בלי חיצים

מה הדבר שהכי ישמח אתכם?
המבט על הדרך הארוכה שעשיתם,
כשתגלו שהצלחתם, שהגשמתם את
החלום. הבחירה הייתה נכונה, בדיוק
כמו זו שעשתה המלכה אליזבט.
 
 
על חיצי הביקורת נכתבו מאות אלפי מילים, אם לא יותר. אני לא מגזים. ולא רק על הביקורת, גם על תופעות הלוואי שלה – בכיינות, מרירות, קנאה ושות'.
 
אם אתה אוהב מישהו לא בגלל מי שהוא, אלא בגלל שאתה שם לידו, זה כבר סיפור אחר.
 
כמו?
 
כמו המלכה אליזבט, שהתפרסמה כמי שהייתה הכוח שעמד מאחורי בעלה – המלך ג'ורג' השישי, בנו השני של ג'ורג' החמישי, בן שממש לא היה ראוי לתפקיד המלוכה. התכונות בהן ניחן לא היו מה שמלך אמיתי צריך – ביישן, מופנם, ואם זה לא מספיק אז גם כבד פה וכבד לשון, מגמגם כמו שנוהגים לומר במחוזותינו. ובנוסף, סבל גם מבעיות בריאות ובעיות ברגליים… בקיצור, לא המועמד הנכסף לתפקיד רם ונישא שכזה. כל מי שהכיר אותו, כולל אשתו, ידע היטב כמה קל יהיה לפגוע בו. לשלוח עליו את חיצי הביקורת, להעליב ולהשפיל אותו, 'לשים רגליים' ולא לאפשר לו להתקדם. כן, גם למלכים זה יכול לקרות…
 
אבל תשמעו מה קרה.
 
המלכה עשתה בדיוק את ההיפך! לא רק שהיא לא הפכה אותו למטרה חיה של החיצים הארסיים הללו, אלא תמכה בו לאורך כל חייהם המשותפים ועזרה לו להבין ולהרגיש שהיא מעריכה אותו מאוד. וכל זה בגלל שדבר אחד עמד לה מול העיניים: היא האמינה שהוא ורק הוא מתאים לתפקיד המלוכה. ולא רק, אלא גם את תשומת ליבו לעובדה הפשוטה – שיש מומחים שיכולים לטפל בגמגום ממנו סבל. כך העניקה לו ביטחון עצמי רב שסייע לו להתגבר על הביישנות והמופנמות שלו.
 
ולא תאמינו, המלך הזה, ג'ורג' השישי, על פי דברי ימי בית המלוכה הבריטי נחשב לאחד המלכים הטובים שמלכו שם! וכשהיה בפסגת ההצלחה הוא ניצל את הבמה שניתנה שלו לספר ולהודות קבל עם ועדה, שהגיע לאן שהגיע בזכות תמיכתה ועידודה של אשתו המלכה. אישה שלפני נישואיה לג'ורג' הייתה מפשוטי העם בלי כל גינוני מלכות.
 
רק תראו מה מילה טובה עושה לאדם.
 
ומה מסוגלים לעשות דיבורים מעודדים ומחזקים, עד כדי כך שיכולים לשנות אותו מקצה אחד לשני. ואני לא מדבר כאן רק על תמיכה של האישה בבעלה, אלא בהחלט גם על ההיפך. ובכלל, בין אדם  לחברו. כל שכן כשהורים תומכים ומעודדים את ילדיהם. אח, איזה ילדים יוצאים מבית כזה!…
 
אבל מרוץ החיים תובעני מאוד. נולדנו לחיים בהם צריך להתמודד. לא תמיד מצליחים בלימודים, בעבודה או בחברה. לא. המציאות שמה לנו אתגרים קשים בדרך. אחד מהם הוא התחרותיות. אתם יודעים כמה קשה להתמודד עם אתגר כזה? יום של אדם ממוצע שהתחרויות נושפת לו בעורף מסתיים עם עומס לחצים בחזה, ראש מפוצץ מכאבים, אכילת לב, חוסר סיפוק, תוכניות לא ממומשות… שכחתי משהו?
 
אהה, טונות של קנאה.
 
