לא כל מה שנחוץ הכרחי

לפעמים זה מדהים אותי כשאני
שומעת אנשים שטוענים שאי אפשר
לחיות בלי כל המכשירים שיש היום.
הלו! מה עשינו לפני שהם צצו בסביבה?
תתפלאו לשמוע, הסתדרנו מצוין!
 
 
אני חושבת לעשות תפנית קלה בחיים השגרתיים שלי ולהקליט בקרוב רימקס קצר, משהו בסגנון ראפ שיישמע פחות או יותר ככה: 'כביסה וכלים, כביסה וכלים. כביסה, כביסה, כביסה… כלים, כלים, כלים…."
 
נשמע קליקי, נכון?
 
ולמה הרעיון המבריק הזה עלה לי בראש? כי בכל פעם שאני מדברת עם אחותי והיא שואלת אותי מה אני עושה, התשובה לשאלתה היא: כביסה וכלים. אולי פעם אחת אומר לה שאני לא עושה שום דבר, רק כדי לבלבל אותה. ואז, אתם יודעים מה יקרה? היא תנתק בטח בגלל שתחשוב שזאת טעות במספר…
 
אתמול היה לי יום הולדת. אז כדי 'לפנק' את עצמי, החלטתי לשחק את תפקיד "העבד ליום אחד". וזה אומר שאת כל ההכנות לשבת עשיתי ביום ההולדת שלי – הזזתי את הספות, שאבתי את השטיחים ומתחתם, החלפתי מצעים, אתם יודעים, כל הדברים שעבדים עושים. חצי מהזמן התינוק לחץ על הכפתורים של השואב והפסיק את פעולת השאיבה, ואני לחצתי, והוא שוב הפסיק, ולחצתי, והוא הפסיק… פעולה של רבע שעה נמשכה קרוב לשעה! כך התחיל מופע הבידור של יום ההולדת שלי.
 
כשביד אחת התינוק ובשנייה השואב, נזכרתי בעוזרת הבית שהייתה לי כשגרתי במיאמי. הוי ליסה האהובה שלי, כל כך אהבתי אותה… היא הייתה האביר עם השריון הנוצץ, מוכנה וערוכה לשטוף את הר הכלים, לקפל את ערימות הכביסה, ולהבריק את הבית…. כן, היא באה רק פעם בשבוע, אבל כל סנט שהוצאתי עליה היה שווה. לפחות עד שהיא הלכה. חמש דקות מרגע עזיבתה את הזירה, כאילו איזו פיה רעה נכנסה ועשתה את אחד הקסמים העלובים שלה, והבית היה מתבלגן שוב. ממש כמו הכרכרה של סינדרלה. פוף! ופנטזיית הבית הנקי התפוצצה באוויר…
 
ליסה הייתה צורך, לא יותר מזה, גם אם בשטח זה היה נראה שהיא לא עשתה שום דבר (בגלל הפיה הרעה…)
 
בכל אופן, באותו יום ישבתי עם חברה על כוס קפה ורמזתי לה על הנני שהיא מחזיקה מסביב לשעון בביתה, שאולי הגיע הזמן שהיא תפטר אותה בגלל שהיא כל הזמן מתלוננת עליה.
 
"בחיים לא!" אמרה לי כשהיא מזדעזעת מכף רגל ועד ראש, כאילו אמרתי לה לכרות את יד ימין שלה.
 
מה העניין? חשבתי לעצמי. יש לה שני ילדים שניהם במסגרת הלימודים עד שעות אחר הצהריים, והיא בכלל לא עובדת. למה היא צריכה מטפלת 24/7?
 
קל לי לומר את זה עכשיו, אבל במיאמי, לא הייתי מעלה בדעתי לשאול שאלה כזאת בכלל. זה אומנם לוקסוס, אבל בהחלט הכרחי. וכל הדברים ההכרחיים האלה יכולים להציל את השפיות של כל אישה…
 
ואם כבר מדברים על זה, אז הנה עוד משהו הכרחי ונחוץ. חלמתי שיהיו לי שני מדיחי כלים – אחד לבשר ואחד לחלב. היום אין לי אפילו אחד! ואתם יודעים מה? זה מרגיש אותו דבר אפילו עם מדיח כלים אחד שהיה לי. הרי אני צריכה לשטוף את הכלים לפני שהם נכנסים למדיח, אז מה הבעיה להוסיף סבון, לשטוף ולהניח אותם על מייבש הכלים? איזה זמן באמת חסכתי עם המדיח?
 
