פתאום מדען קם בבוקר ו… לך תאמין

אם אריסטו יכל, גם לדרווין מותר. ואם אדולס האקסלי או מי שלא יהיה, עשה את העבודה, מחרתיים יקום גאון חדש ויכתוב תיאוריה חדשה לחיים. ואולי כל העולם הזה הוא רק תיאוריה?

6 דק' קריאה

דוד גבירצמן

פורסם בתאריך 13.05.12

שלום לך דוד,
 
שמי מיכל ואני מעוניינת להציג שאלה בסיסית מאוד לדעתי. אני עוסקת במספר תחומים שונים שקשורים לטיפול וסיוע נפשי לבני אדם. במסגרת עבודתי והכשרותיי השונות השתתפתי במגוון רחב של קורסים, סדנאות, וחוגים שונים. אין מה לומר, הלימודים העשירו את העולם הפנימי שלי בהמון תובנות. אני סבורה שהתגלית הגדולה באמת של חיי היא, שהעולם שלנו מדהים ומלא הפתעות. גיליתי חכמות רבות ומרתקות. בתקופה האחרונה התחלתי להעשיר יותר את ידיעותיי ביהדות, גילתי גם כאן עולם עשיר וחכם מאוד. אבל בדיוק בנקודה הזו אני נעצרת ושואלת: אוקי, הכל טוב ויפה, אבל מי אמר? בדיוק כפי שאתם המאמינים מסבירים בצורה כה מרתקת את המציאות כולה לפי אמונתכם, אנשים חכמים אחרים מסבירים את אמונתם שלהם בצורה לא פחות מקסימה ומושכת, לא חושב? אז אולי כל העולם הזה הוא רק תיאוריה…
 
* * *
 
שלום גם לך מיכל,
 
קודם כל הצגת שאלה מעולה. ולפני שנתחיל, אני מנסה להמשיך איתך יחד את משפט הסיום שלך: "אנשים חכמים אחרים מסבירים את אמונתם שלהם בצורה לא פחות מקסימה ומושכת"… בקיצור, אתם אומרים כך, הם אומרים כך. לכל אחד הסבר מבריק משלו ליקום ולמציאות. ומחר אקום אני ואומר רעיון חדש ומבריק עוד יותר. למה לא?
 
למען האמת, אילו היה העולם שלנו רקע ליצירת תיאוריות, הרי שהרשות נתונה לכולם באופן שווה. אם אריסטו יכל, גם לדרווין מותר. ואם אדולס האקסלי או סטיבן הוקינג, או מי שלא יהיה, עשו את העבודה, מחרתיים יקום בעולם גאון חדש ויכתוב פשר חדש לחיים ולמציאות. וכך אגב, בדיוק, פועלת תיאוריה מדעית. פתאום קם מדען בבוקר ומשקיף על העולם… המוח הגאוני נכנס לפעולה, אוגר נתונים, מצרף להם קצת פרשנויות אישיות, מעט שאר רוח, עוד קצת מוזה, והופה! יש לנו תיאוריה חדשה. טוב, זה לא חייב להיות כל כך פשוט וקליל. אבל בסופו של דבר, כל תפישת עולם שהציג אדם מתוך ניתוח אישי של תמונת המציאות, נשענת על השערה. ההשערה הזו יכולה להיסמך על ראיות ועובדות, יכולה להתאים למציאות באופן מעורר השתאות. יכולה גם להיות מדהימה, מרתקת ומבטיחה, אבל כל זה לא גורם לה להיות משהו יותר מוחלט מהשערה. ומדען שלא יאמר לך כך הפך, מן הסתם, לאיש דת. משום שה-א"ב המקודש ביותר ברחבי האקדמיה היא ההסכמה שניתן להפריך כל תיאוריה, אם רק נוכל לטעון אחרת.
 
