טלפון שבור?

לא פעם, אנשים חושבים שבגלל
מרחק הזמן והאירועים, קשה להאמין
שמה שקרה אכן קרה. אולי יש
פה את אפקט "הטלפון השבור"?
ניר אביעד בוחן את העניין לעומק.
 
 
השפעתם של ספר התורה והתנ"ך כולו (שהוכרז כספר הנמכר והנקרא ביותר בהיסטוריה של האנושות) משמעותיים לכולנו ונוגעים בחיים של דתיים ושאינם דתיים, של יהודים ושאינם יהודים. אין אף מסמך כתוב שהשפיע על ערכי המוסר ועיצב את דמותה של התרבות והחברה האנושית לאורך כל הדורות ובכל העולם יותר מאשר התורה.
 
ה"נרטיב" היהודי, במבט ראשון, נשמע לא הגיוני ולעיתים אף הזוי. התסריט הכי פרוע בהוליווד לא הגיע לרמה כזו של דמיון ופנטזיה כפי שאירע ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני. אם כן, יש לבדוק ולהבין את הדברים לעומקם.
 
תקציר: בני ישראל משועבדים במצרים במשך 210 שנים. בשיא השפל והייאוש מגיעה הישועה בדמות משה רבינו שמבטיח, על פי דבר השם, להוציא את עם ישראל מעבדות לחירות באותות ובמופתים. עשר מכות מצרים נוחתות על המצרים ומיד לאחר מכן עם ישראל יוצא לחופשי. פרעה חוזר בעצמו ומשכנע את חייליו לרדוף אחרי בני ישראל, והם יוצאים לדרך. על שפת ים סוף מתרחש נס אדיר נוסף – קריעת ים סוף – עם ישראל חוצים ואילו המצרים טובעים ולא נשאר מהם אחד. במסע במדבר, עם ישראל מלווה ב"באר ניידת" – באר מרים, ובענני הכבוד שמלווים אותם במשך ארבעים שנה. בעיית הרעב באה על פתרונה עם המן שירד מן השמים – לחם האמונה. כל אחד, מספר המדרש, טעם את מה שרצה לאכול במן. הבגדים והנעליים לא התבלו במשך 40 שנה! וגדלו עם הילדים. את התורה הם קיבלו ביום ו' בסיוון. במעמד מתן תורה השתתפו 600,000 גברים בין הגילאים 20-60. מסופר בתורה שהם "ראו את הקולות", כלומר חוו מציאות על-טבעית של ראיה בעין של קול. התגלותו של אלוקים על הר סיני לוותה ב"פירוטכניקה" רבה: ענן כבד, ברקים, קולות שופר, אש, עשן, ומעל כל זאת – השמעת עשרת הדיברות בדיבור אלוקי בפני עם ישראל. ולנו, כל מה שנותר הוא כמובן להאמין ולנסות לדמיין איך זה נשמע/נראה/הרגיש באותו זמן.
 
למתבונן מהצד, תיאורים אלה לא נשמעים (בלשון המעטה) הגיוניים. במקרה הטוב, זה נשמע כמו אגדה או סרט דמיוני. ובמקרה הרע, כמו המצאה הזויה. יחד עם זאת, על פי האמונה היהודית הבסיסית ביותר – כל זה קרה במדויק! לא מדובר במשלים, מיתולוגיה או בסיפורי עם חס ושלום. אבל ה'אנשים הרציניים' שבינינו לא יכולים שלא לשאול את עצמם – כיצד ניתן להאמין למה שמתארת התורה? כי אם זה הבסיס של היהדות, אז אולי הוא לא יציב וכל מגדל הקלפים שבנוי מעליו אינו נכון?!
 
טלפון שבור
 
רבי יהודה הלוי זצ"ל, ניסה להשיב על שאלות כבדות משקל אלו בספרו המפורסם "הכוזרי", אותו כתב לפני כשמונה מאות שנה. לדבריו, הטענה העיקרית היא שמקור האמונה שלנו מתבסס על עדות של אבותינו ושמבחינתנו היא בגדר עובדה מוחלטת. אנו מאמינים שכל דור העביר את הסיפורים ואת התורה לדור הבא, וכך, מאב לבן ומאב לבן היא הגיעה עד אלינו. מאחר וכל אבא רוצה עבור הבן שלו את הטוב ביותר ומעוניין ללמד אותו רק את מה שהוא חושב כנכון ביותר, לכן אנו מאמינים שכל מה שלימדו אותנו, ושלימדו את מי שלימד אותנו וכך הלאה, הוא אמיתי! יחד עם זאת, אדם יכול לחשוב, בגלל מרחק הזמן והאירועים, שזה לא מספיק כדי להוכיח שהדברים אכן קרו. ואולי יש פה את אפקט ה"טלפון השבור"? אז אולי צריך ללכת אל הראשון שהתחיל את השרשרת ואז אל האחרון, ולראות הגרסאות – אז והיום – זהות.
 