וקנאה, כמו שכולם יודעים, היא מרכיב משמעותי בתפריט הנ"ל. היא מסוגלת להוציא אדם מדעתו ומעולמו (חז"ל אמרו את זה). היא מסוגלת להטריד את שלוותם של כל מי שפותח את ליבו בפניה. לשכן יש יותר, הוא מצליח יותר, להם יש כסף ולנו אין, החבר מהעבודה מוצא חן בעיני הממונים קצת יותר ממני… בקיצור, כעס אינסופי בגלל 'למה הוא ולא אני?'. מתכון בדוק לחיצי ביקורת איומים. ו"אופן ההכנה" הוא כזה: מרוב תסכול, אדם פורק את המטען האיום הזה בצורת ביקורת מלאה בארס על הסובבים אותו, שלא פעם, גורמת לנזקים בלתי הפיכים.
 
אם בוחנים את העניין לעומק, מגלים שזה עסק ממש לא משתלם, חיצי הביקורת האלה. ההפסד הוא עצום!
 
כי מי לא רוצה שהבית שלו יהיה חממה? מקום בו יוכל להתרווח לא רק בגופו אלא בעיקר בנפשו? אני מאמין שאין אדם שלא חולם שזה יהיה הבית שלו – בית שהוא הבסיס העיקרי לרצונות שלו, לסיפוק, לדעת שיש מי שנושא עימו בנטל, שמעודד, שבן/בת הזוג הם לא משהו מובן מאליו, לא מישהו שאמור לספק את כל צרכיו ורצונותיו, אלא מקום בו הוא בעצמו ילמד לתת, לאהוב ולהעניק. להבין שחסרונות זה לא פגמים כי דווקא בעזרתם מגיעים לשלמות. זה נשמע אבסורד, אבל זה נכון מאוד. והדבר האחרון שאדם ירצה בחממה שלו הוא את חיצי הביקורת. למי זה עושה טוב כמישהו רודף אחריו ומזכיר לו כל הזמן את המומים והחסרונות שלו, כמה הוא לא יוצלח ומפסידן? לאף אחד. שום אדם לא רוצה שיעליבו אותו, שישמיצו אותו, שיבליטו את מה שהוא לא במקום את מה שהוא כן, את מה שהוא יכול, או את מה שהוא מצליח בו.
 
כי ביקורת, וכל מי שנפל קורבן לחיציה יודע את זה, לא מועילה ואפילו מדכאת את האדם שנפגע ממנה. היא הורסת, היא הסיבה לגרוע מכל, היא הגורם שהופך את החממה לסיוט הכי גדול של האדם. היא זו שמעלה את שלום הבית והזוגיות על שרטון, שלא פעם אין דרך חזרה משם. והיו דברים מעולם. בתים רבים נהרסו בגלל שאחד מבני הזוג לא העדיף לנשוך קצת את השפתיים במקום לירות את החץ הארסי שהיה לו על קצה הלשון.
 
בבתים שהגישה בהם שונה, יותר מעודדת ותומכת ובכלל לא מבקרת, בניינים אדירים נבנים שם. הלא מוצלחים נעשים מצליחים ומוכשרים, החסרונות הופכים לאתגרים מעוררים, הריבים מפנים את מקומם לאחדות ולחיים האידיאליים, היתרונות בולטים כמו שמש ביום בהיר, והילדים, כמו ההורים, זוכים ברוגע ובשלוות הנפש. זה בית. זאת חממה. זה המקום בו מגלים שהחיים מסגולים 'לספק את הסחורה' – את האושר שרבים מצפים ומייחלים לו. נכון, צריך להשקיע, זאת עבודה עם מאמצים לצידה, אבל זה כדאי.
 
כי אין הרגשה נפלאה כמו השמחה שתופסת אותך ברגע שאתה מסתכל על המקום בו אתה חי, אחרי דרך ארוכה שעשית בה התאמצת והשקעת, ומגלה שהוא הממלכה החלומית שלך, בית חלומותיך שהתגשמו. וכל זה רק בגלל שבחרת בגישה הנכונה והאמיתית – לראות את הטוב בכולם, כולל אותך, ולא לבקר אף אחד. הבחירה הזו הצילה את הבית שלך. כן, בדיוק כמו שעשתה אותה מלכה.
 
ושמישהו יגיד שההשקעה לא משתלמת.