מפוקסים על עצמם

עם כמה פעולות קטנות, אבל גדולות,
כל אחד יצליח לעשות את מה שמאוד
קשה לעשות היום: להוציא את עצמו מתוך
עצמו ולהתמקד גם בסובבים אותו. איך
זה עובד? רחלי רקלס מסבירה.
 
 
לכל אחד יש את הרגעים שלו בהם הוא מרגיש שלחיים שלו אין מטרה. לא פעם אנחנו תוהים מה לכל הרוחות אנחנו עושים כאן. ועם הרגשה כבדה כזו חוסר המרץ והחיוניות נותנים את אותותיהם עלינו, אין לנו חשק ומוטיבציה לעשות את המטלות הפשוטות של חיי היומיום. ואם אנחנו כבר טורחים לעשות משהו אז זה על טייס אוטומטי, עושים את הפעולות אבל המחשבות נמצאות במרחק מיליון שנות אור מאיתנו…
 
במשך השנים ראיתי שאני, וגם אחרים, עוברים בחיים עליות וירידות. טוב, זה לא חדש לי או לכם. בכל אופן, ניסיתי לראות את המצבים האלה בצורה הכי אובייקטיבי שיכולתי וגיליתי שלושה תסריטים שונים שבתוכם מונח נושא אחד משותף:
 
תסריט א – אמא לילדים קטנים, לא עובדת, יש לה עזרה בבית ועם הילדים, יכולה להרשות לעצמה לעשות שופינג עד הטיפה האחרונה של השקלים בחשבון הבנק (שלה ושל בעלה), יוצאת עם החברות כמה פעמים בשבוע, הולכת למכון כושר. לא שמחה בחייה.
 
תסריט ב – גבר, בשנות ה-50 פלוס, עובד במשרה קבועה כבר שנים, חיי הנישואין שלו עלו על שרטון, או שמא הוא כבר גרוש, לא מבין את הצעירים העצלנים בדורו שלא מבינים למה הוא עובד כל כך קשה. תוהה מהי המטרה של חייו.
 
תסריט ג – אדם (איש או אישה) בגיל 30-40, קופץ מעבודה לעבודה, מקשר אחד לשני, חי את הרגע (ואת סופי השבוע) חושב שאת החיים צריך לחיות כמו משפחת קרדישיאן. ריק מבפנים.
 
תחשבו על זה, למרות שאלה שלושה תסריטים שונים, יש להם נושא משותף: החיים שלהם הם 100% פוקוס על עצמם.
 
בואו נסתכל מקרוב על המושג זוגיות – מהו הגורם העיקרי והגדול לרוב הריבים בין בני הזוג? 'אני לא מקבל את מה שאני צריך'.
 
כן, זה נושא מאוד זמין. אבל בוא ניישם את מה שהרב שלום ארוש מלמד בספריו על זוגיות: לגברים: בגן השלום, לנשים: חכמות נשים, ובהם הוא כותב: כאשר כל אחד מבני הזוג מתמקד ברצון לדעת מה הם צרכיו של בן/בת זוגו, שניהם זוכים לקבל את מה שהם רוצים והזוגיות משגשגת.
 
מה קורה כשאחד מבני הזוג הוא על תקן לוקח ומקבל כל הזמן? הוא/היא שואבים את כל האנרגיות של השני, ובסופו של דבר, הזוגיות גוועת.
 
בואו ניישם את התיאוריה הזו בחיים באופן כללי.
 
כשאנחנו מקבלים מתנות מבורא עולם, בין אם זה שפע, בריאות, זמן איכות, כישרונות וכדומה, הן באות עם מדבקת אזהרה. תקראו את האותיות הקטנות.
 
המטרה של המתנות הללו היא לא רק כדי שנהנה. אלא, את המתנות הללו אנחנו צריכים לחלוק עם אחרים!
 
לא קל, הא?
 
בשבילי, זה סוד ההגשמה העצמית והסיפוק. חז"ל אומרים: "שכר מצווה – מצווה!". ומה זה אומר? קראתי פעמים רבות על איך שהצדיקים מתארים את מתיקות המצווה עצמה – אם אדם חי חיים רוחניים הוא יכול להרגיש את המתיקות הזו, והרגשה זו לכשעצמה היא שכר עצום.
 
אני לא יכולה לומר שאני נמצאת בדרגה רוחנית כזאת גבוהה. אבל שמתי לב למשהו מעניין – כאשר אני עושה משהו בשביל אדם אחר אני חווה תחושת סיפוק ושביעות רצון גדולים מאוד, ואני יודעת שזכיתי לעזור למישהו אחר לשפר את חייו. יכול להיות שלהרגשה זו מכוונים חז"ל בדבריהם? אני לא יודעת.
 
תחשבו על זמן בו עשיתם משהו מאוד מועיל וחיובי, דבר שעזר למישהו אחר. זה לא חייב להיות משהו גדול, מסיבי וכדומה, אלא משהו שהיה ונעשה מחוץ לאזור הנוח והמוכר לכם.
 
הרגשתם טוב?
הייתם גאים בעצמכם?
הייתם שמחים בעצמכם אם אתם הייתם זקוקים לעזרה הזו?
האם הרגשתם תחושה חזקה של מטרה ומשמעות באותו רגע?
 
האם הסתכלתם על החיים בצורה חיובית יותר?
 
קחו את הזמן ותחשבו באמת איך הרגשתם. ואם ההרגשה הייתה נפלאה (ומן הסתם זה מה שהרגשתם) לא הייתם רוצים להרגיש כך שוב?
 
החיים עוברים כל כך מהר. אנחנו כל כך עסוקים בלרדוף אחרי הרצונות והצרכים שלנו עד שאנחנו שוכחים שגם לאחרים יש רצונות וצרכים. במיוחד למשפחה – בני הזוג, הילדים, קרובים וחברים – שלא פעם נזנחים מבחינה רגשית רק בגלל שאנחנו יותר מדי עסוקים (בעיקר בעצמנו ובמה שאנחנו רוצים וצריכים).
 
ד"ר זאב בלן לימד אותי לא מזמן משהו מעניין. הוא הסביר את העובדה שככל שאנשים נותנים משלהם לאחרים, כך יש להם יותר. איזה פרדוקס מעניין ומדהים, נכון?
 
ישנם דברים שכל אחד יכול לעשות כדי להוציא את עצמו מתוך עצמו, ולהתמקד בלעזור לאחרים. למשל, אפשר לבחור יום אחד בחודש ולהפוך אותו ליום של חסד – לעזור לקשיש/ה, לילדים או לשכן חולה או נזקק. אפשר להתנדב בבית חולים, לתמוך באדם שאין לו משפחה ועוד. זה יכול להיות פעם בחודש, ואולי גם יותר אם תרצו. בכל אופן, על בסיס יומי הפוקוס שלכם יכול להיות על איך לגרום למישהו לחייך, לומר מילה טובה, לפרגן. לבני הזוג, להעניק זמן איכות ותשומת לב. חיבוק גדול ואוהב יותר לילדים עם "אני אוהב/ת אותך" אמיתי יותר. אפשר לעזור לחבר לעבודה, אפילו רק להכין לו/לה כוס קפה כשהוא נמצא ברגע של לחץ.
 
לא משנה מה זה, הפנו את הפוקוס על עזרה לאחרים – תופתעו לגלות איזו שמחה אתם מקבלים בחזרה!