בימים אלה אנחנו מופצצים בכל מיני המצאות, חידושים וכל מיני מכשירים מודרניים בטענה שהם מאוד הכרחיים ונחוצים – מחשבים, ניידים על כל סוגיהם, מכוניות משוכללות ועוד. מה פתאום להשתמש בטלפון נייד דור שלישי, הרי צריך אייפון ואם אפשר את המשוכלל ביותר, אני חושבת שזה 5, נכון? ומה, ללחוץ על הכפתורים עד שהאצבעות יכאבו רק כדי להעביר הודעת טקסט קצרה? מה פתאום! (זה מה שיש לי, פייייי). אפילו ספרים הם משהו שעבר זמנו. עכשיו, באייפד ובכל מכשיר חדשני, בלחיצת כפתור ויש לך את כל הכרכים של כל האנציקלופדיות והספרים שאתם רוצים, כאן ועכשיו, לא צריך לרוץ לספרייה. כי היום, בלחיצת כפתור אתה קורא מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה והיכן שאתה רוצה. אפילו למכונות הכביסה יש היום חיישנים חכמים, כאלה שיודעים מהי כמות המים הנצרכת לכל כביסה.
 
נכון, הדברים האלה נפלאים ולא פעם מתגלים כשימושיים ומועילים, אבל יש להם חיסרון: הם גורמים לנו לחשוב ולהרגיש שאנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם. החיים הפכו נוחים ואינסטנט, עד שכל תקלה במערכת של אחד מהם עושה לנו רעידת אדמה עשר בסולם ריכטר, 'מה, מכונת האספרסו לא עובדת? מה עושים? מה שותים? מה, קפה רגיל?!?…'
 
בין כל ההבנות הרבות שקיבלתי מהחיים כאן בארץ ישראל, זאת הגדולה מכולן: אנחנו לא צריכים יותר ממה שאנחנו צריכים.
 
אז למה אני עושה כזה עניין מהמותרות הקטנות האלה, אתם שואלים? ובכן, לא רק שאנשים רחוקים מעצמם בגלל כל המכשירים הללו, אלא גם ממקור חיותם – מבורא עולם. הם כל כך ממוקדים בעצמם, בעבודה, בגשמיות, בנוחות, אבל מאבדים את המטרה האמיתית של חייהם כאן בעולם הזה. מרוכזים בתוך כף היד שלהם – מכשיר האייפון/אייפד ושות'.
 
לא מספיק שאנשים צריכים לעבוד כל כך קשה כדי לשלם שכירות, משכנתא, הוצאות של הילדים, אוכל ועוד, וכולם יעידו שכל סגירת חודש היא נס בפני עצמו, אז איך אפשר לזרוק את הכסף על הדברים האלה? איך אפשר לטעון שבלעדיהם אי אפשר לחיות? מה עשינו לפני שהם צצו בסביבה? הסתדרנו יופי.
 
ומה עם הקשר עם בורא עולם? איך נתקן את הניתוק ממנו? אפשרות ראשונה: להתנתק מכל המכשירים האלה ולהפוך את החיים פשוטים יותר. אפשרות שנייה: להתחיל להתמקד ברוחניות שלנו, במה שאנחנו צריכים באמת כדי לתקן את הנשמה שלנו, שממש לא מתעניינת בכל המכשירים והלוקסוס שהגוף רודף אחריהם בטירוף.
 
אגב, לפני כמה ימים היה לי רובוט ניקיון בבית למשך יומיים. אתם יודעים מה קרה לי? 50 פעם בדקתי אם קיבלתי מייל ונכנסתי לכל מיני אתרי חדשות כדי להתעדכן. פעם הייתי מכורה לזה, לכן אני מבינה את האנשים שכל הזמן חייבים להרגיש 'מחוברים' לעולם שבחוץ ולחשוב שזה הכרחי. אבל האמת היא, שהחיבור היחיד והחשוב הוא למי שברא אותנו ואת כל העולם הזה עם כל המכשירים האלה, לאלוקים.
 
וזה משהו באמת הכרחי.