תענוג אמיתי

אם אנחנו רוצים להימנע מהפתעות
קשות שלא ציפינו להן, אין לנו ברירה
אלא לאחוז באמצעי ההגנה, בכלי
הנשק שהופך לתענוג האמיתי בחיים!
 
 
תורתנו הקדושה מעידה עלינו שהקב"ה בחר בנו להיות לו לעם בגלל היותנו עם קדוש. זהו הדבר שמייחד אותנו משאר אומות העולם, כנאמר בספר דברים: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה".
 
ואכן, בחוט של קדושה נרקמה מסכת חייו של עם שלם. לא מעשי מופת נדירים של אנשים בודדים, אלא קדושה שהקיפה את האומה כולה מקצה לקצה. לכל מקום שגלו יהודים, גלתה עימהם הקדושה וזרחה כשמש באפילה, ומשמשת כאות וסימן לכך שהכבשה הקטנה הזו, עם ישראל, לא יכלה לעולם, בזכות הסגוליות המיוחדת שלו, הקדושה והצניעות.
 
רגש הצניעות הועבר מאם לבת יחד עם חלב האם, אימותינו ידעו שגברים הם לא מלאכים, כך שחובה קדושה לעזור להם בשמירת העיניים. והן לא התחמקו מהתפקיד החשוב הזה, כי הוא מה שמחזיק חזק את כל האומה.
 
האר"י הקדוש כותב, שמראיה אסורה נבראים מזיקים המטמאים את האדם, פוגעים ומשחיתים את נשמתו, אוטמים את ליבו ומוחו לכל דבר שבקדושה. ואף "הזוהר" הקדוש אומר, שכתוצאה מראיית מראות אסורים נאטם ליבו להבין את התורה, תלמודו משתכח ממנו ואין לו שום חשק וטעם בקיום המצוות.
 
עוד מאמרים בנושא:
גם אתה יכול, אחי!
הכל מתחיל  בעיניים
מה אנו רואים כשאנו מסתכלים?
עין  הצופה
 
מפחיד לחשוב איך יכולה עבודה עצמית קשה לרדת לטמיון רק בגלל ראיה שאינה הכרחית לאדם. כמו שאמר הרבי מגור, בעל ה"בית ישראל" זצ"ל, לכל תלמיד לפני שיצא לחופשת בין הזמנים: "זכור! בהסתכלות אחת ויחידה בתחנה מרכזית עלול אתה לאבד את כל מה שקנית בלמודך במשך כל הזמן הקודם!"
 
שמירת העיניים היה אתגר שדרבן את המוח היהודי לפתח רעיונות מבריקים כדי לשמור על קדושת העיניים, מתוך רצון כנה ואמיתי להישמר יהודי טהור.
 
אחד המיוחדים בהמצאת התחבולות המתוחכמות היה רבי בצלאל גולדשטיין זצ"ל. הוא היה תלמיד חכם גדול שלפרנסתו עסק במכירת חלב בשכונת שערי חסד בירושלים. אך הייתה לו בעיה קשה, בכל בוקר הנשים יוצאות בחלוקיהן לקנות חלב, איך יצליח לשמור כך על העיניים? הוא הצטער מאוד והתפלל לעצה טובה, עד שעלה במוחו רעיון גאוני, בכל בוקר הטביל את כובעו בחבית של שמן דגים מקולקל, וכך התהלך בין הבתים. הנשים מאוד נרתעו מהריח הרע והסתגרו בתוך חדרי המדרגות, כשהן משאירות בחוץ את כדי החלב. מעתה היה רבי בצלאל קורן מאושר ומספק את הבקבוקים בקדושה וטהרה. ומי יודע, אם לא עלה אותו ריח מעופש של הכובע לריח ניחוח אשה לה'?
 
