מי המלך?

הצרה של המתמודד המתחרה על כסא המלכות היא שהכסא הזה לא נועד עבורו. כל ניסיון לרשת אותו בכוח הזרוע רק מזמין עוגמת נפש וסכנות. שנים יעברו עד שהוא יפנים את המסר.

4 דק' קריאה

דוד גבירצמן

פורסם בתאריך 05.04.21

הצרה של המתמודד המתחרה על כסא
המלכות היא שהכסא הזה לא נועד
עבורו. כל ניסיון לרשת אותו בכוח הזרוע
רק מזמין עוגמת נפש וסכנות. שנים
יעברו עד שהוא יפנים את המסר.
 
 
קרוב לששת אלפי שנה מתנהלת התמודדות צמודה על כס המלכות האוניברסאלי. ההתמודדות מגיעה בכל שנה אל שיאה בימי אלול. יום ההכרזה הוא ראש השנה. ביום הזה יוצאות אל הציבור הרחב תוצאות ההתמודדות, בורא עולם מקבל מחדש את כתר המלכות, והעולם זוכה לעוד שנה של מלכות רחמים והנהגת השם.
 
בורא עולם הוא התואר השמור למלכו של עולם. המלך הזה חתום בפיותיהם של המוני מאמינים, משובח ומפואר בפי כל נשמה. וכל זה לא מונע בכל שנה מחדש ממתמודד נוסף להתיימר ולנסות לקחת לעצמו את כסא המלכות. אם לא כסא שלם, חלק מכריע בודאי. המתמודד הזה, אם אתם מתעניינים בזהותו, הוא האדם. כלומר אנחנו.
 
זה נשמע אולי מפחיד קצת והזוי. אך אם נסקור לאחור התנהגויות שונות במצבים בונים, נחפור ונמשש, נגיע בשלב כלשהו לשורשים שלנו, ושם נגלה שבוער בנו עד מוח העצם למלוך, לשלוט במצב, להיות בעל בית על החיים ואם אפשר גם בבקשה, על הסביבה הקרובה.
 
המתחרה הנצחי
 
ואיך נקלעת מחשבה כה יומרנית למוחה הרופס של תולעת אנושית? הסיפור הזה בהחלט לא פשוט. האדם, על פי הנתונים הפשוטים, אמור להיות הבריאה האחרונה שתעלה על דעתה לקבל בעלות על תבל. הוא הגיע הנה אחרון בסדרה. קדמו לו כולם, הדומם, הצומח, החי על שלל סוגיו. כולם הקדימו והופיעו כאן על פני האדמה בשלבים מוקדמים יותר של בריאה. וגם הם באו הנה ופגשו עולם מוכן, קיים. האדם הגיע בסוף, כשהכל היה כבר מוכן ומוגש על מגש של כסף. ודווקא הוא במשך הדורות ניסה בכל דרך לחתור תחת הנהגת השם ולהמליך את עצמו.
 
את הרעיון המופרך שתל במוחו של האדם, במידה מסוימת, הבורא בכבודו ובעצמו. האדם הוזמן להיות 'שותף' לבורא במעשה שמים וארץ. השם יתברך נפח באפיו רוח חיים, העניק לו חתיכה מעצמו, חתיכה של אלוקות. החלק האלוקי שבאדם עשוי לרומם אותו אל פסגת העליה האנושית, להיות שותף לבורא במעשיו.
 
הכרזת המרד הראשונה הייתה במעשה אכילת עץ הדעת טוב ורע. הנחש פיתה את אדם וחוה בהצעה החמדנית "והייתם כאלוקים". הוא לא דיבר סתם כך לא לעניין.
 
בבריאת העולם, נטל השם יתברך כביכול סיכון. שוו בנפשכם, מלך אדיר כל יכול, שליט יחידי בתבל, מכניס מרצונו החופשי גורמים משפיעים נוספים לעולמו. הוא מעניק להם כוח, ולגדול שבהם – האדם, אף יכולת בחירה. הבחירה היא שרביט הנהגה. בעל בחירה הוא זה שרצונו מסור בידו, אבל הוא שולט בו ולא נשלט על ידו. הקב"ה הוא בעל בחירה בכל תחום אפשרי, הוא בוחר ומנהיג את העולם כרצונו. לאדם ניתנה גם היכולת לבחור בהיפך הטוב, לצרוך את הרע ולהחריב חלילה את העולם.
 
האדם, אם כן, מצוי בנקודה הקריטית ובעלת ההשפעה העצומה ביותר בתבל. הוא יכול בהחלט להיחשב שותף להשם. אבל האדם פוזל מאז ומעולם לא פחות ולא יותר, לכסא המלכות. הוא משתדל לקחת אחריות על מאורעות, לדחוף את עצמו לכל אירוע, מקרה או סיפור. האדם גם מתייחס לכל מה שקורה רק מנקודת המבט שלו.  מבחינתו אין עולם בעולם כלל. כולם עבדיו ופועליו והוא יכול לרדות בהם בפרך.
 
