לשמחה שלי שלושה עמודים

מקנא באנשים השמחים האלה, הא?
אני שמח לבשר לך שאתה לא צריך לקנא
באף אחד. זה יכול להיות גם שלך. אמנם
מדובר בכמה מילים, אבל יש בהן הכל.
 
 
שמחים הם אלה שיודעים כמה זה מתוק להיות יהודי. להיות אמיתי. מאושר הוא האדם שעומד מול מבחני החיים בחייו, לא נכנע וזוכה בקדושה. שמח ומאושר הוא האדם שזוכה לטעום את אור השבת. שמח הוא זה שמתפלל עם כוונות. שמחים הם אלה שבאמת דבקים בבוראם. אלה אנשים שבאמת שמחים.
 
"רגע, מה איתי?" אתם שואלים. "הם זוכים לכל הדברים הנפלאים האלה. אבל מה איתי? איפה אני בכל התמונה הזאת? חוץ מזה, אתה יודע מה עובר עלי?…"
 
"אשרי תמימי דרך" (תהילים קי"ט, א).
 
פסוק זה נוגע לכל אחד מאיתנו. הוא מלמד אותנו משהו. האנשים האלה שמחים אפילו שהם מתמודדים עם גלי החיים הלא פשוטים בכלל. כן, גם הם נבחנו, גם להם היו בעיות, אבל הם נשארו "אשרי". איך? כי הם ידעו איך "ללכת עם התורה של השם" בה הם מצאו את עצמם.
 
לפעמים, אנחנו נמצאים בתוך התיבה של נח, שהזוהר אומר שהיא כמו יום כיפור – זמנים בהם הכל קדוש וטהור. אבל יש גם את הפעמים בהן אנו צריכים לצאת מהתיבה אל העולם הגדול – לכאוס של האנשים, לטלפונים הניידים שלא מפסיקים לצלצל מכל פינה ועבר, להתחיל את המרוץ אחרי מקור פרנסה… ואנשים ממש לא רוצים, לכן הם מתבלבלים כשהם מוצאים את עצמם 'בחוץ'. אבל יש דרך לנווט את העולם לדבוק בתורת השם גם אם אתם לא יושבים ולומדים בבית המדרש. אתם יכולים ללמוד להביא את התורה לכל מה שאתם עושים, לכל פעולה של חיי היומיום שלכם. זה מה שהצדיקים מלמדים אותנו – איך ללכת עם התורה של השם בכל מצב. מצא את השם במקום בו אתה נמצא, זכור שהוא שם איתך, והוא זה ששם אותך במצב הזה. כן, יש לו סיבה, שום דבר אינו סתם כך. שלמות תמצא בכל מצב, בתוך התיבה ומחוצה לה.
 
מקנא באנשים השמחים האלה, הא? אני שמח לבשר לך שאתה לא צריך לקנא באף אחד. זה יכול להיות גם שלך. רק לך עם העצה שרבי נחמן נותן לנו כאן.
 
ככל שאדם קרוב יותר לבורא, כך הוא מתעורר יותר לירא ולאהוב אותו, לאיין את עצמו בפניו. זאת המשימה העיקרית של האדם – למצוא את המימד העמוק של החיים.
 
בלי הצדיקים, בלי רבי נחמן מברסלב, אנחנו לא יודעים איך לחפש את המימד העמוק והמטרה של מה שאנו עושים. בלי זה, התורה והתפילה שלנו חסרות. ממש לא כמו שהן צריכות להיות. הצדיקים מלמדים אותנו בדיוק מה צריך לעשות. מטרת התורה היא תשובה ומעשים טובים. רבי נחמן נותן לנו כאן את המפתח, את המהות של כל סיפרו – הליקוטי מוהר"ן.
 
'העיקרון הכללי' בעבודת השם הוא – לעשות את רצון הבורא עם קשר למימד הפנימי של מה שאנו עושים. אלה רק כמה מילים, אבל הן מכילות את הכל.
 
טבע האדם הוא לחשוב על עצמו, להיעלב ולהתבלבל. התורה והתפילה שלו נעשות לו 'כבדות', קשה לו להתרכז בהן כראוי ולהיות קרוב לבורא. קשה מאוד ללמוד כך "לשמה", עם התלהבות ושמחה. זו הסיבה שאנחנו צריכים לחפש את ההיבט הפנימי של כל מה שאנו עושים – באכילה, בשינה, בהליכה, בלימוד, בעבודה, בנהיגה – בכל מקום, כדי שפעולות אלה לא יהיו 'ריקות' אלא חלק מכבודו של הבורא. זו באמת עבודת השם.
 
רבי נחמן הופך את הכל לברור ומובן – זה מה שאתה צריך לעשות, לזה אתה צריך להגיע. כל יום – תורה, תפילה, ולבנות את האמונה והידיעה, לחפש את המשמעות העמוקה והמטרה של מה שאנו עושים. זאת עבודת השם.
 
בתורה הראשונה של הליקוטי מוהר"ן, רבי נחמן מגדיר לנו בדיוק מהי יהדות. מכאן יכול כל אחד מאיתנו להבין היכן הוא בעולם הזה. איך התורה והתפילה שלי נראות? איך יכול להיות שאני לא מחפש את הפנימיות? המשימה שלנו היא לעורר את עצמנו לכל זה – להיות בשמחה וקרובים לבורא, לקדש את שמו בשמחה וטהרה.