כל רגע נחשב

הזמן הוא המצרך הכי יקר בעולם
הזה. ובתקופה של נוחות ולוקסוס
חסרי תקדים, שאפילו העניים שבנינו
חיים כמו מלכים, החשבון הפשוט
מתבקש – כל רגע נחשב!
 
 
אחד הדברים הנפלאים שיש לי במגורים בארץ ישראל הוא – כמות הספרים העצומה שאפשר למצוא כאן (חלקם אפילו מתורגמים לאנגלית – שפת האם שלי) בהם אתה מוצא את הכל הסיפורים הנפלאים על אנשים מעורר השראה.
 
לא מזמן הייתה לי הזכות לקרוא ספר-ביוגרפיה של רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, אחד הרבנים החשובים של ברסלב בדור האחרון, ומי שעזר לרב שלום ארוש להיות מי שהוא היום.
 
מהיום בו הוא נולד ברוסיה, במאה האחרונה, חייו של רבי לוי יצחק היו קשים. כשהוא לא גווע ברעב, הוא הצליח לשרוד את מלחמת העולם הראשונה, אך היה המום מהמגיפה שהפילה חללים רבים כולל שניים מילדיו. הוא גם היה בתקופה של המהפכה הרוסית ותוצאותיה, וגם בימים בהם אוקראינים אלימים היו מנסים להרוג כל יהודי שהניחו ידיהם עליו, את התקופה של סטלין, ימים לא פשוטים עם הק.ג.ב., ואת מלחמת העולם השנייה, וזה עוד בלי להתייחס לדברים 'הקטנים' שחווה…
 
מדהים, אבל רבי לוי יצחק המשיך לדבוק בבורא עולם ובחסידות ברסלב בכל אותם זמנים קשים, גם כשלא מעט פעמים סיכן את חייו – בין אם לשמור ולקיים את יהדותו, ובין אם ללכת לרבו – רבי נחמן מברסלב באומן, בעקבות הקריאה הגדולה של הרבי לתלמידיו להיות אצלו בראש השנה. כי כידוע, מי השלטונות אסרו לקיים את מצוות היהדות ורדפו עד חורמה את "העבריינים".
 
אחרי המלחמה, הוא ובני משפחתו הצליחו לברוח לסמרקנד ומשם לישראל, רגעים ספורים לפני שמסך הברזל ירד ולוכד מאחוריו יהודים רבים למשך חמישים שנים לפחות.
 
וכשהגיע לארץ ישראל, הוא לא נח לרגע. הדבר הראשון שעשה היה להחיות את חסידות ברסלב, לוודא שיש לה את היסודות הרוחניים הנחוצים לפרוח שוב, עד לאן שהגיעה בימים אלה.
 
הרבה אנקדוטות מעורות השראה מצאתי בספר הנפלא הזה, אבל החשובה ביותר שנתתי דעתי עליה הייתה איך שרבי לוי יצחק ניצל את הזמן שעמד לרשותו. הוא לא בזבז שום דקה מחייו. גם כשנסע בעגלה עם תלמידיו הוא ידע בדיוק את זמני התפילה של היום. כל רגע נחשב אצלו. הוא ידע שאף לאחר שסיים את סדר יומו 'הרגיל' – כולל הלימוד היומי ושיעורים שנתן, הוא ידע שהוא נמצא בנקודת 'כך וכך' של היום – כפי שנהג לומר ולהעיד על ימיו.
 
באותה נימה, כאשר שמע אנשים שמדברים מענייני דיומא – קרי מזג האוויר, פוליטיקה או שאר הבלי העולם, הוא היה רץ אליהם ושואל: 'איך זה עוזר לכם?' או 'מה עם התורה הקדושה?' הוא ממש שנא בזבוז זמן, אפילו של רגע אחד.
 
לפני שבוע, לקחתי את הבנות לעיר, לחפש להן בגדים לחג השבועות. כשהייתי בחנות שמעתי שני אנשים מדברים, אחד מהם הסביר לשני על כך שהיה צריך שעתיים להעלות תמונה לפייסבוק!
 
ש-ע-ת-י-י-ם!!!!
 
המילים של רבי לוי יצחק הדהדו לי בראש ובאוזן: תגיד לי, איך זה בדיוק עוזר לך?!?
 
טוב, אין מה לומר, כפי שהבנתי מדבריו, הוא קיבל הרבה 'לייקים' ותגובות יפות, אבל באמת, איך זה עוזר לו? גרוע מזה, איך כל בזבוז הזמן הזה בפייסבוק, לבדוק את הפוסטים והתמונות שאנשים אחרים העלו על 'קירותיהם' עוזרת לאנשים שמגיבים?
 
החיים כל כך יקרים. הזמן הוא המצרך הכי יקר בעולם הזה. בתקופה של נוחות ולוקסוס חסרי תקדים בה אנו חיים, שאפילו העניים שבנינו חיים כמו מלכים, יחסית לדורות קודמים, אנחנו הולכים ומבזבזים את האוצר היקר שיש ברשותנו על כל מיני הבלים – פייסבוק, יוטיוב, משחקי ספורט, דברים שנקראים 'תרבות ובידור' ועוד אוסף עצום של שטויות.
 
איך זה בדיוק יעזור לנו?
 
כשנגיע למעלה, יראו לנו ששליש מחיינו בזבזנו בשינה, שליש נוסף בעבודה, ואת השליש האחרון בלתת 'לייקים' או לכתוב תגובות לתמונות ופוסטים בפייסבוק. איך נרגיש?
 
איך נרגיש כשישאלו אותנו, שם למעלה, למה לא הקדשנו יותר זמן לבני הזוג, לילדים, לקשר שלנו עם בורא עולם, לתפילה על כל מה שאנחנו צריכים, כמו שלום בית, בריאות או שמחה?
 
מה נגיד שם, בעולם האמת?
 
רק תארו לעצמכם כמה חיינו היו שונים, איך העולם היה נראה שונה, אם כולנו היו מאמצים את הגישה של רבי לוי יצחק בכל הנוגע לזמן, מחשיבים כל רגע בחיינו כיהלום יקר ערך, מקדישים אותו לתפילה ולימוד, לדברים יקרים וחשובים, לתכלית ולמטרה של חיינו? זה באמת דבר שמטריד את המוח.
 
ללא ספק, דורו של רבי לוי יצחק היה עשוי מחומרים אחרים, על זה אין ויכוח. אפילו הדברים הקטנים והמינורים שהם עברו, בשבילנו הם גדולים וכאלה שהיו יכולים 'לרסק' אותנו מבחינה נפשית. אחרי הכל, כל כך התרגלנו לאוכל טוב, למיזוג אוויר, לחמישים זוגות נעליים ואמבטיה יפה.
 
אלוקים לא נותן לנו את המבחנים האלה בגלל שהוא יודע דבר אחד מאוד ברור – אנחנו פשוט לא יכולים להתמודד איתם. אבל המבחן לדעת שכל רגע חשוב ויקר? זה בהחלט נחשב ומתאים גם לדור שלנו. ובעזרת השם, נוכל לעבור אותו.
 
בהצלחה.