וכך בדיוק פועל המדע. תיאוריות, ספקולציות ואפילו קונספירציות. הנחה יוצרת הנחת משנה. שיטות וקביעות מולידות דור חדש של נוסחאות וכלי מידה. המדענים של היום מזלזלים בשאת נפש בקביעות מכובדות של מדענים מדור העבר. כך אירע לדרוויניזם, כך עלה בגורלו של סטיבן הוקינג והמפץ הגדול. כך קרה כבר מזמן לתורות רבות של אריסטו וחבריו היוונים. המדע הוא ההפרכה הגדולה ביותר על עצמו, והוא עושה זאת טוב יותר מכל אחד אחר. אבל לא על כך רציתי לדבר.
 
עוד מאמרים בגובה העיניים
דתי פרפקט – יש דבר כזה?
אמת, אחת או שתיים?
העבודה  באמת משחררת?
למה אתם מפחדים מנשים?
 
בין תורה לתיאוריה
 
העובדה שהצגת, מיכל, נכונה לגמרי. במבט שטחי ניתן להתפעל מכל אדם חכם שמציג תפישת עולם. משום שתמיד, האדם החכם (שבדרך כלל מצויד גם בכושר התבטאות מיוחד במינו) ידהים אותנו באופן בו הוא יגייס לטובת רעיונו המרתק עולם ומלואו. ואם כך, מהר מאוד נגיע למסקנה שבעולם הזה כל אחד חי את חייו בדיוק כפי שהתאים לו להבין אותם. וזה נכון מאוד, כל עוד מדובר בהבנות ותובנות שיצרו בני אדם. וזה לגמרי לא יכול להיות נכון כשמדובר בתובנות אליהן כבלו את עצמם בני אדם מתוך אמונה ומסירות. אבל קודם כל הבה נבין רעיון פשוט ביותר.
 
כפי שנוכחת לראות, העולם מתחלק בין מאמינים ללא מאמינים. המאמינים כמו גם אלו שאינם מציעים, כל אחד בדרכו, פירוש למציאות. כלומר, יש לנו מציאות וזו עובדה קיימת. כולנו מסכימים גם שהיא חידה סתומה. וכל אחד מהצדדים מנסה 'לגייס' את נתוני המציאות לטובת תפישת העולם שלו. על פניו, אין לנו דרך לאמת אף אחת מהשיטות. אבל זה לא נכון! נוכל לאמת את הגישה האמיתית בצורה די פשוטה.
 
אנחנו אמורים לשאול את עצמנו שאלה אחת ויחידה: מהיכן שואב המסבירן שלפנינו את ההסבר המקסים שלו? או בניסוח אחר: האם ההסבר המסוים הזה שואף  להתאים את המציאות למשהו, או שואף להסביר אותה עצמה?
 
כלומר, האם ההסבר המדהים הזה נוצר כדי להתאים את המציאות לדפוס חיים מסוים, או שמא זוהי חתירה כנה להבנת האמת, וממילא נכונות להתאים את דפוסי החיים אל אותה אמת?
 
רק מי שחיפוש המשמעות וההבנה שלו נובע מתוך רצון לגלות את האמת ולהתאים את עצמו אליה, יכול להיות נאמן עלינו כמי שמציג אמת, משום שזה מה שהוא מחפש. אך כל עוד נובע חקר המשמעות מתוך רצון אינטרסנטי להתאים את הנתונים לדפוס חיים, והרגל התנהגות מסוים, שוב איננו יכולים לסמוך על המקור הזה, משום שהוא נוגע בדבר. פשוט, לא?
 
שימו את ההיגיון בצד
חמוציות  הפלא
 
לחפש תירוץ או לבקש משמעות
 
המדע והפילוסופיה מציגים את עצמם כמי שמתיימרים לגלות את האמת. בפועל, אין זה כך. את יודעת מדוע? משום שאף אפיק מדעי לא הוליד תנועה או דרך חיים ממשית המושתת על אותם יסודות מדעיים, מתוך מטרה לשפר את פני העולם, או להתאים את דפוסי החיים לאותן אמיתות שנחשפו כביכול על ידו. אילו הייתה מטרת המדע לתקן את המציאות ואת עצמה לאור העובדות שייחשפו בעקבות המחקרים, כי אזי היינו חייבים לראות בשטח את אותן תנועות מדעיות הכובלות את מציאות חייהן לתובנות המדע והפילוסופיה. בפועל, גם אם היו אי אלו תנועות מתיימרות הן נכשלו ונעלמו מהמפה.
 
