כניעה מתוקה

להיכנע, ועוד במתיקות ומרצון? זה כבר
קשה. 'כבד' עלינו. אנחנו מעדיפים לחיות
את הלחצים החברתיים והאישיים בתוך
מרוץ העכברים. למה כי האגו לא מאפשר
לנו משהו אחר.
 
 
שלמה המלך ע"ה היה האדם החכם מכל שהילך אי-פעם על אדמת כדור הארץ. הוא ידע את כל סודות הבריאה. הוא הבין מה שתי ציפורי דרור מדברות ביניהן. הייתה לו הסתכלות פנימית ועמוקה על טבע האדם יותר ממה שמיליון מדענים חברתיים יחד יכולים לעשות. הקשר שלו עם העולם הרוחני היה כל כך הדוק, כל כך מוכר, וכך גם עם העולם הגשמי. רק דבר אחד לא הבין החכם באדם – את מצוות פרה אדומה. בספרו, קהלת, הוא מעיד על כך שאף שחכמתו הייתה גדולה ועצומה מצווה זו הייתה הרבה מעבר לבינתו.
 
את פרשת פרה אדומה אנו קוראים בימים שבין פורים לפסח, מכיוון שבזמן שבית המקדש היה קיים אדם לא היה יכול לאכול מהקרבן שהקריב עד שהיה מטהר את עצמו. איש או אישה שלא היו טהורים לא יכלו לסיים את תהליך הזיכוך עד שהכהן הזה עליהם את מי החטאת, המים המטהרים שהוכנו מהאפר של הפרה האדומה. לכן, לפרה האדומה יש תפקיד מפתח בהכנות הרוחניות של עם ישראל לקראת פסח. בלעדיה, אדם לא יכול למלא את מחויבויותיו לפסח.
 
מכיוון שאין לנו, בעוונותינו, בית מקדש היום, ואיננו מקריבים קרבנות ואין לנו פרה אדומה – התפילות שלנו מהוות תחליף לקרבן. זו גם הסיבה שאנו מצווים לקרוא וללמוד את פרשת פרה אדומה בימים שלפני פסח.
 
מצוות פרה אדומה, למעשה, מתריסה כנגד כל היגיון. הכוהנים שהיו שותפים בתהליך שחיטת הפרה האדומה, בשריפת גופה ואיסוף האפר שלה להכנת המים המטהרים – כולם קיבלו טומאה. ועדיין, כאשר היו מזים את המים הטהורים על אדם שהיה נגוע בטומאה אפילו מהסוג הקשה ביותר – הוא נהיה טהור. זו המצווה היחידה בתורה שגורמת לאדם להיטהר מצד אחד, ולהיטמא מצד שני. והשאלה היא – איך זה יכול להיות? איפה כאן ההיגיון?
 
זו בדיוק הנקודה. אין כאן שום היגיון ומסיבה פשוטה. הפרה האדומה – בימינו, לפחות בקריאת הפרשה עליה לימודה – הייתה ועודנה חלק בלתי נפרד מההכנות הרוחניות שלנו לפסח.
 
המצווה החשובה והעיקרית שמוזכרת בתורה היא – אמונה. האמונה השלמה והטהורה בבורא עולם אף בה אין היגיון. למה? מכיוון שאמונה היא היגיון אלוקי, לא של בן אדם בשר ודם.
 
האדם, כפי שהזוהר והמדרש מלמדים – הוא 50% בהמה (חיה) ו-50% מלאך, או ישות רוחנית. ההיגיון והחוש האנושי מתבטאים בחלק הבהמי (חייתי). אפילו לבהמה יש אינסטינקטים והיגיון, הן יכולות לנשוך את היד שמאכילה אותן. הן יגיבו בצורה חיובית לאהבה והחסד שנעשים איתן, אך יפעלו בגישה תוקפנית ושלילית אם יחושו איום או סכנה. יש להן חושים חדים, למשל שמיעה, ראיה למרחוק וכדומה. ההיגיון האנושי מבוסס על התחום הניסיוני. כמו החיה, אדם נורמאלי מגיב בצורה חיובית לחסדים ואהבה, ולהיפך. אולם ההיגיון האנושי לא יכול להבין את הנשמה, אין לו שמץ של מושג מה באמת טוב לנשמה. מה מטהר באמת את הנשמה ומה מזהם אותה.
 