הגמרא מספרת על רבי מתיא בן חרש שלא ראה אישה מימיו. פניו בערו כאש והוא היה דומה למלאך השם צב-אות. יום אחד בא השטן אל רבי מתיא ונדמה לו כאישה יפהפייה. רבי מתיא הפנה מיד ראשו לצד אחר וגם שם נגלה אליו השטן בדמות האישה. כשראה הרב שאינו יכול לשמור על עיניו, ביקש מתלמידו שיחמם על האש שפודי ברזל, וכשהם היו אדומים ולוהטים לקח אותם ר' מתיא וניקר בכוח את עיניו, עד שאפילו השטן נפל לאחוריו מרוב עוצמת מסירות הנפש למען שמירת העיניים. אחר כך שלח הקב"ה את המלאך רפאל כדי שירפא אותו, אך המלאך שב ריקם. שכן רבי מתיא חשש שמא יכשל שוב בראיה אסורה ולכן העדיף עיוורון מוחלט. רק כשהבטיח לו הקב"ה שלעולם לא יכשל שוב, הסכים שירפא אותו.
 
ליבם של גדולי ישראל היה בוער למען קדושת השם, הם קיימו את הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני" במסירות נפש של ממש.
 
מורי ורבי הרב שלום ארוש שליט"א מדגיש, שכאשר אדם שומר על עיניו הוא יזכה להרגשה מוחשית של נשמה יתירה בשבת, לנועם מתיקות בלימוד התורה, ולתחושת השראת השכינה בעת עבודת התפילה. ויתירה מזו, הקב"ה בעצמו שם עיניו תמיד על המקדשים את עצמם ושומר עליהם מכל צרה.
 
ה"חזון איש" הודיע שזהו התיקון של הדור הזה. והסביר שכל ביאת האדם לעולם בדור הזה, דור התאוות, הוא רק כדי לתקן את ענייני הקדושה. זהו תפקיד של כל איש ואישה. הנשים, בצניעותן. והגברים, בשמירת העיניים והמחשבה. כך ישברו את מ"ט שערי החושך וההסתר ויביאו לתיקון העולם במלכות השם.
 
ובסליחות אנו מבקשים: "קדושת איש חסידך זכור ליפת פעמיים, רחמיך תעורר כי לקינו בכפלים". כשיראה הקב"ה את קדושת ישראל בדורנו זה, יזכור עד כמה אנו נלחמים בשביל זה ונאבקים בניסיונות המתרבים מיום ליום, שומרים עצמנו בכל מחיר, כי אז מיד ירד השם מכסא הדין וישב על כסא הרחמים, ובעזרת השם, יגאלנו גאולת עולם.
 
שמירת העיניים היא כלי הנשק היעיל ביותר שיש לנו כנגד היצר הרע. ואם אנו רוצים למנוע מעצמנו הפתעות קשות שלא ציפינו להן, או הידרדרות איטית שלוקחת אפילו שנים אך לא שמים לב אליה, אין ברירה אלא לאחוז באמצעי ההגנה.
 
וכבר אמר חכם אחד: "מה שלא עושה הגיבור בגבורתו, עושה החלש בשמירתו". משפט זה ממש מתאים לדורנו ולמצבנו הנוכחי. אנו, החלשים מכדי להילחם פנים אל פנים מול היצר הרע, וליבנו אינו מלא כל הזמן בזכירת מצוותיו של הקב"ה, כך שיגיע באופן טבעי לקיים שמירת עיניים, לא נותר לנו אלא לשמור שמירת טכנית. כלומר, לשמור על העיניים מראיית הרע, ואז מאליו גם הלב יגיע לכך והמצווה תכנס לקרבנו ולנשמתנו. כי "הזוכה לשמור עיניו ולקדש עצמו כצדיק גמור, יש לו מזה תענוג פי חמש מאות יותר ממי שממלא תאוותו" (מתוך הספר "עבודת הפנים"), יהי רצון שנזכה לזה, אמן.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, לייזר בימס