הבעל שם טוב נישא לאחותו של רבי גרשון מקיטוב.

לאחר נישואיו של הבעל שם טוב, ביקש גיסו, רבי גרשון מקִיטוֹב, ללמוד עמו תורה. הבעש”ט לא רצה בכך,

 ועשה עצמו כאיש פשוט שאינו מבין דבר.

אמר ר’ גרשון לאחותו, אשת הבעש”ט:

 “חרפה גדולה ממיט עלינו בעלך ולא אוכל לשאת זאת עוד.

 אם תרצי להתגרש ממנו – מה טוב.

 ואם לא, אקנה לך סוס וסעי עמו מכאן, וגורו היכן שתגורו.”

סירבה אשת הבעש”ט להתגרש ממנו,

על כן עזבו הבעש”ט ואשתו את העיר ועברו לישוב אחר.

שם ארגן הבעל שם טוב מקום מגורים לאשתו והלך להתבודד בהרים הגבוהים.

פרנסתם הייתה ממכירת טיט שחפר הבעש”ט בהרים.

פעמיים או שלוש פעמים בשבוע הייתה אשתו באה אליו עם הסוס והעגלה, ומוליכה את הטיט שחפר אל העיר כדי למכור אותו, וכך התפרנסה.

באותם הימים נוהג היה הבעש”ט להתענות ימים ארוכים, וכאשר רצה לאכול היה חופר גומה בקרקע, יוצק בה קמח ומים והיה נאפה מחום השמש.

 זה היה כל מאכלו שהביא אל פיו כדי לשבור את רעבונו לאחר התענית, וכל ימיו היה בהתבודדות.

פעם אחת שקע הבעש”ט בהתבוננות עמוקה,

וכך הלך על פני ההרים גבוהים ותלולים מאוד שביניהם גיא עמוק .

מעבר לגיא, על ההר שמנגד, עמדו שודדים.

ראו השודדים כי הולך הבעש”ט אל התהום כשהוא שקוע במחשבות, ואמרו כי בוודאי ייפול וירסק את אבריו.

 אך כאשר הגיע הבעש”ט סמוך לתהום קרב ההר השני אליו וסגר את פי התהום עד שנעשתה שם דרך ישרה.

 כאשר המשיך הבעש”ט בדרכו, חזרו שני ההרים והתרחקו.

אחר זמן מה חזר הבעש”ט אל המקום, ושוב קרב הר אחד אל חברו עד שעבר הבעש”ט.

וכך אירע כמה פעמים. ראו השודדים כי איש אלוהים הוא, באו אליו וסיפרו לו את מה שראו.

אמרו השודדים: “הנה בעינינו ראינו כי איש אלוהים אתה. לכן אנו מבקשים שתתפלל עבורנו שיצליח ה’ דרכנו, כי בכל יום אנו מוסרים את נפשנו ומצויים בסכנה גדולה.”

אמר להם הבעש”ט:

“אם תישבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו, אעשה כדבריכם.” נשבעו לו השודדים על דבר זה. וכך היה.