פשוט, לזרוק את השכל

מה זאת אומרת לזרוק את השכל?
אחרי כל מה שלמדנו בחיים, כל הידע
שצברנו, פשוט, ככה בלי לחשוב
פעמיים, להשליך את הכל?
 
 
אני יודע, הכותרת קצת מרתיעה אבל אין שום סיבה לדאגה, יש כאן הסבר נפלא איך עושים את זה, ולגלות שאתם, בעצם, אנשים מאוד חכמים.
 
אז ככה,
 
בעשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו, כשהאחרון בהם והקשה מכולם היה עקידת בנו יצחק. אברהם אבינו נצטווה להקריב את בנו על המזבח לבורא עולם. למרות שבורא עולם אמר בסופו של דבר לאברהם לא לשחוט את יצחק, הרצון שלו למלא את ציווי הבורא יזכה אותו בהבטחה הגדולה – ברכה רוחנית וגשמית לכל צאצאיו עד סוף כל הדורות.
 
למרות כל המתח, סיפור העקידה קשה 'לעיכול' בהרבה היבטים. קורבן אנושי הוא ההיפך המוחלט מההבנה שלנו את רצונו של הבורא. וגם אז, רצונו של אברהם להקריב את בנו זיכה אותו בשכר עצום שלא ניתן לאמוד כלל. בואו ננסה להבין מה קרה שם.
 
כמו שמתואר בתחילת ספר בראשית, אדם הראשון הצטווה לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. מסיבות לא ברורות, אדם החליט להתעלם מהציווי הישיר של בורא עולם ואכל את הפרי האסור. הפרשנים דנים רבות בשאלה – למה הוא אכל את הפרי, ולמרות שזה גם חשוב, זה לא העניין. כי מה שחשוב לשאול הוא – מה היה התהליך שהוביל את אדם להחלטה לאכול את הפרי? כדי לגשת לעומק העניין, בואו ננסה לנתח נקודה זו מתוך קונפליקטים שמלווים אותנו בחיים.
 
הרבה אנשים ממלאים את דרישות התורה עם רגשות מעורבים. חלק מהרעיונות והציוויים "מדברים אלינו", וחלקם יכולים להיראות קשים יותר לביצוע. המתח הוא משהו יומיומי. בחלקים מסוימים של חיינו אנו מרגישים איך הרחמים והחסדים של הבורא 'שוטפים' אותנו, ואילו חלקים אחרים קשה לנו לקבל. התגובות וההרגשות שלנו בעניין זה קשות אך גם מאוד מאתגרות, משום שאתגרי החיים, כמו שכולנו יודעים, למרות היותם קשים וכואבים, מעוררים ומדרבנים להמשיך קדימה.
 
ויש גם את העניין שאנחנו לא מבינים את "הצורך" של בורא עולם לשים אותנו במצבים השונים של חיינו.
 
בקיצור, אנחנו רוצים משהו אחד, אבל לבורא עולם יש תוכניות אחרות בשבילנו. אנחנו אולי רוצים לנסוע ביום שבת לים, אבל בורא עולם אומר לנו לא. אנחנו אולי רוצים ללכת עם חברים למסעדה לא כשרה, ושוב, בורא עולם אומר לנו לא לעשות את זה. אנחנו אולי רוצים שמצבים מסוימים בחיינו פשוט לא היו קיימים, אבל ברור כשמש שזה לא רצון הבורא. יש אותנו ויש אותו. שתי דעות שונות "שמתנגשות" זו בזו.
 
איפה משיכת החבל הזו התחילה?
 
אצל אדם הראשון.
 
כבר בתחילת ההיסטוריה של האנושות, אדם היה הראשון שבחר ללכת בעקבות ההבנה שלו, על ידי אכילת הפרי האסור, במקום לעשות את רצונו הברור והישיר של הבורא. ההתחלה של ירידת האדם הייתה ההחלטה לעשות משהו שנוגד את ציווי הבורא, כשהיא מבוססת על ההנחה שאופציה אחרת (שלו) הרבה יותר הגיונית.
 
איך ומתי הטעות הזו באה על תיקונה?
 
