הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה

עוֹד צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁאֶת עִקַּר “רוּחַ הַחַיִּים” הַטְּהוֹרָה, שֶׁכָּל כֻּלָּהּ שׁוֹאֶבֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְשֶׁהִיא מַשְׁלִימָה לָאָדָם אֶת כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶלָּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק, יָכוֹל לִשְׁאֹב רוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו מֵרוּחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אֲבָל מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק, הוּא נֶחְתָּךְ מֵרוּחַ הַחַיִּים שֶׁל הַצַּדִּיק, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת רוּחוֹ מִצַּד הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כַּמּוּבָא:

דַּע, שֶׁעִקַּר הָרוּחַ-חַיִּים מְקַבְּלִין מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר, כִּי עִקַּר רוּחַ-הַחַיִּים הוּא בְּהַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם א): “וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם” – הוּא הַתּוֹרָה, וְהַצַּדִּיקִים דְּבֵקִים בַּתּוֹרָה, וְעַל כֵּן עִקַּר הָרוּחַ-חַיִּים הוּא אֶצְלָם. וּכְשֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר, כְּשֶׁהוּא מִתְאַנֵּחַ וּמַאֲרִיךְ רוּחֵהּ, מַמְשִׁיךְ רוּחַ-הַחַיִּים מֵהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁהוּא דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם הָרוּחַ וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא הַצַּדִּיק (במדבר כ”ז): “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ” – ‘שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד’ (כמו שפירש רש”י שם) כִּי הַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ וּמַשְׁלִים הָרוּחַ-חַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּנַּ”ל.

אַךְ רְשָׁעִים הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז, מֵאַיִן מְקַבְּלִין הֵם הָרוּחַ לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן? אַךְ דַּע שֶׁיֵּשׁ רַב דִּקְלִפָּה וְהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵשָׂו (בראשית ל”ג): “יֶשׁ לִי רָב”; וְהוּא בְּחִינַת (שם ל”ו) “אַלּוּפֵי עֵשָׂו”, וּכְמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: “רַבְרְבֵי עֵשָׂו”-בְּחִינַת הָרַב דִּקְלִפָּה וּמֵהֶם מְקַבְּלִין הָרְשָׁעִים הָרוּחַ, וְהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַטֻּמְאָה, בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כ”ז): “הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר” (עיין תיקון ס”ט) וְעַל כֵּן הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם גָּדוֹל וְתַקִּיף לְפִי שָׁעָה כְּמוֹ רוּחַ-סְעָרָה שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ וְעַל כֵּן: "כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם" (תהילים י) -”יָפִיחַ” דַּיְקָא, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם עַל-יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ פִּיו, שֶׁהוּא גָּדוֹל בִּשְׁעָתוֹ, אַךְ שֶׁאֵין לוֹ קִיּוּם כְּלָל וְלַסּוֹף כָּלֶה וְנֶאֱבָד, וּמְסָעֵר גּוּפֵהּ וְנִשְׁמָתֵהּ (ל"ב ח').

מוּבָן מִכָּאן, שֶׁיֶּשְׁנוֹ הֶבְדֵּל עָצוּם בֵּין מִי שֶׁסְּתָם כָּךְ אֵינוֹ מַאֲמִין בְּצַדִּיקִים, אֲבָל אֵינוֹ חוֹלֵק עֲלֵיהֶם, לְבֵין מִי שֶׁחוֹלֵק עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם אָמְנָם לָמַדְנוּ, שֶׁכְּשֶׁאֵין מְקֹרָבִים לְצַדִּיק אֲמִתִּי, אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה יְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל בְּכָל זֹאת, אֵין נִקְרָאִים רָשָׁע, וְאִלּוּ בַּסָּעִיף הַזֶּה כָּתוּב, שֶׁמִּי שֶׁמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל צַדִּיקִים, הוּא נִקְרָא כְּבָר רָשָׁע וְסוֹפוֹ לַאֲבַדּוֹן ר”ל.

לָכֵן מוּבָן, שֶׁעַד עַתָּה, שֶׁהֶחָכָם כָּפַר רַק בַּמֶּלֶךְ, מַצָּבוֹ הָיָה אָמְנָם גָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, אֲבָל הָיָה עֲדַיִן סִכּוּי, שֶׁתַּחֲזֹר וְתִתְעוֹרֵר בּוֹ נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה. אֲבָל מִשֶּׁבָּא לִידֵי כְּפִירָה בְּצַדִּיקִים ר”ל, וְזִלְזוּל בָּהֶם, וְעוֹד נִרְאֶה בַּהֶמְשֵׁךְ כֵּיצַד הוּא מְדַבֵּר עַל הַבַּעַל שֵׁם בְּזִלְזוּל וּבְגַאֲוָה וּבוּז, זוֹ הַכְּפִירָה הֲכִי קָשָׁה שֶׁיֶּשְׁנָהּ, וּבָזֶה הוּא חָרַץ אֶת גּוֹרָלוֹ לְגַמְרֵי, וְעָלָה עַל הַ”כְּבִישׁ הַמַּהִיר” לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

ד. הָאֱמוּנָה בְּצַדִּיק הִיא יְסוֹד הָעֲנָוָה

עוֹד צְרִיכִים לָדַעַת, מַה שֶּׁכּוֹתֵב רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן, בְּתוֹרָה י’, שֶׁלַּעֲנָוָה זוֹכִים אַךְ וְרַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים.

וְהָעֵצָה הַיְעוּצָה לְבַטֵּל הַגַּאֲוָה, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ט”ז): “תּוֹעֲבַת ה’ כָּל גְּבַהּ לֵב” – הָעִקָּר הוּא עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים (תיקון כא מ”ח): ‘בִּתְרוּעָה דְּאִיהוּ רוּחָא, אִתְעֲבִיר אֵל אַחֵר’ – (בַּתְּרוּעָה שֶׁהִיא רוּחַ, נֶעֶבָר “אֵל אַחֵר”). וְצַדִּיק הוּא בְּחִינַת רוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ”ז): “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ”, וְעַל-יָדוֹ נִכְנָע רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר, וְנַעֲשֶׂה מֵ”אַחֵר” – “אֶחָד”, כִּי הוּא קוֹצָא דְּאוֹת ד’ (תיקון כא נ”ה:), שֶׁמִּמֶּנּוּ אַרְבַּע רוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ל”ז): “כֹּה אָמַר ה’ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ” וְזֶה לְשׁוֹן תְּרוּעָה, לְשׁוֹן (תהילים ב): “תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל” (תיקון י”ח ותיקון כ”א), כִּי הוּא מְשַׁבֵּר רוּחַ גָּבוֹהַּ, אֵל אַחֵר, כְּפִירוֹת.