ברגע שאנו מגבילים את היהדות שלנו למה שנראה לנו כהגיוני, לא רק שאנו מרעיבים את הנשמות שלו, אלא נותרים ללא יהדות בכלל. למרות שאנו מקיימים ושומרים את רוב המצוות שביהדות בגופנו, המצוות, כשלעצמן, עוצבו על ידי בורא עולם לטובת הנשמה. מכיוון שהרגש נובע מהנשמה, קשיים רגשיים יכולים להידמות לתת-תזונה של הנשמה.
 
אלה המבקשים לדעת מהו ההיגיון של המצוות מבזבזים את זמנם. ולא רק, הם אף מחלישים ומערערים את היהדות שלהם. למשל, ה"משכילים המתקדמים של ימינו הצליחו לשכנע את מסת הפתיים, אלה שהלכו שולל אחריהם, שהתורה אוסרת עלינו לאכול חזיר בגלל הטריכינוסיס (מחלת השערונית, סוג של טפיל). ועכשיו, מכיוון שיש שחיטה סניטארית וגם קירור, לכן אין טריכינוסיס, אז תאכל מה שאתה רוצה.
 
אומרים, שבכל שקר יש טיפת אמת, אחרת אנשים לא היו מאמינים בו. אמת, החזיר אכן נוטה לפתח טריכינוסיס, אבל לא זו הסיבה שהתורה אסרה לאכול אותו. פרשנים רבים נתנו הסברים ללמה אסור לאכול את החזיר. הם אומרים, כי מכיוון שהאוכל שאנו אוכלים הופך לחלק מאיתנו, לכן אסור לנו לאכול חיות/בהמות עם תכונות שליליות או אגרסיביות שיכולות לעבור אלינו. והאמת היא, שאנחנו עדיין לא באמת יודעים למה השם לא רוצה שנאכל חזיר. באופן עקרוני, נראה שאין פה היגיון בדיוק כמו שאין בעניין של הפרה האדומה. ורבי נתן מברסלב, בשם רבי נחמן, אומר (השתפכות הנפש, סימן צ"ג) שהתורה והמצוות, שבעיקרן ויסודן הן חכמה עצומה ושכל אדיר, אך עדיין, צריך להשליך את השכל ולהבין שקיומן מחייב תפילה ואמונה, בחינת "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קיט, פו). כלומר, אמונה פשוטה בלי להתחכם ולנסות להבין הכל. כן, גם ההבנה תגיע, כמו שאומר רבי נתן (שם): "… ומאיר עיניו בתורתו, עד שזוכה להבין בתורה ועבודה מה שאפשר בשכל אנושי להבין…" אבל לא לפני שאדם מכניע את עצמו, משליך את החכמות שלו, את מה שהוא רוצה להבין, ומקבל הכל באמונה פשוטה ובתפילות.
 
האמונה מלמדת אותנו להשליך את ההיגיון האנושי שלנו, ולהכניע את עצמנו להיגיון האלוקי. הכנעה – יכולה להישמע כמילה חזקה, כזו שקשה לקבל אותה. אבל כאשר אנו מכניעים את השכל שלנו לרצון השם, לחכמה והרצון שלו, אז זאת הכנעה מתוקה, זה בדיוק מה שהנשמה צריכה.
 
אורח חיים תורני – לחיות עם אמונה ושמחה כמו שצריך להיות – הוא מה שנקרא חופש אמיתי. אתה חופשי מלחצים חברתיים, חופשי ממרוץ העכברים וחופשי מכל מיני תכתיבים חברתיים – בין אם על ידי אנשים או מוסדות כאלה ואחרים. הכנעה מתוקה זו לבורא עולם היא תנאי מקדים לחיי תורה ומצוות ולקבלת התועלת שיש בחופש האמיתי – בפרטיות ובכלליות.
 
זה המסר של הפרה האדומה – איננו מאפשרים לחוסר ההבנה להפריע לנו להתקדם. רוב האנשים לא מבינים איך מטוס יכול להמריא ולשהות באוויר בלי ליפול, אבל חוסר הבנה זו אינו מונע מהם לעלות על המטוס ולהמריא מיבשת ליבשת. העובדה שאנו לא מבינים כלום על הפרה האדומה, ואת כל שאר המצוות מכיוון שאף הן נוצרו בהיגיון האלוקי, לא יעצור אותנו לראות את המשיח והגאולה השלמה של עם ישראל במהרה בימינו, אמן.
 
 
** *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"