הרב שלום ארוש “חלקי בארץ החיים” – פרשת חיי שרה

אסור להתרגל

לפני הכניסה לארץ מזהירה אותנו התורה בכמה אזהרות שלא נתרגל לרוב הטובה. כשאדם מתרגל לרוב הטובה הוא מאבד את הרגש, את הכרת הטוב, הוא כבר לא מעריך – וזה בדיוק החטא של “וישמן ישורון ויבעט” שמוביל לכל הריחוק עד לעבודה זרה ממש.

הרבה טוב, הרבה אור, הרבה חסד הרבה שפע, יש לנו כאן בארץ ישראל, ולצערנו התרגלנו, לא הודינו לה’ די הצורך, ולא הערכנו, ובעוונותינו הרבים היינו חייבים ללמוד להעריך את הקיום שלנו כאן בארץ הקודש בדרך הקשה.

והחסד הגדול ביותר העצום ביותר הוא עצם העובדה שאנחנו נמצאים בארץ ישראל!!

אין כאן המקום להביא את כל מאמרי חז”ל המדהימים בנוגע לארץ ישראל ולקדושתה.

דורות רבים ציפו והתפללו, בכו וקיוו, לדרוך על אדמת ארץ ישראל ולנשק את עפרה, ואפילו רק להיקבר בה. גדולי ישראל מסרו נפשם כדי להגיע לכאן. והנה ריחם עלינו ה’ יתברך וזיכה אותנו לגור בארץ הקודש, ולנשום את האויר הקדוש, ולקיים כאן את התורה והמצוות כולל מצוות התלויות בארץ, להשתטח על קברות אבותינו וקדמונינו.

נשק שובר שוויון

אחד ומיוחד מגדולי חסידי ברסלב וממעתיקי השמועה בדור הקודם, ר’ לוי יצחק בנדר זצ”ל, היה אומר לשומעי לקחו: “אברכים! בחנוני נא בזאת! תשתדלו בכל פעם להיזכר בכך שאתם נמצאים בארץ ישראל ולשמוח בעובדה זו – ותראו השפעה עצומה לטובה על כל עבודת ה’ שלכם”.

זאת אומרת שאם רבי נחמן מברסלב אומר שכל עבודת ה’ תלויה ועומדת על כך שהאדם באופן תדיר יחפש וימצא בעצמו נקודות טובות, נקודות זכות, מצוות – אומר רבי לוי יצחק שיש נקודה מיוחדת שהיא בבחינת “נשק שובר שוויון” והיא ארץ ישראל; זאת אומרת שארץ ישראל היא לא “עוד” מצווה, אלא זו “מצוות עַל”, מצווה כל כך גדולה ואדירה שהכוח שלה גדול יותר מכל המצוות, ולכן חשוב לאדם לזכור בכל עת מצוא את גודל הזכות של ישיבת ארץ ישראל ולהשתעשע בה כמוצא שלל רב.

והתועלת של ההנהגה הזו לעבודת ה’ שלנו היא עצומה, כי יש לנו כלל: כל מצווה מאירה לאדם לפי היחס שלו וההערכה שלו והכיסופין שלו אל המצווה. הכלל של “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” – נכון גם למצוות. כל האור העצום של מצוות ישיבת ארץ ישראל תלוי בכך שנעריך את המצווה, שנאהב את ארץ ישראל, ושנודה לה’ על המתנה, ושלעולם לא נתרגל לזכות העצומה שנפלה בחלקנו.

כולם מרוויחים

וגם ארץ ישראל “מרוויחה” כביכול מכך שאנחנו יושבים עליה. ארץ ישראל מאירה וקורנת רק כשעם ישראל יושבים בתוכה. וכך מסביר רש”י על הפרשה שלנו:

בפרשת השבוע קורה דבר מדהים ומכריע בתולדות עם ישראל: אברהם אבינו קונה את השטח הראשון בארץ ישראל. הארץ המובטחת היא כבר לא “על הנייר”, אלא היא הופכת לקניין ממשי של עם ישראל. עוד לפני שיש לנו “עם ישראל” כבר יש לנו חלק בארץ ישראל.