כשאברהם אבינו הצטווה להקריב את בנו. ציווי 'לא מתקבל על הדעת' מכל ההיבטים, לפחות מהצד של אברהם אבינו, במיוחד לאור העובדה שבורא עולם אומר לו בצורה מפורשת שההמשכיות שלו תהיה מיצחק אבינו. דבר והיפוכו, שני דברים שמתנגחים זה בזה – איך מיישבים זאת? הרי זה בדיוק מה שקרה עם אדם בגן עדן. בורא עולם אמר לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, אבל לדעתו ה'כן לאכול' היה הרבה יותר משכנע, יותר הגיוני. בורא עולם אמר לאברהם אבינו להקריב את בנו, מה שממש לא נשמע הגיוני ועולה בקנה אחד עם אותה הבטחת המשכיות, אלא שאברהם אבינו הגיע להחלטה שהפכה ליסוד והבסיס של עם הנצח. הוא הבין שרצון השם הוא הדבר הנכון לעשות, כי בסופו של דבר אין שום מקור אמת אחר חוץ מהשם. הוא הניח בצד את השכל וההיגיון, את כל הטיעונים של למה כן ולמה לא, את הכל ההבנות והמחשבות, והתמקד בכל כולו ברצון הבורא. והתגובה של אלוקים לא איחרה לבוא – אותה הבטחה לדורות, ברכה שתלווה את צאצאיו לעד. למה? כי הדבר היחיד שהוא נצחי הוא בורא עולם. אם אברהם אבינו היה הולך בעקבות ההיגיון שלו, עם מה שנראה לו הגיוני ונכון לעשות, הוא למעשה היה חוזר על הטעות של אדם הראשון, ומאבד את ההזדמנות לוותר על ההבנה המוגבלת שלו את הרצון והאמת של בורא עולם.
 
על ידי שזרק את השכל והיגיון שלו הצידה, הוא למעשה תיקן את הטעות של אדם והוריש לנו את היכולת הנפלאה הזו לצאצאיו, עם ישראל.
 
לא מדובר כאן בהתבוננות יפה שקיבלתי. זה שיעור נפלא שלמדתי מהרב שלי. עם ישראל עברו תהפוכות רבות לאורך כל הגלות. שוב ושוב עמדנו באתגרים ומצבים שהטרידו את מוחנו. התבקשנו, לאורך כל ההיסטוריה, לפעול ולחיות במצבים שנראים כמעט בלתי הגיוניים. ולמרות זאת, עם ישראל בחרו לוותר על חייהם, על רכושם וממונם, ולא על הדבקות בבורא עולם. הם ויתרו על מה שנראה כאופציות "הגיוניות". עקשנות זו היא ההיפך מאמונה עיוורת. זו אמונה שמבוססת על הבנה ברורה שלעשות משהו שהוא לא רצון השם, זה אומר לנתק את עצמנו, חלילה, מהחיים עצמם. אומה עם אמונה פחותה מזו מזמן הייתה נוטשת את הדבקות באמת וברצון הבורא. בכל אופן, הגנים הרוחניים שלנו עושים את שלהם, אותם גנים שירשנו מאבא אברהם, הם אלה שנתנו לנו את הכוח לעמוד במצבים הכי קשים, במצבים שכל מה שהיה לנו לומר היו רק שתי מילים "שמע ישראל" ולמסור את נפשנו.
 
אדם הוביל את האנושות לתחתית כאשר שם את רצונו לפני רצון הבורא. אברהם אבינו הפך את הקערה של ההיסטוריה על פיה כששם את רצון הבורא קודם לכל, כולל רצונו שלו. הוא הוריש לנו מסירות עצומה לאמת, וכך הפך את ילדיו למורי הדרך של כל האנושות כולה, כשהם חיים ונושמים את האמת הזו. זו הידיעה שכל מצווה וכל מצב, גם אם נראים סותרים את יכולת ההבנה שלנו, הם כלי לקרב אותנו לאבא היקר והאהוב שלנו בשמים. יהי רצון שנזכה לחיות את הבהירות המתוקה שקיבלנו בירושה.