היה שם הר

'איך הצלחתי לטפס על הר כזה?'
הוא תוהה. ומה שמדהים עוד יותר
הוא, שהטיפוס על ההר הזה לא היה
משהו חד פעמי. גם אני עשיתי את
זה, טיפסתי על ההר שהיה שם.
 
 
לימוד מפורסם מהתלמוד אומר, שאחרי שאדם נפטר מן העולם מראים לו בשמים את כל הדברים שחווה בחייו ואיך הם יכלו להיראות אם היה פועל אחרת.
 
אם האדם הוא צדיק, מראים לו את כל הפעמים בהן היצר הרע ניסה לפתות אותו לחטוא, להפריע לו בעבודה הרוחנית ובעבודת השם שלו, מה שנראה לו כמו הר.
 
'איך לכל הרוחות הצלחתי לטפס על הר כזה?' הוא תוהה-מתפלא. ומה שמדהים עוד יותר הוא, שהוא מבין שהטיפוס על האברסט לא היה משהו חד פעמי. על הר האברסבט, כך הוא מגלה, הוא טיפס מאות ואפילו אלפי פעמים.
 
ויש את הרשע. בשמים מראים לו את כל הפעמים בהן הוא 'נתקע' כשהקשיב ליצר הרע שלו, ואיך הוא יכול היה להתגבר על הכל אם רק היה משקיע מאמצים. איזה? כמו אלה שמשקיעים בלהוציא שערה!!! מהדרך. כן, ממש כך. עניין של חצי שנייה, ממש כלום, והכל נעלם. לא ביג דיל. לא כבד, לא בלתי אפשרי.
 
והרשע, הוא לא יכול להאמין למה שרואות עיניו. 'איך לכל הרוחות לא הצלחתי להוציא את השערה הזאת מהדרך? איך לא הצלחתי לעשות את הדבר הנכון?' ועכשיו תראה, אומרים לו, תראה את כל האנשים שפגעת בהם (כולל בעצמך). תראה את כל הבלגאן הנורא שעשית (ועכשיו תשלם עליו בכסף מלא…). תראה את כל ההזדמנויות הרוחניות של טוב וצמיחה והתעלות שנתנו לך לבנות את עצמך ואת העולם כולו, תראה מה פספסת. ואתה יודע מה הכי גרוע? שלא רק שהוא לא בנית אלא הרסת את כל מה שנמצא סביבך וסביב אנשים אחרים – את הנשמה שלו, של ילדיו, של בן/בת הזוג, של החברים, של המשפחה, של עמיתים לעבודה, של מי לא?!
 
אז הנה השאלה: איך היצר הרע יכול להיראות לצדיק כמשהו גדול, והוא מתגבר עליו, אבל כל כך קטן לאנשים הרעים שלעולם לא נכנסים לזירה ומוכנים להילחם, להתמודד, לחשוב ולדבר טוב?
 
חשבתי על זה לא מעט לאחרונה, במיוחד אחרי שקיבלתי את אותו מייל מלא מילים רעילות וארסיות. זה היה אתמול בבוקר. בפעם הראשונה שקיבלתי מייל כזה מאותו אדם ששלח את המייל הנוכחי, הייתה לפני כמה כמעט שנה, בחנוכה.
 
בהתחלה, זה הייתי המומה. נעשיתי חולה, רעדתי והרגשתי חלשה במשך כמה שבועות. התפילה האישית שלי (ההתבודדות) הייתה מקום המפלט היחיד שלי ממתקפת המילים הקשות שנכתבו באותו מייל, ועד שהגעתי לפורים גם התפילה האישית שלי החלה להתערער. אז רצתי מהר לרבי נחמן מברסלב – נסעתי לאומן, וקיבלתי קצת כוח רוחני להתמודד עם ההר המסיבי שהמייל הציב בדרכי.
 
בואו נאמר שזו הייתה עבודה מאוד קשה, ולא פעם הרגשתי שאני מתמוטטת ופשוט מוותרת. היצר הרע לא הפסיק ללחוש לי באוזן שאני צריכה לכתוב, כתגובה, משהו חמור, אפילו כמאמר באתר הזה. אבל ד"ר זאב בלן, שאף הוא כותב מאמרים באתר הזה ובבלוג שלו, מסביר שבלבולים וספקות הם הרעל הכי נורא שישנו לאדם.
 
כשמגיעים למצב של בלבולים וספקות אנו מוכנים לעשות הכל על מנת להתרחק מהם, וזה כולל לשקר לעצמנו – משהו כמו ריפוי עצמי, נהיה מוכנים לשקר לאחרים, ואפילו נקפוץ מגשרים גבוהים.
 
