מכתב אהבה מהמלך

בכל מצב בחיים, בכל רגע, עשרים וארבע שעות ביממה, מכתב האהבה מהמלך מלווה אותנו. כשקשה לך, תזכור את המסר העיקרי של המכתב: "ואהבת!"

6 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 09.01.12

בכל מצב בחיים, בכל רגע, עשרים
וארבע שעות ביממה, מכתב האהבה
מהמלך מלווה אותנו. כשקשה לך,
תזכור את המסר העיקרי של המכתב:
"ואהבת!"
 
 
אחד הביטויים היסודיים והראשוניים ביהדות אותו מלמדת אותנו התורה (ראה פרשת ויחי) הוא – שמע ישראל, או 'קריאת שמע' כפי שנוהגים לכנותו. זהו ביטוי שמגלה ומעיד על שלמות האמונה והנאמנות לבורא עולם, כמו שאמרו חז"ל (פסחים נו): "אמר רבי שמעון בן לקיש: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר היאספו ואגידה לכם". ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים ונסתלקה ממנו שכינה. אמר (יעקב): שמא חלילה יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו? אמרו לו בניו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". ואמרו: כשם שאין בליבך אלא אחד – כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
 
בניו של יעקב גילו לאביהם, על ידי קריאת שמע, שהם שלמים ונאמנים ליהדות ואין בהם שום פסול, או אפילו מחשבות פיגול. כך גם עשו יהודים רבים לאורך כל הגלות על צרותיה, שמסרו נפשם וגילו את נאמנותם לבורא עולם על ידי קריאת שמע.
 
מצוות קריאת שמע היא יסוד היסודות של היהדות. באמירה זו יש למעשה את כל מה שיהודי צריך ליהדותו, ואם רק יטה אוזנו למה שאומר ימצא מוסר, התחזקות והדרכה ביסודות  האמונה. לא לחינם נקבעה מצוות קריאת שמע כיסוד בחיי היהודי, אותה הוא צריך לומר שלוש פעמים ביום לפחות, לדקדק בכל מילה כאילו מונה מעות ולהתייחס אליה בריכוז גדול ואהבה עצומה. וכן, קריאת שמע נמשלה למכתב מהמלך לנתיניו שבו הבורא מגלה לנו מה רצונו מאיתנו, ובעיקר, מה אנו צריכים לכוון בחיינו.
 
מיד לאחר שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים אנו אומרים: "ואהבת את ה' וכו'", ובהמשך: "ושיננתם לבניך וכו'". בפסוקים אלה אנו מקבלים מסר פשוט וישיר: הדבר העיקרי והיסודי של יהדותנו הוא אהבת הבורא. זה הדבר הראשון שאנו צריכים ללמוד בעצמנו וללמד את ילדינו – לשנן להם – אהבת ה' ועבודתו בכל הלב. ודבר זה נקבע כיסוד ליהדות והאמונה כדי שאדם יאהב את הבורא הטוב והמטיב. וזה ברור, משום שאהבת הבורא תמשוך את כל מה שאדם צריך לעבודת השם וקיום המצוות. ומכיוון שיש לאדם אהבה לבוראו, הוא בודאי ישתדל לקיים בכל כוחו את המצוות ולעשות את רצון השם.
 
אדם שמקיים את הפרשיה הראשונה בקריאת שמע, יש לו למעשה את כל היהדות. ואהבת – הוא אוהב את ה'. בכל לבבך – בשני יצריך. כלומר, שאדם אוהב רק את השם אפילו עם היצר הרע שבליבו ועל ידי זה מבטל את כל התאוות שלו. כי התאוות, כידוע, הן אהבות, אולם אהבות רעות, אהבה לדברים חיצוניים וגשמיים. וכאשר הוא מקיים את "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", הוא למעשה מחזיר את כל כוח האהבה האמיתית לבורא עולם וזוכה לדבוק בו בשלמות, בכל ישותו.
 
ובכל נפשך – אפילו נוטל נפשך, כלומר מסירות נפש וביטול לבורא בדבקות אינסופית.
 
ובכל מאודך – בכל ממונך – אפילו הממון שאליו אדם נושא את נפשו, אותו הוא צריך ולו הוא זקוק כדי לחיות בעולם הזה – אפילו דבר זה אדם מוסר לבורא באהבתו אליו. וכן, בכל מאודך – בכל מידה ומידה שהשם מודד לו הוא אוהב אותו. כלומר, שלמות האמונה והביטול להשגחה של השם. אדם צריך להיות שמח בטוב וברע ולומר תודה על הכל.
 