והמציאות הזו תואמת בדיוק נמרץ לרעיון עליו מרחיב בדברים רבי נתן מברסלב בספרו ליקוטי הלכות. רבי נתן מלמד שההבדל בין חוקרים ופילוסופים שאינם מחויבים לדת ישראל לבין חכמים יהודיים אמיתיים, הוא בנקודה ממנו נובע המחקר. בעוד שחכמי ישראל האמיתיים מחפשים וחוקרים את משמעות המציאות מתוך רצון להתאים את עצמם אל האמת שתיחשף, הרי שחכמי הפילוסופיה והמדע מחפשים במציאות את התירוץ להתנהגות המתאימה להם, לכן אנחנו יכולים לראות הוגי דעות וגאונים, מכל התקופות, שבחייהם האישיים היו רחוקים מאוד מאוד מהמוסריות אודותיה דרשו בקול גדול.
 
הדוגמא הקלאסית המוכרת במיוחד היא של אריסטו, שנתפס פעם על ידי תלמידיו בשעה שהוא טורף להנאתו ארנבת חיה. הם שאלו אותו 'היתכן'? והוא ענה בשלווה – 'כעת אינני אריסטו'. במילים אחרות, אין קשר בין המדע אותו אני חושף, החכמה אותה אני הוגה, לחיי האישיים שלי.
 
כעת תוכלי גם להבין מדוע המדע החכם והמקסים כל כך סותר את עצמו, באופן כה קיצוני, מדור לדור ומאסכולה לאסכולה. הסיבה פשוטה. אמת יש רק אחת, ולכן גם אם אלפי חכמים יחפשו אחריה, הם יגיעו בהכרח לתחנה סופית אחת. גם אם כל אחד יעשה זאת בדרכו, לבושו וסגנונו שלו, הרי שהמסקנה הסופית תהיה אחת. וכך בדיוק נראית המסקנה הסופית של חכמי ישראל. לעומת זאת, אינטרסים ונוחוּיוֹת יש המון – לפחות כמספר האנשים החיים כאן בעולם. לכן הדעות ותפישות העולם שנוצרו כדי להתאים את האמת אל האגו והנוחות האישית, יסתרו זה את זה, בבחינת ניגוד אינטרסים.
 
כאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה באמת. התורה חכמה ומרתקת, אבל אוי ואבוי וחבל לנו מאוד אם זה מה שיגרום לנו להתפעל ממנה. משום שחכמה וגאונות יש גם במקומות אחרים. לא זו גדולתה של תורתנו. העוצמה האמיתית של התורה ומפרשיה היא היכולת להיצמד לאמת ללא כל מטרות רווח.
 
אמונתו של הלא מאמין
במקום שהשכל נגמר
 
את העובדה הזו תוכלי להוכיח לעצמך מתוך מבחן מציאות פשוט. איזה אינטרס יכול לגרום לאדם לכבול את חייו מרצון לתורה ומצוות? איזו נוחות מחפשים אנשים מאמינים באמונה בה הם דבקים? אני אגיד לך, הטענה המוכרת ביותר היא: 'מתאים לכם לחשוב על עולם הבא, על אלוקים, ועל חיים שאחרי המוות. זה פוטר אתכם מפלונטרים ומדיכאון, אז אתם יצרתם את כל זה…' מוכר לך? ובכן, הבה נבדוק את עמידותה של הטענה הזו: מי שטעון כך, קובע בעצם שהדרך הפשוטה והמתבקשת מאליה היא להתעלם ממשמעותם של דברים, לקבל את המציאות כפי שהיא, ולא לחפש משמעויות נעלות יותר, וכעת הוא מטיל את 'אשמת' המשמעות על כתפי המאמין. הוא טוען 'יצרת את האמונה כי היא מטיבה עימך'.
 