כל שאר הדתות והכתות שקמו לאורך ההיסטוריה האנושית, מלבד היהדות, ביססו את טענותיהן על עדותו של הנביא והמייסד הראשון של אותה דת/כת, שטען כי הייתה לו התגלות אלוקית והבורא אישית דיבר אליו והורה לו על הדרך בה ילך, או לחילופין, אחד מהשליחים/מלאכים של הבורא העביר לו את המסר. בכל שאר הדתות והכתות מדובר על אדם אחד שאמר "אני ראיתי ושמעתי, ולכן תאמינו לי". בעקבות דבריו החלה להתאגד סביבו קבוצת תלמידים שגדלה עד למימדים של דת. הבעיה היא, שאם הוא שיקר/דמיין אז כל תילי התילים שייבנו על זה בהמשך אינם נכונים. אז למה בכל זאת אנשים האמינו לאדם אחד שהחליט לייסד דרך רוחנית שלמה ולגייס מאמינים לשיטתו? התשובה היא, או שהוא היה כריזמטי ומשכנע בצורה יוצאת דופן ו/או עשה "ניסים", או שלצערנו, כפי שההיסטוריה מוכיחה, הוא אילץ אנשים ללכת בדרכיו בכוח החרב והזרוע.  
 
להבדיל מכל שאר הדתות והכתות האחרות, שתחילתן במייסד אחד ובעקבותיו הלכו רבים אחרים, היהדות אומרת (על פי הוכחה כתובה) שהחוליה הראשונה בשרשרת היא 600,000 גברים (כשלושה מיליון אנשים כולל הנשים והילדים) שעמדו למרגלות הר סיני ובמו עיניהם ואוזניהם ראו ושמעו את הקב"ה מדבר ומורה להם בדיוק מה לעשות. זאת נקראת עדות מהימנה!
 
למרות שמבחינת טיעון זה היה יכול להיות הרבה יותר מרשים, אין עוד שום תורה נוספת שאפילו מתיימרת לומר שאת השיחות של הנביא שלה עם מלאכים/בורא ראה עוד מישהו מלבד אותו נביא. והסיבה לכך היא, שאם היו טוענים זאת אף אחד לא היה מאמין להם. אם היו כותבים: "עמדנו כולנו וראינו את ההתגלות", או "עמדנו כולנו ושמענו כיצד התורה עוברת לנביא שלנו", אותם מאמינים ראשונים היו אומרים שזה לא נכון ושהם לא עמדו שם ולא ראו שום התגלות. אי אפשר לכתוב "ראינו וחווינו", שכן המציאות תסתור את זה בקלות, לכן החוליה הראשונה בשרשרת תמיד התבססה על "אני ראיתי וחוויתי", כאשר מכאן ואילך התחיל מסע שכנוע המוני (שכאמור, התבצע אם בכריזמטיות, אם בכוח הזרוע ואם בשילוב של השניים).
 
העובדה שכתוב שאת מעמד הר סיני ראו 600,000 איש אמנם מרשימה, אולם אין בכוחה בלבד לשכנע שאכן הדברים נכונים, וכפועל יוצא מהם, עלינו לחיות באופן מסוים כפי שהתורה מורה. הסיפורים עדיין 'מוזרים' מדי ונשמעים כלא הגיוניים. בנוסף, עבר כל כך הרבה זמן ובקלות אפשר להגיע למצב של "טלפון שבור". ההסבר הפשוט לכך הוא, שהתורה וחוקיה עברו מאז נתינתה מאב לבן במשך כל הדורות במשך 3323 שנים בדיוק עד לעצם היום הזה. כל הכוח שלה הוא בעובדה שהיא מועברת מאב לבן, שאם לא כך לא הייתה נחשבת לעדות אלא לסתם דעה או סברה חלילה.
 
עם ישראל נפוץ בגולה לפני כאלפיים שנה והתפזר בכל רחבי הגלובוס. אך הדבר המדהים ביותר הוא, שספר התורה נשתמר בדיוק מדהים ללא שינוי של אות ופסיק אחד בכל הקהילות השונות, למרות העובדה שבאותה תקופה לא היו אמצעי שכפול וצילום, ואת ספרי התורה כתבו, ועדיין כותבים, בצורה ידנית, עדיין, לא נמצאו שום הבדלים בין הספרים השונים באשר הם.
 
בזכות העברת המסרים מאב לבן, אחרי אלפיים שנות גלות חזרנו לארץ ישראל ומצאנו את אותה התורה, את אותן התפילין, את אותה הציצית ואותה התפילה. הקהילות היהודיות השונות במזרח ומערב אירופה, צפון אפריקה ומדינות ערב השונות, חזרו ובאמתחתן אותה תורה במדויק! דוגמא קיצונית לכך היא קהילת יהודי תימן, אשר במשך כמעט אלפיים שנה כמעט נעלמה ואף אחד כלל לא ידע על קיומה. חרף בידודה הגיאוגרפי והתרבותי, היהודים שם שמרו בדיוק על אותן מצוות כמו בקהילות האחרות. ובהעדר אמצעי תקשורת שיכולים להסביר כיצד המידע הזהה יכול היה לעבור, נותרנו עם שושלת המסירה מאב לבן.
 