קריאת שמע, אם כן, מלמדת את האדם לאהוב את הבורא ולדבוק בו, דבר שאנו מזכירים שלוש פעמים ביום, וכמובן, לשנן זאת לילדינו. וחשוב להבין נקודה זו מכיוון שכאן רואים שהדבקות והאהבה לבורא בלי גבול אינה מידת חסידות, אלא יסוד ביהדות! וכל מטרת המצוות, שבעזרתן נגיע גם כן לאהבת השם ולדבקות בו כפי שאנו אומרים בקריאת שמע – "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי וכו', לאהבה את ה' אלוקיך" – שנשמע ונעשה את כל המצוות כביטוי לאהבת השם.
 
ובהמשך – "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם" – השם יתברך מזהיר אותנו כבר בקריאת שמע מפני פיתוי הלב אחר השקר והגשמיות של העולם. לא לשכוח את בורא עולם לרגע, כי ברגע שאדם שוכח אותו, חלילה, זה נקרא מה שכתוב בהמשך: "וסרתם ועבדם אלוקים אחרים" – האדם כבר בגדר של עובד עבודה זרה. במילים אחרות, כאשר אדם שוכח את אפסיותו, את מקומו האמיתי, כאשר הוא שוכח שהשם הוא בעל הבית, שהכל ממנו ואין עוד מלבדו, זו עבודה זרה. לכן ניתנה לנו תזכורת זו שלוש פעמים ביום – הישמרו לכם! וזאת דבקות של כל רגע ורגע בחיים, כפי שנאמר בהמשך: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" – בכל רגע ומצב בחיים, עשרים וארבע שעות ביממה – אדם צריך להיות דבוק בבורא. זו המשמעות הפשוטה של 'קריאת שמע' שכולה אהבת השם והדבקות בו.
 
מכאן ניתן להבין, שכל מה שכתוב בכל ספרי המוסר וספרי החינוך – הכל כבר כתוב ונמצא בקריאת שמע. ואם אדם רק יטה את אוזנו וייתן ליבו למה שהוא אומר בקריאה זו, הוא יקבל את כל המוסר, החיזוקים וההדרכה שהוא צריך לחינוך ילדיו, כל יום שלוש פעמים ביום. ולא רק, בקריאת שמע אנו מוצאים את עבודת הדוגמא האישית. תחילה, אדם מצווה לעבוד בעצמו על הפנימיות שלו ולהגיע לאהבת השם ולדבקות בו, כפי שכתוב בתחילה: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך", ורק אחר כך "ושיננתם לבניך". רק כאשר אדם מתחיל את העבודה הזו עם עצמו – שדברי השם יהיו על לבבו, הוא יכול להנחיל ולשנן אותה לילדיו. וזה כמובן ציווי מהתורה, לא משהו שמישהו הגה או הגדיר. אתה יכול להעניק לילדיך משהו מתוך המהות שלך, לא כמי שבא להטיף מוסר מן השפה אל החוץ. התורה בעצמה מלמדת אותנו מהי הדרך: לעבוד תחילה על הדברים העיקריים – אהבת השם, הדבקות בו, לא לתור אחרי פיתויי הלב והעיניים וכו', ורק אחר כך להעביר את זה לילדים. כאשר אדם פועל כך, הכל מסתדר לו בחיים. הוא לא צריך לדרוש ולהטיף, הוא לא צריך 'לשלוף' בכל פעם את ספרי המוסר, גם לא ספרי החינוך. הוא רק צריך לומר קריאת שמע בכוונה, לשים לב למה שהוא אומר, להתפלל על זה בהתבודדות כדי שיקיים זאת בשלמות.
 
על זה אומר ה"משנה ברורה": "כאשר אדם אומר "ואהבת" והוא לא אוהב את ה', הוא מעיד שקר בעצמו". אם כן, ובהתאם למצב הדור, נרכך מעט את דבריו הקדושים ונאמר, שאפילו אם אדם לא יכול ממש להעיד על עצמו שהוא אוהב את השם כפי שראוי לו לאהוב אותו, והרי אנו יודעים היטב כמה עבודה עצמית נצרכת לנקות את הלב ולהגיע לאהבת השם אמיתית, אלא שלפחות אדם יכוון על הרצון להגיע למידה זו, יעבוד על זה בתפילה, ואז נמצא שהוא לא מעיד שקר על עצמו.
 
