ברוכים הבאים לזירה הלוהטת

שלום דוד
 
השתתפתי בלא מעט שיעורים והרצאות על יהדות. אחד המושגים בהם נתקלתי באותן הרצאות היה 'הבחירה'. אתם מסבירים שיש לנו בחירה והיא, אם אינני טועה, הבסיס לרעיון 'שכר ועונש'. מה שאינני מצליח להבין אצלכם הוא, איך בדיוק משתלב רעיון הבחירה עם חיים דתיים מלאים. אני רואה דווקא באנשים דתיים נטולי זכות בחירה. אתם חיים בקהילות סגורות, כבולים לדפוסי התנהגות ברורים וקבועים ומוכתבים מלמעלה. יש לכם הלכות מה לעשות ומה לא. תסלח לי, אבל אם כבר, אז בעלי-הבחירה חיים בצפון תל אביב. אנשים כמוני, חילוניים, הם בעלי בחירה, יש להם את כל האופציות פתוחות, הם לא מחויבים לשום חובה דתית, להם יש בחירה. אשמח אם תסביר לי, דורון פ.
 
* * *
 
שלום לך דורון
 
קודם כל אני מוכרח לתקן אותך, כשאתה כותב את המילה 'לכם' ו'אתם' אתה מתכוון כמובן לאנשים דתיים וחרדיים. ובכן, מהמיקום שלך, ציבור שומרי התורה והמצוות נראה כמו גוש אחד שחור, הדוק ואדוק, שלא נרשמות בשטחו סטיות משמעותיות למעט אי אלו פושעים או 'מקולקלים' מפורסמים שאינם צועדים בתלם. אז לא, הציבור הדתי הוא ציבור לכל דבר, ולכל אחד יש את זכות הבחירה שלו. אבל הבחירה בעולם הדתי מתחילה מנקודה אחרת מהמקום בו היא מתחילה ברחוב החילוני.
 
ואתה יודע מה דורון, האמת היא שרק לאדם דתי יש זכות בחירה. משום שמי שאיננו דתי לא נכנס בכלל לזירה, אין לו מאבק של לעשות או לא, הכל כפי שאמרת, מותר, אז מה הבעיה? הבחירה מתחילה היכן שהאדם מבין שיש לפניו שתי אפשרויות – טוב ורע. בעולם החופשי של היום, במציאות האקטואלית, כשהמרות והכניעה למוסר מוכתב מתה כבר מזמן, אי אפשר לומר שיש לאדם בחירה. אין לו בחירה כי הוא חופשי לגמרי. בחירה יש כשעומדים מול פרשת דרכים, טוב ורע. אם הכל טוב, אין לנו בחירה, וגם כמובן אם הכל רע.
 
כעת נוכל להיכנס קצת עמוק יותר על מנת להבין את המושג 'בחירה'.
 
להיכנס לזירת הבחירה
 
שים לב, אינני יודע אם אתה נמנה על אוכלוסיית המעשנים, אבל נניח שאינך כזה. אתה לצורך העניין סולד כרוני ממוצרי טבק, שונא אפילו את הריח. מה עושה לך פרסומת קורצת של Marlboro? חפיסת סיגריות משובבת עין, וסלוגן מתוחכם שמדבר בדיוק לשפתיים המעושנות? אני מניח שכל זה לא עושה לך כלום. לא תשנה את דעתך, ובוודאי שלא תזדרז לדוכן המכירות הסמוך לרכוש לעצמך אחת שכזו. מדוע? כי אין לך בחירה. בנושאי טבק ועישון אינך ניצב על פרשת דרכים, אתה זורם על נתיב אחד ברור.
 
יופי, וכעת ברשותך בוא נניח שאתה מטבעך נוטה, לא עלינו, להשמנת יתר. ואתה, לצורך העניין, במחילה ממך, גם אוהב מאוד מאוד בשרים, אוקי? ואז, בצהריים בהיר אחד אתה חולף כהרגלך בקניון לצורך סידורים פורמאליים, ואופס! תפסה אותך פרסומת מושכת של מסעדת בשרים מצוינת, סניף חדש, מחירי ריצפה לרגל חודש הפתיחה, משהו שאסור לפספס. והריח, אח הריח… איך אפשר לוותר על דבר כזה? כעת יש לך בחירה, נעים להכיר. אתה מאוד מעוניין להיכנס לסבב טעימות, ואתה מאוד לא רוצה להחליק שוב על אותה בננה שמנמנה. לזה קוראים ניסיון.
 