הסיבה שאין שום שינוי ולו בפסיק אחד בספרי התורה ובמצוות (מלבד מנהגי פולקלור שונים שנוספו לכל קהילה וקהילה לאורך השנים) נעוצה בעובדה שאבות אבותינו, שהיו פיזית במעמד הר סיני לפני 3323 שנים, החליטו שעליהם להעביר לכל הדורות אחריהם את החוויה שחוו ואת התובנות שקיבלו אז בדיוק מקסימאלי, כדי שכל יהודי ויהודי לאורך כל ההיסטוריה ידע על כך ויחיה לפי תורה זו.לא מדובר באוסף של חוקים, מנהגים ומסורות שנבנו והצטרפו עם הזמן, אלא בקובץ של תרי"ג מצוות שניתנו ביום אחד ושינו את אופן החיים לדורי דורות של עם שלם שקיבל אותן.
 
שילוב העובדות ההיסטוריות, שאת ההתגלות האלוקית הראשונית ראו 3 מיליון בני אדם (ולא אדם אחד), ושחרף אלפיים שנות גלות חזרנו מכל קצוות תבל עם אותה התורה בדיוק – מוכיחות לנו שלא ייתכן שמדובר בהמצאה אנושית, או שהיה כשל אפשרי בהעברת המסרים במרוצת השנים עד אלינו, ובכך ולמעשה מעידות על אמיתותה של התורה.
 
בנוסף לכך, רבי יהודה הלוי עסק ב"כוזרי" בסוגיה המפתיעה, כיצד הסכים עם שלם לקבל על עצמו את אותו קובץ חוקים ומצוות, שלא אחת מגביל את האדם ומונע ממנו לעשות כל מה ש"מתחשק לו". מאז ומעולם היינו עם דעתן וקשה עורף, כך שתמימות הדעים בין כולם בהחלט הייתה חריגה גם אז? התשובה היא, שאנשים הרגישו באינטואיציה הכי פנימית ועמוקה שלהם שזאת האמת לה הם חיכו כל חייהם. חרף העובדה שקשה ליישם את כל המצוות, שכן חלקן דורשות להתנגד ליצרים שלנו, הנשמה של כל מי שנכח במעמד הר סיני פשוט הרגישה שזה מקומה. אותה תחושה היא זו שהביאה את כולם לומר פה אחד: "נעשה ונשמע".
 
"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹומְכֶיהָ מְאֻשָּׁר", אומר לנו על התורה שלמה המלך ע"ה בספרו 'משלי', ואכן מאז אותו מאורע היסטורי בהר סיני ועד לימינו אנו, כל מי שזוכה להיפגש עם המתיקות של התורה לא יכול שלא להרגיש את אותו "עץ חיים" עליו דיבר החכם באדם.
 
אנחנו עם אחד
 
ובעניין אחר. התורה מתארת את מעמד הר סיני במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר". רש"י אומר על השימוש בלשון יחיד כדבר המעיד על כלל העם (נאמר "ויחן שם ישראל" ולא "ויחונו שם ישראל") – באותו מעמד העם היה ממש "כאיש אחד בלב אחד". רק כאשר העם הגיע למדרגה כל כך גבוהה של אחדות התורה ניתנה לעם ישראל.
    
כולם הניחו את המחלוקות הקטנות והאישיות בצד, והרגישו ביחד שיש דבר גדול יותר מדעותיהם ומרצונותיהם הפרטיים. התחושה שהם עומדים עתה לפני המראה הנשגב ביותר שבן-תמותה יכול לצפות לו, והם עומדים לראות את התגלות השכינה על הרסיני ולקבל מפי השם תורה ומצוות, גברה על כל ההבדלים ואיחדה את הפרטים השונים, עד שהם נעשו כאיש אחד ממש. 
 
הלוואי ונזכה בקרוב ממש לתחושת האחדות הזו ונהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד". כי במציאות הנפלאה, בה אכפת לאנשים קודם כל מטובת הכלל ומטובת הזולת, מובטח שמאליו גם לכל פרט ופרט יהיה את הטוב ביותר שאפשר.
 
לאורך כל ההיסטוריה שלנו כעם ראינו, בהוכחה בדוקה פעם אחר פעם, כי בכל הפעמים בהן היינו מפולגים קל היה לאויבים שלנו לעשות בנו שפטים. אולם בימים בהם רוח של סולידריות נשבה, והשכלנו להבין שכל אחד מאיתנו הוא איבר מתוך גוף גדול כולל שנקרא "עם ישראל", תמיד זכינו לברכה גשמית ורוחנית שכולם נהנו ממנה.
 
ובימינו, יותר מכל זמן אחר שלנו כעם, זה עניין שבהחלט מעורר הרבה נקודות למחשבה. וכן, גם יישום של הדברים בפועל.