תודה לא-ל, אף אחת מהאופציות שהוזכרה בפסקה לעיל לא הייתה אפשרית עבורי, אז במשך חודשים ניסיתי לטפס על ההר הזה, ממשיכה לתהות בכל יום אם בעלי ואני באמת כאלה רעים, לא מתחשבים, מעוותים, חולים בנפשנו כמו שנכתב במייל, עם כל המילים הרעות בהן הואשמנו.
 
מים רבים זרמו בנהר מאז. אלוקים, ברחמיו המרובים, נתן לי בהירות לכל העניין וגרם לדברים רבים להתבהר, למרות הבלבולים והספקות שצצו.
 
אחת התובנות וההתבוננויות המדהימות שקיבלתי לפני כמה חודשים היא שכולנו 'רעים', ובו-זמנים גם 'טובים' בצורה מושלמת. זה לא 'או או', זה שניהם. כל הזמן. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא רק לקבל את עצמנו, ואחד את השני, ולחיות בשמחה, ללא האשמות, כי חיים מלאי אמונה זה להבין ולהפנים ולחיות את זה.
 
דבר נוסף שהבנתי הוא, שלפעמים, גם כשזה נראה רע מבחוץ, הפנים הוא זהב טהור, וכן ההיפך. האם אדם יכול לדבר דברים רעים על חברו אבל בליבו יש רק כוונות טהורות? כן. האם אדם באמת יכול לומר דברים נחמדים כלפי חוץ, אבל אלה יכולים להיות הדברים הכי רעילים, מעוותים, פוגעניים שאפשר לשמוע אי פעם בחיים? כן.
 
בתקופה של שלושת השבועות, כשכולם צועקים ומדברים איתך על שנאת חינם, האם אתה יכול להחליט 'לחתוך' קשר עם אנשים ולהתנתק מהם מכיוון שזה הדבר הכי טוב ואמיתי שאתה יכול לעשות עם עצמך? כן. האם מילים ומאמצים להביא למצב של הרמוניה ואחדות ושלום ופיוס יכולים להיות לא טובים ולגרום לנזקים? כן.
 
והדרך היחידה בה תדע באמת מה באמת קורה, בפנים, איפה שזה הכי אמיתי ונחשב ובעל משקל, היא אם אתה מאמין בצדיקים ומנסה להיות מקושר אליהם ולאלוקים. הם קיצור הדרך לבהירות. הם התשובה לכל הבלבולים והספקות שהיצר הרע ממלא את הראש לכל האנשים.
 
אתמול, כשקראתי את המייל, חששתי שאחווה את הבלבולים והחרדות שחוויתי בפעם הקודמת. אבל זה לא קרה. אלוקים עשה לי נס, ופעם ראשונה בחיי עברתי את מתקפת המיילים המרושעים האלה כשאני רגועה, מלאת חיים ונקייה.
 
למה?
 
כי כל הספקות נעלמו. כל האוויר של בלון "הצדקות העצמית" יצא החוצה. את המייל ראיתי בדיוק למטרה לה הוא נועד: עוד ניסיון עלוב ומר לפגוע בבעלי ובי, עוד ניסיון לחדד את האשמות, עוד ניסיון לגרום לנו להאמין שהשקרים האלה כל כך גדולים, כל כך ברורים, אולם אני כבר לא צריכה לבזבז זמן עליהם.
 
הר הבלבולים נעלם והוחלף בשערה.
 
ואני? אני יודעת שטיפסתי על הר האברסט, ולא רק פעם אחת. אני יודעת מול מה בעלי ואני עמדנו. והם? להם אין מושג כמה קל זה היה, בסופו של דבר, לראות מה היה האמת ומה השקר. כל המילים שלהם, כל ההאשמות שלהם, הר הרוע הזה, הגאווה, הצדיקות העצמית הזו – הכל מסתכם בשערה אחת שמעיפים מהדרך. שערה שהם יכלו בקלות לסלק מדרכם ולראות את האמת ואת אלוקים.
 
והם צודקים: אני רעה. אני עושה הרבה דברים רעים. כי מי לא חוטא? אבל אני גם צודקת: הם (ואני) אנשים טובים. ביסוד שלנו, אנחנו אנשים טובים, ניצוצות אלוקיים, חתיכה מבורא עולם. ואם הם היו יכולים להתמודד עם הר הרוע שלהם, עם השקרים והטחת ההאשמות, הם בהחלט היו רואים את זה.
 
והדברים היו נראים אחרת.