וכאן נכנס המצפון לפעולה. בפנים מתנהל מאבק. היצר רוצה בשר, המצפון צועק הצילו, ואתה עומד באמצע, לבחור ימינה או שמאלה? מה שמעניין זה ששני טיפוסים אחרים סביבך, נמצאים לגמרי מחוץ לדילמה שלך. האחד שונא מושבע של מחלקת בשרים הוא שווה נפש ('איכס, בכל לא טעים'). השני, שמן לתיאבון, בכל מה שקשור לאוכל נוטש את המצפון בצד, אוכל ולא חושב ('אז עוד כמה קילו, מה'כפת לי'). לחבר'ה האלה אין בחירה, כל אחד מכיוון אחר. לך יש.
 
וזה בדיוק הסיפור שלנו. הבחירה היא זירה לוהטת של טוב ורע. מי שמכיר בטוב וברע גם יחד – מודע לנכחותם, מודע ליתרונות הטוב ולא מתכחש לסכנות הרע. הוא יכול לבחור, יש לו שתי ברירות. מי שמתכחש לטוב ורע, העולם עבורו הפקר, הוא נטול יכולת בחירה. זה מה שעושה לנו בעצם התורה. היא מכניסה אותנו לזירת הטוב והרע, היא זו שמעניקה לנו את היכולת לבחור. מצד אחד אתה אדם, מצויד בזוג ידיים, זוג רגליים ועוד איברי עזר עימם תוכל לעולל ככל העולה על רוחך. מצד שני, יש לך בראש קורטוב של תבונה, קצת דעת, וממילא יש לך רמה מסוימת של רתיעה מפני מה שמוגדר כרע. כעת אתה יכול לבחור. העבודה של יהודי – כפי שמלמדים הספרים הקדושים – היא, לקחת את עצמו תמיד אל תוך הבחירה ולהמשיך הלאה אל מה שמעבר. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה די עמוקה. שים לב.
 
שלושה שטחים בזירה
 
את זירת ההחלטות שלנו ניתן לחלק לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא חוסר בחירה, בשטח הזה איננו מודעים לטוב ורע. השטח השני בו מתנהלים מאבקי הטוב והרע, הספקות, המצפון, והשאלה התמידית של – לעשות או לא לעשות? השטח השלישי הוא שוב פעם נטול בחירה, אך מכיוון אחר לגמרי – כאן אין בחירה משום שהכל לגמרי ברור. בוא נסביר:
 
שטח 1 – זה שטח העדר המודעות. השטח הזה קיים אצל כל אדם, בוגר או צעיר, חילוני או דתי. השאלה היא – היכן הוא מתחיל ועל איזה רדיוס הוא מתפשט.
 
שטח 2 – כאן זירת הבחירה. בשטח הזה יש לנו מודעות חלקית. אנחנו יודעים שיש טוב וגם לא מתעלמים מהמרכיב הרע. יש לנו מאבק באיזה צד לצדד, ימין או שמאל. כאן פועלים היצרים הטובים והרעים. שטח מלחמה.
 
שטח 3 – השטח הזה נטול בחירה, אך בניגוד לשטח 1 שם הבחירה בלתי אפשרית בגלל חוסר תודעה, כאן לעומת זאת יש תודעה מוחלטת. הטוב כל כך ברור והרע כל כך צועק, שאין לנו בחירה. ברור לנו במה נבחר וממה נתרחק.
 
הנה דוגמא: ילד קטן, כשהוא נתקל בסוכרייה מתוקה, מבחינתו הוא צופה על הטוב בהתגלמותו. רואה רק מתוק וצבעוני, לא מבין מה יכול להיות רע בזה. נער בוגר יותר, רואה מולו גם מתוק אבל גם רופא שיניים אימתני, חיידקים מבעיתים, חורים שחורים וריקבון לא נעים. 
 
