רק חוק יחלץ אותך מהבוץ

במצבים מסוימים, כשהצדק נראה
עלוב, כשהטוב מסוגף והרע שופע
ומאושר, רק חוק יכול להוציא אותך
מהבוץ. איך? אל תנסה להבין.
 
 
מקובל לחשוב כאילו ישנם אנשים שהולך להם טוב וקל בחיים, ואחרים שמסע החיים עבורם הוא סיוט מתמשך. יש בזה מן האמת. לכל אדם מסלול חיים מיוחד עבורו. אצל אחד, מפת ההשגחה מצעידה אותו תחת צל אילנות, אוויר הרים צלול, שלווה ונוף נחמד. האחר מובל על פני הרים, צוקים ומדבריות. אך אין לך אדם שלא טעם טעמה של כבדות וכאב. העולם עבור כולם הוא ניסיון. ולכל אדם רגע או רגעים קשים במיוחד.
 
בשעה שהקושי משתלט, התוצאה המיידית היא כבדות. וכבר קשה להחליט – מה מסורבל יותר, הקושי עצמו או הכבדות הזוחלת בעקבותיו? אנשים בזמנים איטיים וסבוכים נוטים לקבוע שכאן יהיה הסוף. שום דבר לעולם לא ממש ישתנה לטוב, והדרך הזו כנראה לא תוביל לגאולת נפש בעתיד קרוב.
 
קושי עלול לתפוס את הנפש ברוחניות או בגשמיות. ולא אחת, הוא תופס את שניהם גם יחד. לימוד התורה נעשה קשה, ויחד עם זאת, סדרים קבועים משתבשים. הפרנסה גם היא צולעת, ובעיות חינוכיות מתעוררות במפתיע. חבילה שכזו מסוגלת למוטט גם אדם חזק במיוחד. אך שום אחד מכל הסעיפים הללו אינו מהווה קושי של ממש. הקושי האמיתי טמון עמוק יותר, זהו עומס עודף של קושיות שקרשו, התקשו והפכו לטענות מרירות. ואין בעולם משקל כבד מזה.
 
קושיה ומשקל עודף
 
דבר פלא. כל אחד מאיתנו יודע על השגחה פרטית וניסים. תשאל אדם, מי משגיח על חייך? ללא ספק, הוא יענה לך, ריבונו של עולם. נו, אז למה אתה מודאג, לחוץ וכאוב?
 
טוב, זה בגלל שיש לך קושיות בלב!
 
העולם מלא בחסדים, החיים מלאים במופתים, ועם זאת, איננו מרוצים. רובצת לנו על הלב מעמסה לא פשוטה של קושיות ולכולן כותרת אחת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". העוול מפריע לנפש יותר מכל סבל אחר, והעולם נראה לא אחת כמו מקום שורץ עוולות. הצדק נראה עלוב, והרשע פורח. יראי השם המתאמצים לעשות רצון עליון ולכוון מעשיהם לשם שמים סובלים ומתייסרים, מתקשים על ימין ועל שמאל. לעומתם, קלי עולם, שאינם כה זהירים ומקודשים, מבלים כאן בטוב ובנעימים כביכול. נראה כאילו הטוב צפוד ומסוגף והרע שופע ומאושר, והתמונה הזו עושה כבד על הלב.
 
כבדות זו טומאה. קושיות זו הסתרה. זה מה שמרכיב את הקשה שבטומאות – טומאת מת. המוות שולט היכן שמכרסמות הקושיות. שם אופפת גם הטומאה, שם שרוי הייאוש והאבדון. אך גם לאבי-אבות הטומאה מציעה התורה הקדושה רפואה – אפר פרה אדומה.
 
לא חייב להבין הכל
 
מצוות פרה אדומה נקראת חוקה. ולא בכדי. במצבים מסויימים, רק חוק יכול לחלץ אותך מהבוץ. הטומאה היא חולי, וכדי להחלים ממנו, יש להיפטר קודם כל מגורם המחלה – העקשנות להבין. התורה מצווה "זאת חוקת התורה", אל תנסה להבין, משום שזה בדיוק מה שגרם לך להימצא היכן שאתה. הרצון להבין יוצר קושיות שהופכות את הלב לאבן כבדה. חוק הוא ציווי נעדר פשר. מבקשים ממך לעשות, לא להבין. וזו הדרך הישירה ביותר לחיים בריאים של אמונה ודבקות.
 
בפרה אדומה נאמר "שלא עלה עליה עול". הפרה המטהרת מטומאת מת חייבת להיות כזו שלא נשאה על גבה מעולם עול כלשהו של קושיות. וכך בדיוק אמור לחיות מי שמעוניין להשיל מעליו משקל עודף ומיותר של כבדות וטומאה. החיים הם מסלול ארוך של תיקון. לאורך הדרך לא חסרים מראות ומאורעות תמוהים וקשים. מי שמתיימר להבין כל דבר, מהר מאוד יעצור. לכן מצווה עלינו התורה 'אל תעצור! המשך הלאה'. "ונשלמה פרים שפתינו" – הכנס כוחותיך בתפילה, היצמד למטרה, האמן שכל מאורעותיך מובילים אותך אך ורק לטוב נצחי, שלם ומוחלט. ודע לך, שלעת עתה לא תוכל להבין מדוע כל מה שקורה איתך פועל לטובתך. לא תוכל להבין זאת עד שתגיע לסוף, שם יבואו על פתרונן כל הקושיות. ובינתיים, אין לך אלא חוקת פרה והיא שתשפיע עליך טהרה ורפואה.
 
הטהרה מטומאת מת יוצאת דווקא מתוך פרה אדומה. שריפת הפרה הופכת את האדום והדין לאפר של טהרה והתחדשות. וכך ניתן גם לעשות עם קושיות. הפוך את הקושיה לאמונה תמימה. וותר על הרצון להבין, ורכוש תחתיו לב חם ורך יותר. הכל בודאי ייעשה קל, טהור וחלק יותר.