ואולי, אדוני הגאון, אולי אתה הוא זה שיצרת את החופשיות ואת ההתעלמות כי נוח לך לחיות כך, בעולם נטול משמעות מחייבת. ואגב, כל משמעות מחייבת. ראשית כל היא מחייבת להבין אותה, לחפש אחריה ולאמת אותה. אחר כך היא מחייבת גם ללכת לאורה.
 
מי באמת מחפש כאן תירוצים
 
השואל הנכבד יצר במו ידיו תיאוריה. הוא קבע שאין לעולם משמעות, והוא קבע גם שאין צורך לחפש לעולם משמעות, וממילא הוא מגיע למסקנה שמחפשי משמעות הם אנשים הזקוקים נפשית למשמעות רוחנית שתעודד אותם, או משהו כזה.
 
אנחנו עומדים כולנו מול אותה מציאות. ובמציאות הזו כולנו מסכימים שהשאלות רבות. בכל מה שנוגע לחיינו האישיים אנחנו מסכימים ששאלה דורשת תשובה. חוסר הבנה מחייב חיפוש מעמיק יותר. אז מדוע דווקא כשמדובר על הדברים החשובים באמת, על שאלות של מהות, אין לפתע כל צורך בחיפוש משמעות והעולם יכול לזרום ככה, יחד עם שלל תמיהותיו ותעלומותיו כתופעת טבע טבעית? הטענה שהצגנו קודם, קובעת בשטח עובדה שרירותית. היא אומרת שהמושכל הראשון והפשוט הוא שאין צורך במשמעות. את המשמעות יצרו אנשים מתוך צורך אישי. אבל הקביעה הזו מעיקרה מעורערת לחלוטין, משום שמציאות כן דורשת משמעות, ואדרבה, התפישה הרווחת כאילו אין צורך במשמעות (שהיא אגב ה'אבא' של האתיאיזם), היא שנוצרה כדי לפטור את האדם מהצורך לחפש משמעות, ועוד יותר מכך – מהצורך להתאים את עצמו אל אותה משמעות. ובעצם, מדוע לבזבז מילים כשאחד מגודלי הוגי הדעות והיוצרים של ימינו, אדולס האקסלי, מי שהגדיר את עצמו כאתיאיסט שבאתיאיסטים, כותב מפורשות ב"וידויו של כופר מקצועי" את כל ההגדרה הטובה ביותר למדע:
 
"אני, ובני דורי, רצינו שלעולם לא תהיה משמעות. ואחר שרצינו בכך, לא היה כל קושי למצוא נימוקים משכנעים שאכן אין לו משמעות, פילוסופיית חוסר המשמעות הייתה עבורנו צורך קיומי, כיון שעולם בעל משמעות הפריע לחופש שלנו…"
 
וכעת למשפט הסיכום שלך. "אולי העולם הזה הוא רק תיאוריה…" – אין מה לומר, המשפט המדויק ביותר!
 
העולם הזה הוא רק תיאוריה למי שמחפש תיאוריות. והוא באמת ממלא תפקיד שכזה עבור אנשים רבים על פני הגלובוס. אבל מי שמבין שהעולם הזה אמיתי לגמרי, וממילא גם מחייב התייחסות רצינית, רואה בעולם הזה חלון אפשרויות למימוש עצמי ואוניברסאלי הרציני ביותר. זה מה שנותנת לנו האמונה, בתנאי שמתייחסים אליה ברצינות, לפחות כמו זו שאנו נוקטים בכל מה שנוגע למה שבאמת אכפת לנו.
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

לכל איש יש את הסיפור שלו, את עושר חייו וגם את החיסרון שלו. אין באמת אדם בעולם הזה שיש לו הכל. אם יש לך שם יש לך תיק, וזה לא פוסח על אף אחד.

Featured Products