כעת, למי מביניהם יש בחירה? לנער כמובן. הילד לא יכול לבחור, מבחינתו הכל טוב ומקסים. לכן אמא'לה הטובה תבחר עבורו – אם איכפת לה מהוצאות מיותרות וצרחות שוברות לב אצל רופא השיניים. הנער דווקא בעל בחירה. יש לו מאבק פנימי. הוא רוצה מתוק, אך הוא גם מודע לחלק הפחות נעים של התמונה. עבורו, סוכרייה זו חתיכת בחירה. ויש גם טיפוס שלישי, המבוגר. יש לו פרופורציות אחרות של טעם וריח, הוא מודע עוד יותר להפסד ולסיכון. עבורו סוכרייה לא מהווה שום בחירה. לא צריך וזהו.
 
וזה ממש מה שקורה גם בנוגע לדת ואמונה. מי שאיננו מודע למושגי טוב ורע רוחניים, מי שאמונה לא אומרת לו דבר – היהדות כולה מאופסנת אצלו בשטח 1. כלומר, בחוסר תחושה ותודעה מוחלט. הכל לגמרי בסדר. הכל חלק וזורם. בחנות התכשיטים, כשהוא נאלץ לבחור את הבחירה המועדפת לטעמה של רעייתו, בפינת הקפה, כשהמלצר מציע מספר קינוחים ומתעוררת שאלת קלוריות, מחיר וטעם. בזירות הללו יש לו אולי בחירה. בנושאים דתיים הכל חלק בחינתו.
 
אדם דתי הוא מי שמודע לטוב ולרע בעולם. הוא יודע שיש אסור ומותר, וכעת ניתנת בידיו הבחירה, לבחור בטוב או ברע. וכאן המקום לציין, דרור, שהגדרה 'דתי' איננה קוד משותף להתנהגות מסוימת. בעולם הדתי יש המון סוגי בוחרים. כל אדם בוחר את אפיקי חייו לפי רמת התודעה שלו. וכל אדם מתמודד עם זירת הבחירה כפי רף הרגישות הדתית שלו. וכאן גם המקום להבהיר פרט נוסף. מקובל לחשוב, כאילו בעולם החופשי אנשים חשופים לסך אפשרויות רחב יותר מעמיתיהם בעולם הדתי. אז לא רק שזה לא נכון, זה ממש הפוך לחלוטין.
 
רגישות מטבעה רק מעצימה תחושות. עולמו של אדם רגיש וערני, הרבה יותר עשיר מעולמו של מי שאינו רגיש. אדם נעשה רגיש ככל שהוא שמור יותר. וככל שהוא רגיש יותר, כך מתפתחת בתודעת התחושה והחוויה שלו הרגשה בדקויות דקיקות יותר. כך שעולמו של האדם הדתי עשיר בהרבה יותר אפשרויות סטייה, ולכן שטח הבחירה שלו הרבה יותר גועש וצבעוני.
 
ולסיום, סיפור.
 
מסופר על רבי אלימלך מליז'נסק שפעם, במוצאי יום הכיפורים אחרי תפילת נעילה – התפילה האחרונה והנעלה ביותר מכל תפילות היום הקדוש – ולפני תפילת ערבית של מוצאי היום, התאספו תלמידיו ושוחחו ביניהם. הם לא הבינו מדוע אומרים כעת בתפילת שמונה-עשרה 'סלח לנו אבינו כי חטאנו'. על איזה חטא מדובר כאן, הלא רק כעת יצאנו מיום הכיפורים, הרי העוונות כולם נמחקו וזהו! רבי אלימלך ששמע את השיחה, בכה ואמר: "ואני הספקתי מאז תפילת נעילה ועד לרגע זה (חמש דקות בערך) לעבור על שמונה מאות עבירות".
 
על אילו עבירות דיבר רבי אלימלך? גם הכופר המוצהר והבוטה ביותר לא מסוגל לעבור בחמש דקות כל כך הרבה עבירות. מונח כאן רעיון עצום. צדיקים הם אנשים שמורים מאוד ולכן גם רגישים מאוד. הבחירה מבחינתם זו שאלה של כל רגע ממש. ככל שאדם נעשה יותר מודע לנוכחות אלוקית, כל תנועה שלו נחשבת בעיניו לקריטית. האם כיבדתי בכך את הבורא או חלילה להיפך? ולכן דורון, אדם דתי נתקל הרבה יותר פעמים בנקודת הבחירה. לאדם דתי יש באמת זכות בחירה.    
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!