הבנות אלה הן תוצאה של אמירת 'קריאת שמע' מילה במילה, כפי שמובא בהלכה ובשולחן ערוך, שצריך לקרוא את קריאת שמע כמו שמונים יהלומים, כמו שקוראים את מכתב המלך. אצלנו בבית המדרש אנו נוהגים לומר את קריאת שמע בציבור מילה במילה, שליח הציבור אומר מילה והקהל חוזר אחריו. זו הנהגה נפלאה שנותנת לאדם זמן לחשוב על מה שהוא אומר, לכוון את ליבו לדברים שיוצאים מפיו ולהבין את העומק הטמון בהם. ישנם אנשים צדיקים שנוהגים כך גם כשהם לבד. הם מבינים את ההלכה כפשוטה ולא מוותרים לעצמם על קיומה. וכן בכל הדורות היו יחידים שנהגו כך. אבל כאשר מנהיגים זאת בציבור זה דבר עצום, והמבין ידע כמה גדול זיכוי הרבים למי שיש ביכולתו להנהיג זאת.
 
אולם, ועל זה צריך לתת את הדעת, אדם אמנם אומר שלוש פעמים ביום "ואהבת את ה' אלוקיך" אך הולך כמו שיכור, מבולבל, נמשך לכל תאוות והבלי העולם הזה. בבוקר ובערב הוא אומר "ואהבת" אך לא מבין בכלל מה הוא אומר, וגם איפה הוא חי. כל יום אנו מזכירים לעצמנו שאת כל כולנו אנו צריכים להעניק לבורא עולם, את כל אהבתנו! זה הציווי הראשוני והיסודי של יהדותנו, נכון? וזה עוד בלי להזכיר בכלל את השכר שיש לאדם בעולם הבא על זה, אלא רק מציינים ציווי יסודי לכל יהודי באשר הוא שם. ולא מדובר על משהו משיועד לבעלי מדרגות רוחניות גבוהות, גם לא במידת חסידות, אלא על היסוד העיקרי של היהדות אותו כל יהודי יכול לקיים.
 
רבותינו ז"ל הוסיפו לקריאת שמע את "פרשת ציצית" כדי להכיר את יציאת מצרים. הם יכלו לצרף עוד פרשיות ופסוקים המזכירים את יציאת מצרים, אולם בחרו פרשה זו מסיבות וכוונות עמוקות. לענייננו, משום שמוזכרת שם המצווה של "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" – היסוד המעשי של היהדות – שמירת העיניים.
 
כן, אפשר לדבר על אהבת השם ועל הדבקות בו מהבוקר עד הערב, אבל אם אדם לא ישמור על עיניו, אם אדם לא יגן על ליבו מכל השקר המושך את הלב לתאוות העולם הזה, מה הטעם לדבקות ואהבת השם? אדם חייב להיות אמיתי ולהכיר את עצמו, לדעת שאם חכמינו ז"ל אמרו – העין רואה לכן הלב חומד מיד, זה אמת. שום אדם לא יכול להתכחש לזה, שאם כן הרי הוא משקר את עצמו… כל אדם צריך להתעורר ולהבין שאם לא יתפלל כל יום על שמירת העיניים, אם לא יתנקה מכל התאוות – הוא לעולם לא יוכל לקיים באמת את "ואהבת" שאנו אומרים כל יום בקריאת שמע. כי "ואהבת", משמעה ביטול כל תאוות העולם הזה בשלמות. ובלי לבקש על זה בהתבודדות, וכמה שיותר וכל יום, אדם עלול למצוא את עצמו בבוא יומו, כשהוא הולך לעולמו, כשכל התאוות עדיין קשורות ומעורות בגופו במלוא תוקפן. אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה, להיקבר עם תאוות ניאוף…. וזה עוד בלי להזכיר איזה זיכוך וטיהור יצטרך לעבור כדי לנקות את כל הזוהמה הזו ממנו, דבר שאפשר לחסוך בהתבודדות, כפי שאמר רבי נחמן מברסלב – שכל הסיגופים וכל הייסורים לא מועילים לזיכוך האדם כל כך כמו שההתבודדות עושה, משום שיש בה כוח עצום לזכך את האדם ולקרבו לבורא.
 
זה נושא שאפשר לכתוב עליו אינספור מילים, אולם במאמר זה העלנו נושא זה על 'קצה המזלג', מה שנקרא, ולו רק כדי להתעורר ולומר קריאת שמע בכוונה, לשים לב למה שאנו אומרים, להבין את העיקר החשוב ביהדות ואת מה שאנו מתבקשים להנחיל ולהעביר לילדינו – את אהבת השם. את מסירות הנפש לבורא. את הדבקות בו ואת האמונה בבורא עולם. וכשמתחילים עם זה, כל השאר יתקיים באדם. יהי רצון שנזכה לזה, עד שכולם יאמרו בלב אחד: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד"! ולביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש והגאולה במהרה בימינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

זאת לא מליצה וגם לא המלצה, אלא הדבר האמיתי! שמחה, לא פחות. ואני מתכוון לזה. אז שימו עליכם את הבגד הכי יפה, חיוך ענק על הפנים ובואו לגלות איך עושים את זה!

Featured Products