סגולת הבעל שם טוב – סיפור חסידי למוצש

היה זה יום רביעי, ח”י אלול תק”ה, הבעל שם טוב בא לבית המדרש במצב רוח מרומם. הוא עבר לפני התיבה והתפלל בניגון חגיגי עליז, שעורר פליאה והתפעלות בקרב תלמידיו .

פליאתם גברה כשראו שהבעל שם טוב אינו אומר “תחנון” ולא עוד אלא שהזמין אותם לאחר התפילה לסעודת מצווה. הם הבינו כי ודאי קרה משהו משמח במיוחד, אולם הם לא העיזו לשאול לפשר הדבר, עד שנענה להם הבעל שם טוב וגילה את הסוד בעצמו.

“היום יום רביעי בשבת” פתח הבעל שם טוב ואמר : “יום רביעי בו האיר הבורא יתברך את העולם בשמש, ירח וכוכבים. קוראים את הפטרת ‘קומי אורי’, והיום זיכה הקדוש ברוך הוא את עולמו בנשמה גדולה שתאיר את העולם בתורה ועבודה.

בצורה זו בישר הבעל שם טוב לתלמידיו, כי הנה נולד תינוק, שעתיד להאיר את העולם ולהתפרסם בגאונותו , חסידותו ואהבת  ישראל שבו.

תינוק זה  נקרא בשם ‘שניאור זלמן’- על שם עתידו , שזכה להאיר את העולם בשני אורות- אור התורה ואור החסידות. רבי שניאור זלמן  חיבר ספרים רבים , ובניהם: שולחן ערוך הרב.

הספר המפורם ביותר שחיבר הוא ספר ה’תניא’  ומכאן כנויו:’בעל התניא’ .