בגן החכמה עמודים 361-362

כְּנֶגֶד זֶה – לְהַבְדִּיל אֶלֶף אַלְפֵי הַבְדָּלוֹת – דְּמוּתוֹ שֶׁל הֶחָכָם, הִיא הַדְּמוּת שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֵיךְ אָסוּר לְהִתְנַהֵג, וְאֵיךְ אָסוּר לַחֲשֹׁב וכד’, וְצָרִיךְ שֶׁנִּלְמַד הֵיטֵב אֶת דְּרָכָיו הָרָעוֹת, כְּדֵי לְזַהוֹת אוֹתָן אִם הֵם נִמְצָאוֹת בָּנוּ, וּלְבַעֵר אוֹתָן מִקִּרְבֵּנוּ, וְלָדַעַת: תְּגוּבָה כָּזוֹ וְכָזוֹ, זוֹ מַמָּשׁ הַתְּגוּבָה שֶׁל הֶחָכָם. הִתְנַהֲגוּת כְּזֹאת, הִיא מַמָּשׁ הִתְנַהֲגוּת שֶׁל הֶחָכָם, וּצְרִיכִים לְהִמָּנַע מִמֶּנָּה וּלְהִתְרַחֵק מֵהֲלַךְ רוּחַ כָּזֶה, כִּמְטַחֲוֵי אֵשׁ, וּלְהִתְחַזֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, וכו’ וכו’.

מַעֲשֶׂה מַעֲשִׂי

וְתֵדַע, שֶׁלִּמּוּד הַמַּעֲשִׂיּוֹת, הַמְלֻוֶּה בְּדֻגְמָאוֹת וְהַמְחָשׁוֹת, הוּא יוֹתֵר מַעֲשִׂי מִלִּמּוּד בְּדֶרֶךְ שֶׁל רַעֲיוֹנוֹת בִּלְבַד. אִלּוּ הָיִינוּ רוֹצִים לְהָבִין אֶת הַמֶּסֶר שֶׁיֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂה זֶה עַל יְדֵי שְׂכָלִים וְרַעֲיוֹנוֹת בִּלְבַד, כְּגוֹן, עַל יְדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ לָנוּ יְשִׁירוֹת, שֶׁעַל הָאָדָם לִהְיוֹת תָּם, אוֹ שֶׁעַל הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, אוֹ שֶׁעַל הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְלֹא עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל אֲחֵרִים, וכו’ וכו’ – לֹא הָיוּ לַדְּבָרִים אֶת אוֹתָם הַכֹּחַ וְהַהַשְׁפָּעָה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים דֻּגְמָאוֹת מַעֲשִׂיּוֹת וּמוּחָשִׁיּוֹת לְמִדּוֹת אֵלּוּ, בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם. וְכֵן בְּעִנְיַן הַחָכְמוֹת – אִלּוּ לֹא הָיוּ מַרְאִים לָנוּ אֶת דְּמוּתוֹ הַשְּׁלִילִית שֶׁל הֶחָכָם עַל כָּל פְּרָטֶיהָ, עִם מִגְוָן שֶׁל דֻּגְמָאוֹת וְהַמְחָשׁוֹת, אֶלָּא הָיוּ אוֹמְרִים לָנוּ יְשִׁירוֹת: מִי שֶׁהוֹלֵךְ עִם חָכְמוֹת סוֹפוֹ לִירַשׁ גֵּיהִנֹּם. צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק מִן הַלֵּצָנוּת. אַל תֵּלֵךְ אַחַר שִׂכְלְךָ הָעַצְמִי וכו’ וכו’ – לֹא הָיוּ לַדְּבָרִים אֶת אוֹתָהּ הָעָצְמָה וְעֹמֶק הַהֲבָנָה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּשֶׁהֵם מוּבָאִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל מַעֲשֶׂה.

מִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁגַּם דִּבְרֵי הַבֵּאוּר שֶׁכָּתַבְנוּ עַל הַמַּעֲשֶׂה, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁפִּיעַ אֶת הַשְׁפָּעָתָם הַחֲזָקָה עַל הַקּוֹרֵא, בְּלִי עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה הַנִּפְלָא הַזֶּה שֶׁעָלָיו הֵם נִשְׁעָנִים, וּבְלִי הַתֵּאוּרִים הַמְעוֹרְרִים, בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמְּתָאֵר אֶת דַּרְכֵי הַתָּם הַנִּפְלָאוֹת, וְכֵן בְּלִי הַתֵּאוּרִים הַמְדֻיָּקִים כָּל כָּךְ שֶׁל הֶחָכָם, עַל כָּל שְׁטֻיּוֹתָיו וּכְפִירוֹתָיו.

וּבִפְרָט שֶׁרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ תֵּאֵר לָנוּ אֶת הַדְּמֻיּוֹת הַלָּלוּ בְּמִגְוָן גָּדוֹל שֶׁל דֻּגְמָאוֹת, וּבְהַרְבֵּה פְּרָטִים וְדַקֻּיּוֹת, וְתֵאוּר חַי שֶׁל דַּרְכֵי הִתְנַהֲגוּת וְצוּרוֹת חֲשִׁיבָה וכו’, וּבְכָל עִנְיְנֵי הַחַיִּים: אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה; לְבוּשׁ; שְׁלוֹם בַּיִת; שִׂיחָה; יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ וכו’ וכו’, עַד שֶׁהָרַעֲיוֹנוֹת וְהַשְּׂכָלִים שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה מַמָּשׁ חוֹדְרִים עָמֹק לַלֵּב, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְפַּעֶלֶת מִן הַדְּבָרִים בְּיוֹתֵר, וְהַשְׁפָּעָתָם עַל הַקּוֹרֵא הִיא חֲזָקָה וַעֲמֻקָּה, וְהָעִקָּר: הִיא מַעֲשִׂית.   

לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו  

כָּאָמוּר, עִקַּר הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁל הַתָּם הַקָּדוֹשׁ הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁנִּלְמַד אֶת תְּמִימוּתוֹ הַמֻּשְׁלֶמֶת; אֶת אֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, שֶׁהִתְבַּטְּאָה בְּעִקָּר בְּכָךְ שֶׁהוּא חַי בַּמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ בְּלִי שׁוּם הַאֲשָׁמָה עַצְמִית, וּבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם. זֶה הַדָּבָר הֶחָזָק בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד מֵהַתָּם: שֶׁכָּל אֶחָד יִתְרַכֵּז בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ בִּלְבַד, וְיִשְׂמַח בַּכֵּלִים שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ, וּלְנֶגֶד עֵינָיו תִּהְיֶה רַק הַשְּׁאֵלָה: מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנִּי? וְלֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לוֹ כְּלָל מָה הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה, שֶׁזֶּהוּ הַצִּיר הַמֶּרְכָּזִי שֶׁסְּבִיבוֹ דְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם נִבְנֵית. בְּלֹא הַיְסוֹד הַזֶּה שֶׁהָיָה לַתָּם, הוּא הָיָה נִכְשָׁל בַּחַיִּים וְלֹא הָיָה אֻמְלָל מִמֶּנּוּ. וּמִי יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה שֵׁפֶל הָיָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ, אִלּוּלֵי הָיָה חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא מַשְׁגִּיחַ עָלָיו וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ בַּמַּסְלוּל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁמַּסְלוּל זֶה כָּלוּל מִכָּל תְּכוּנוֹתָיו, כּוֹלֵל חֶסְרוֹנוֹתָיו. אֲבָל בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, הוּא הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְזָכָה לְהַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת עֲצוּמוֹת.