ולאחר הקניין אומרת התורה: “ויקם שדה עפרון” – מה הכוונה ‘ויקם’? איך שדה יכול לקום? מבאר רש”י: “תקומה הייתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך”. כאשר ארץ ישראל ביד אומות העולם היא בעצם במפלה, בנפילה; אך כאשר ארץ ישראל עוברת לידי עם ישראל – זו התקומה, ארץ ישראל קמה ומתנערת מעפרה ומחדשת נעוריה כקדם.

רבי נתן מבאר בדרך הסוד דברים נפלאים הטמונים בכל הפרשה של קניית מערת המכפלה, ומסביר, שעפרון הוא בחינת עפר, בחינת נחש, בחינת עצבות, ולכן השדה הקדוש של מערת המכפלה היה נראה בעיניו חשוך ואפל לא הייתה לו הזכות לראות את האור העצום ולהריח את ריח הגן עדן שבשדה.

והתיקון למידת העצבות הוא מידת האמונה כמבואר בספרי רבינו. אברהם אבינו בגלל שהוא ראש למאמינים – לכן הוא היה זה שצריך לתקן את קליפת העצבות של עפרון ולהעביר את ארץ ישראל משליטת הקליפה, לשליטת הקדושה.

ואז ארץ ישראל בעצמה התעלתה, נהייתה לה תקומה, הקדושה והאור שלה התגלו והיא הפכה ל”ארץ החיים” כמו שקורא לה דוד המלך, ולכן הפעולה הראשונה שעושה אברהם אבינו בארץ היא קבורת צדיקים בארץ ישראל, כי הצדיקים הם בחינת חיים, בחינת אריכות ימים, כי הצדיקים גם במיתתם קרויים חיים, ולכן מיד אחרי שקנה אברהם נחלה בארץ ישראל נאמר עליו: “ואברהם זקן בא בימים”, שזכה לאריכות ימים מכוח קדושת ארץ ישראל.

ומבואר בספרי רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, בכמה מקומות, שאריכות ימים אין משמעותה רק לחיות שנים רבות, אלא שהימים עצמם יהיו ארוכים וגדושים בתורה ותפילה, מלאים וגדושים ביראת שמים ובאהבת ה’.

מכאן נחזור לעצה היעוצה: לא לשכוח לרגע את גודל הזכות, לשמוח ולהודות לה’ בלי סוף.

לא חוזרים לישון

וברור שבכל האסון והטבח הנורא ובכל המצב הקשה שעם ישראל נקלע אליו – מוקד המריבה וסלע המחלוקת הוא השליטה בארץ ישראל. האויב האכזר, אויב ה’ ואויב עם ישראל מוכן למות על ארץ ישראל. והתשובה שלנו תרתי משמע, היא לחזק את הקשר שלנו עם ארץ ישראל, לחזק את הקשר הנפשי שלנו, החיבור שלנו, השמחה שלנו במצוות ישיבת ארץ ישראל.

וכמו שחזרתי ואמרתי מאז שהתרגש עלינו האסון הנורא, שצריכים להתפלל ולהתעקש בכל כוחנו לה’ על הגאולה השלימה ולא פחות; כך אנחנו צריכים להתפלל לה’ בלי סוף ובלי פשרות על ארץ ישראל, שכל ארץ ישראל תהיה ביד עם ישראל בלי יוצא מן הכלל.

כי לצערנו הרב, עיקר ארץ ישראל, כל החלקים המקודשים ביותר שבהם חיו אבותינו, וכל המקומות הקדושים ביותר – נמצאים לצערנו ביד הבזויים שבאומות. בני הגבירה, בני המלכים, נדחקים לשפלה ולרצועת החוף; ואילו החלקים המשובחים ביותר של ארץ ישראל נמצאים בשליטת בני השפחה.

עם ישראל הקדוש, לא הגענו למצב הקשה שהגענו כדי לבקש מה’ רק את השקט והשלווה, כדי שנוכל לחזור לישון בשקט. ה’ ניער והעיר אותנו בצורה כל כך כואבת, כדי שנתעורר באמת ולא נחזור לישון יותר.

ולהתעורר זה אומר לקום ולזעוק: אנחנו מבקשים גאולה שלימה, אנחנו מבקשים מלכות שמים שלימה, אנחנו מבקשים מלכות בית דוד ולא שום תחליף זול, ואנחנו מבקשים את ארץ ישראל בשלימותה, ובפרט את בית מקדשנו ותפארתנו שדווקא מתוך השבר הגדול ייבנה במהרה בימינו אמן.