אבא’לה, הגיע הזמן להזיז דברים

בחיי שניסיתי.אז קדימה אבא’לה,
אתה הבמאי והתסריטאי הכי מוכשר
שיש. תעשה כמה מהלכים ותשנה
את התפאורה בחיי. ואם אפשר, כאן
ועכשיו ואפילו מיד.
 
 
אני רוצה שהאמת תהיה גלויה. בכל מאודי אני רוצה לחזות באמת כאן ועכשיו ושכולם יחד, כל העולם כולו, יראה אותה איתי. כמו ילדה קטנה אני מסירה את כל הספקות ואת הדעת המכשילה, ובתמימות נקייה וטהורה אני מבקשת ממך הקדוש-ברוך-הוא להתגלות מיד. אני כבר לא יכולה יותר. זהו, מספיק לי ודי. כבר אי אפשר להמשיך ככה בגלות הזאת. זה עקום, זה חסר, זה מבלבל וזה שובר אותי לאט לאט. תתגלה ותאיר מאורך עלינו. תסיר את כל הספקות וההקפדות ואת אי הדיוקים, את המחלוקות והפירוד, הכעס, הקנאה והשנאה, ותביא שלום, רעות, אחווה וגאולה פרטית וכללית ע-כ-ש-י-ו!!!
 
זאת הצעקה הפרטית שלי שאני זועקת ומתחננת אליך אבי שבשמים, מיטיבי, בורא עולם. רחם עלי ילדתך העלובה שרק רוצה את זיו אורך ולחזות בשכינתך.
 
מה אני ומי אני? לא ביקשתי לבוא לעולם, אבא. גם לא ביקשתי להתחתן ולא להביא ילדים, אבא. לא שבת ולא מצוות, אבא. אני מבחינתי לא רוצה דבר ושום דבר. הכל אני עושה למענך ובשבילך באהבה, כי כך ציווית וכך רצית.
 
אני משתדלת בכל כוחי להתהלך בעולמך הגשמי ולאחוז ברוח. להיות בשמחה, לעבוד על מידותיי, לקיים בית יהודי, להתפרנס – והכל בשאיפה לקדושה. אני ממש משתדלת, אבל מרגישה שהכל תקוע. אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה בעבודת השם, אבל יש בידי את הנשק האולטימטיבי בכדי להצליח – יש בי את כוח הרצון.
 
הביטוי הכי יפה של עצמך: הצעקה
החופש להשתעבד
 
אז קדימה אבא’לה, הגיע הזמן להזיז את הדברים. אתה האחד והיחיד שאין שני לו, שבראת את העולם ומולך עליו, אתה הכל יכול. אתה הבמאי והתסריטאי הכי מוכשר שיש. אז בבקשה, תעשה כמה מהלכים ותשנה קצת את התפאורה בחיי כדי שאמשיך להתקדם בעבודה הרוחנית שלי למענך. תסיר, בבקשה, כהרף עין את כל המקטרגים עלינו שם במרומים והמונעים מאיתנו לזוז ימינה או שמאלה. תתגלה ותאיר מאורך, כי אני מרפה מהמושכות, שממילא לא יודעת יותר לאן למשוך. עכשיו הגיע התור שלך לכוון כי אני כבר מבולבלת מדי בשביל להחליט.
 
אתה הוא מלך מלכי המלכים האחד והיחיד ואני מפצירה בך שתתגלה בקרוב, כי בעוד רגע לא יהיה לך על מי למלוך כאן בעולם הזה. מלך צריך נתינים, ואנחנו כבר שברי-כלים פה למטה. רוצים מלכות אמיתית, את זיו השכינה, את בית המקדש כאן, בעולם הזה. אני מוכנה. מוכנה לוותר על כל תענוגות העולם הזה, כי אני רוצה את האמת בכל מחיר!
 
מה עוד גדרות?
אבא’לה, מה אתה רוצה?
 
בחיי שניסיתי, ואני עדיין מנסה. אבל הדעת מבלבלת ומכשילה אותי. היא גורמת לי לחשוב בטעות שאני האחראית פה על הכל. מנקודת הבחירה החופשית ולימוד התורה, נוצר מצב שגורם לי להרגיש שאם אפעל בדרך מסוימת התוצאה תהיה בהתאם. כל היום אני מתהלכת כשסברות שונות ממלאות את מוחי: ‘אין לי שמחה ועונג שבת אמיתיים כי אני לא מקיימת את כל ההלכות במלואן’, ‘הילד חולה כי לא עשיתי חשבון נפש’, ‘הניסיון הזה חוזר שוב ושוב כי עדיין לא עמדתי בו’… ומה שהכי מבלבל הוא שהכל יכול להיות נכון, אבל התוצאה היא בדרך כלל סבל והרבה רגשות אשמה. והכי גרוע, שאני הופכת לקורבן מבולבל של המציאות. למרות שיש בסברות הללו נכונות ואחיזה מסוימת במציאות, הן בעצם גורמות לנו, בלי לשים לב, לאמץ את מידת הגאווה. כי, שוב, אני חושבת שזה כוחי ועוצם ידי שאחראי על הכל. שוב אני סוחבת על כתפיי הצנומות אותי, את בעלי, ילדיי, משפחתי ואת כל עם ישראל והעולם כולו, ולא נותנת מקום לקדוש-ברוך-הוא להתערב ולהאיר עלי את אורו.
 
אז  גברתי היקרה , אולי תירגעי? את לא אלוקים. את רק שרון. את עושה כמיטב יכולתך והעיקר הוא שאת רוצה להמשיך להתקדם בעשייה, בקדושה ובאהבת השם. תרפי קצת מהדעת ותהיי פשוטה, טבעית, ראשונית, ותני לבורא עולם לטפל בעניינים בשבילך.
 
בואו נרים כולם יחד את הצעקה הזאת, כי לא נשאר יותר לנו מה להפסיד. השם יתברך מחכה לנו שנזעק ונצעק:
 
אבא, אנחנו רוצים אותך, אוהבים אותך, תתגלה ותאיר עלינו – כאן, עכשיו ומיד!