אבל האדם מתמודד על כסא השם גם במישור היותר אישי. לפולחן האישיות הזה קוראים 'תוכניות'. את עולמו בורא יליד אלפיים אחת עשרה מהררי תוכניות ורעיונות נשגבים. הוא מצידו מתכנן, אחר כך באים הנוכלים, הורסים הכל במחי יד ולא משאירים פיצויים.
 
התוכניות שלנו הם כרטיס ביקור אישי, מעין מדד להצלחה בחיים. ואם הן משתנות, אות ברור הוא שמישהו מדגדג היטב במלכות שלנו. המלכות האישית כפי שדורש ממנה בעליה להיראות, אמורה להתנהל כדיקטטורה למהדרין. שלטון יחיד ללא שותפים או חלילה מתנגדים. כל התנגדות מתקבלת בסערת התקוממות. האדם איננו מסוגל לסבול שמתערבים בתוכניותיו, מאלצים אותו לשנות מסגרת, להתגמש ולהיות אחרת. הוא המלך ואין בלתו.
 
הביזיון כאתגר
 
אלול מצעיד אותנו לראש השנה. היום הראשון בשנה הוא יום ההכרעה, מי כאן המלך. בתפילות הימים הנוראים נאמר יחד "ותמלוך אתה השם לבדך על כל מעשיך". נצהיר אז קבל עם ועולם "ותמלוך" – אנו ממליכים את השם על הבריאה כולה. וההמלכה הזו היא "לבדך", ללא יועצים ומתחרים על התואר. ואיך מגיעים לשלב כזה? בדיוק לשם כך יש לנו אלול.
 
הממשלה יכולה להיות באחד משני מקומות, בידי הבורא או בגלות. אם המלכות בידיו של השם, חייבת להיות לנו תחושת ביטול ענוגה של אפס. ואם המלכות בידיים שלנו, אנו שולטים במצב, אחראים ומצליחנים. ואז, האמונה מצויה בעצם בגלות אפילה. הגאולה של מלכות השם תבוא בשעה שנוותר על השאיפה להיות שולטים ומצליחים. ובדיוק לשם כך נועדו הביזיונות.
 
את הסוד הזה מגלה רבי נחמן מברסלב. ביזיונות הם חוויה מאוד מוכרת בעיקר בקרב אנשי הפרסום. הביזיון הוא קריאת תיגר רעשנית או מהוסה להצהרת הבעלות של האדם על מצבו. אם נתקלת בחולשה אנושית שלך, בטעות מביכה שאירעה על ידך, קיבלת מסר ברור 'אינך המלך'. ואת המסר הזה קשה מאוד לספוג, מה לעשות.
 
לוותר ולהחזיר את העולם להשם
 
הצרה של המתמודד המתחרה על כסא המלכות היא שהכסא הזה לא נועד עבורו. ולכן כל ניסיון לרשת אותו בכוח הזרוע רק מזמין עוגמת נפש וסכנות. אבל עלולות לחלוף שנים ארוכות עד שהיצור האנושי יפנים כבר את טעותו ויבין, שביום שיוותר על משהו שמאוד היה חשוב לו להצליח להוביל, בו ביום ינבט בו לבלוב ראשון של מלכות השם.
 
על מנת לראות את היופי שבמלכות האלוקית, על מנת לחוות בכל החושים את תחושת ההתמסרות המענגת של המאמין הפשוט המוסר עצמו לזרועות מלכו – יש לבטל את השכל לגמרי, ולהניח להשם יתברך להוביל אותו למקום הנכון עבורי.
 
את העבודה הזו עושה עבורנו אלול. החודש הזה דומה למסוע ענק. כמו מדרגות נעות, העולות מעולם לעולם. אלול מעביר את האנשים שאינם נמלטים ממנו בדרך פלאית של התנקות וויתור. החודש הזה מזמין לכל אחד מאיתנו ניסיונות שונים ומשונים. בעיקר יש שם הפרעות וביטול תוכניות וסדרים, מעט ביזיונות וחוסר יציבות, חששות, פחדים וספקות. המאורעות הללו הם מתנה. מתנה מצויינת.
 
בראש השנה שיחול בקצה תקופת אלול, נהיה כולנו מעוניינים לשאוג "ותמלוך אתה השם לבדך", למסור לידיו את מפתחות לכל מחוזות חיינו. לא נוכל לעשות זאת ללא הכנה מוקדמת. את מלכות השם יש להכין מראש. וההתחלה היא בנו. כל חלק עליו נוותר ישוב מיד למקומו במלכות השם. כל הרפייה וויתור על הרצון להיות שולט ומוביל, מוסיפים בבניין האמונה וההתמסרות שלנו נדבך נוסף. והבניין הזה הולך ונבנה לקראת ראש השנה. יום הכרזת תוצאות הבחירות. אנו בוחרים כמובן בברירה הטובה ביותר. הברירה האלוקית. 

כתבו לנו מה דעתכם!

1. אילנה

כ"א אלול התשע"א

9/20/2011

כל כך נהניתי לקרוא מזמן לא קראתי מאמר מענג כל כך

2. אילנה

כ"א אלול התשע"א

9/20/2011

מזמן לא קראתי מאמר מענג כל כך

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה