שלושים דקות מהתהילה

יש מי שרץ כל חייו בניסיון נואש
לגעת בזוהר, להתהדר בכבוד ולזכות
בתהילה, אבל לא מצליח. תרשמו לכם:
שלושים דקות כל יום ואתם נמצאים
במרחק נגיעה מלהגשים את המשאלה!
 
 
עמוק בפנים, כל אדם רוצה לטעום את טעמם של התהילה, הזוהר והכבוד. כן, גם זו משאלה שיש בלב האדם. יש מי שמגשים אותה ומגיע להישגים אדירים, ויש מי שמשאיר אותה בגדר משאלה תקועה בערוצי הרצון הסמויים.
 
אולם, כדי לדחוק אותה למקום עמום כזה נדרשת כמובן עזרה, ולאו דווקא מהצד החיובי. לא טעיתם, היצר הרע. כן, הוא תופס פיקוד ומנחית על האדם, אל זה שמטה אליו את ליבו ואוזניו כמובן, את כל סוגי הטילים שישנם – טיל הלוזר, טיל הייאוש, טיל העצבות ומה לא?! קצת לפני מטחי הטילים הוא משתמש בתעמולה מלאה בארס שמתישה את האדם, וכך הוא מכין את הקרקע למתקפת הטילים שבאמתחתו שלא משאירה לאדם יכולת להתגונן. ומכיוון שהאדם מקשיב לו ומתחיל להאמין שהוא אכן לוזר, לא יוצלח ושהוא בכלל לא יכול להגיע להישגים נפלאים, הוא עושה דברים שבאמת מרחיקים אותו מלהיות אדם מוצלח, מאדם שהתהילה והזוהר יכולים להקיף אותו והוא בהחלט יכול לגעת בהם.
 
וכאן המקום להזכיר שלא מדובר בתהילה ובזוהר של העולם הזה, ממש לא. גם לא בעושר והנוחות שמושגי העולם הזה מציעים לכוכבים העולים. כל אלה הם אבק נידף ברוח, לא יותר. אלא, על פי היהדות, תהילה-כבוד-זוהר הם הדרך לאדם להיות צדיק, כלי ראוי לאורו של אלוקים.
 
ואם אתם חושבים שלהיות צדיק זה משהו קשה אתם טועים טעות גדולה. זה הרבה יותר קל ממה שאתם מעלים בדעתכם. בגמרא נאמר שאפילו אם אדם הוא הפושע הכי גדול בעיר, אך זוכה לעשות תשובה אמיתית, כנה ועמוקה באמת, ואומר לעצמו 'רגע, הגיע הזמן שאלך בדרך הישרה, שאחזור לבורא עולם' – הוא נחשב לצדיק. כן, ממש כך.
 
'רגע, רגע', אני שומע אתכם צועקים, 'איך אפשר להשוות אדם, אפילו אם עשה תשובה גדולה מעומק ליבו, למשל, לצדיקים כמו הבבא סאלי או ה"חפץ חיים", צדיקים שהשקיעו את כל חייהם בתורה, בתפילה ובזיכוך גופם?'
 
אתם צודקים. הגנגסטר של אתמול, אפילו אם עשה תשובה כנה ועמוקה לא יכול להידמות או להשתוות לצדיקים ענקים שכאלה, וזה ברור, משום שעכשיו מונחות לפניו כל שנות חייו לעבודה קשה על מידותיו ותיקון נשמתו. אולם כאן נמצא ההבדל הדק והעדין: ברגע שאדם משתוקק באמת לתקן את דרכיו ולהיות צדיק, ולעולם לא מרפה מהשתוקקות ורצון זה, הוא נחשב בשמים לצדיק גם אם הוא נופל אלפי פעמים. והדבר החשוב ביותר הוא, כאמור, שהוא לא מרפה מהרצון הזה.
 
בנקודה זו רוב האנשים נופלים כמו טרף קל בידי היצר, וזה ברור למה. ברגע שהם מתעוררים לתקן את מידות הנפש שלהם ואת מעשיהם, כשהם מקבלים השראה והתעוררות גדולה ומחליטים להשתנות לטובה, ברגע שהם רוצים לממש את הרצון או ההחלטות שקיבלו על עצמם, מיד היצר הרע קופץ עליהם ואומר להם לשכוח מזה. 'כי מה זה כל העניין המטופש הזה, בימי הטכנולוגיה המתקדמת והמודרניזציה והקדמה ו… ו… שאתם פתאום צריכים להתנהג בצורה מוזרה – לשמור על הקדושה האישית שלכם? מי אתם חושבים שאתם, ה"חזון איש", ה"בן איש חי"? אתם רחוקים מאוד מהמטרה הזו ולעולם לא תצליחו לעמוד בזה. הכי טוב שתחזרו לדף שלכם בפייסבוק ותיהנו….' וזה מה שהם עושים, אבל הנאה מהם והלאה משום שהם מדוכאים ומיואשים יותר מתמיד.
 
אז מה אם נפלתם? "שבע יפול צדיק, וקם" אומר החכם באדם – שלמה המלך ע"ה. הצדיק גם הוא נופל אבל הוא קם, עומד על רגליו וממשיך הלאה. אל תקשיבו לכל מה שהיצר מוכר לכם. דבקו בהחלטות שלכם, ברצונות ובמטרות, ביעדים שאתם רוצים להשיג בחיים, כן גם ביעד להיות צדיקים. נכון, לכולנו יש עבודה קשה בכל שנות חיינו בעולם הזה עד שנזכה להילת הצדיק סביבנו, אבל גם עד שנעשה משהו בנדון לפחות לא נרפה ונתייאש מהרצון הזה.
 
תהילה-זוהר-כבוד משמעם להתגבר על כל המניעות הקשות של העולם הזה ולהשיג אמונה וקדושה אישית. זאת המשימה העיקרית שלנו כאן. הסיבה שאנו לומדים תורה היא כדי לקבל את הכלים והדרך לבצע משימה חשובה זו. "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" אומרת לנו התורה. כדי להיות אדם כשר צריך לשמור על העיניים. שלמה המלך אומר שהעיניים רואות והלב חומד, ומזה אפשר ללמוד גם את ההיפך – את מה שהעין לא רואה הלב לא חומד!
 
בני ישראל במדבר למדו תורה ממשה רבינו בכבודו ובעצמו. הם ראו ניסים אדירים כל יום. הם אכלו את המן – לחם שניתן להם מהשמים. הנעליים והבגדים שלהם גדלו איתם ולעולם לא נקרעו או בלו. ענני הכבוד רחצו וגיהצו את בגדיהם כשהם לבשו אותם. ועדיין, 24,000 מעם ישראל נפלו ברשתן של בנות מדין. אם לא פנחס, כל עם ישראל היה נענש. והשאלות כמובן מתבקשות: איך הם יכלו לעשות את זה? איך הם יכלו ליפול לכזה מקום נמוך למרות כל הניסים שחוו כל רגע בכל ארבעים שנות נדודיהם במדבר?
 
פשוט מאוד, לא הייתה להם תפילה אישית. אדם לא יכול לשמור על קדושתו האישית אם הוא לא משתמש בכלי החיוני הנוסף שנדרש למהלך שכזה – התפילה האישית (ההתבודדות כמו שרבי נחמן מברסלב מכנה אותה). שעה ביום לדבר עם בורא עולם בשפה שלך בפשיטות, לספר לו הכל, לשתף אותו, לבקש את עזרתו בכל תחום בחיינו. ורבי נחמן מברסלב אמר על עניין זה – שמקטן ועד גדול!!! כולם צריכים את התפילה האישית.
 
המשימה העיקרית, אם כן, היא להשקיע שלושים דקות, לפחות, מהתפילה האישית ולהתחנן לבורא עולם שיעזור לנו לשמור על הקדושה האישית שלנו – במחשבה, בדיבור ובמעשה, קדושה שמתחילה קודם כל בעיניים.
 
שלושים דקות שמקרבות את האדם אל התהילה, הזוהר והכבוד האמיתיים לתיקון נשמתו על הצד הטוב ביותר, למלא את המשימה של חייו כאן בעולם הזה. והכל מתחיל עם הרצון המתוק להתקרב לבורא עולם ולא להרפות ממנו, גם אם אנחנו נופלים אינספור פעמים. אלה הם מפתחות ההצלחה של החיים, ויהי רצון שנזכה בהם, אמן.